- הודעות
- 3,423
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,733
- נקודות
- 695
המשפט השגור בפי עמך ישראל על זמריהם- "מספיק להיות יהודי פשוט"! זה נכון? זה מוסכם?
האם קיים לזה מקור בדברי חז"ל? האם זה נכון שיהודי צריך להסתפק בעצם יהדותו הפשוטה, ולא להגיע לדרגות של צדיק* או לכה"פ לשאוף להגיע לשלבים גבוהים בסולם הדרגות, מאשר להתהדר במצבו הנוכחי. האם ספר מסילת ישרים מיועד בדווקא לאנשים עם קפיצת הדרך והמדרגות?
ואולי בזהירות אנסה לגעת בשאלה רגישה, האם המשפט הזה הוא תוצאה של גישה שמעבר למתרס?
הלא אם נצמד למשמעות המילה 'פשוט' - שהוא כינוי לכל דבר שאינו מורכב מכמה חלקים שונים אלא פרט אחיד, אז בנוגע לענייננו איזה חלק חסר ליהודי הפשוט? אם התשובה - שאין הכינוי המודבק ליהודי הפשוט בא לדרוש בחסרונו אלא אדרבה בזכותו כאומר - 'שלם באמונתו בלא פקפוק וחלקים מורכבים ונפסדים', ניחא ומעולה. אבל על פניו זה הסבר שלא באמת משקף את המסר והכוונה במשפט הזה.
כמובן אני לא מפנה את שאלתי "ליהודים הפשוטים" שמקיימים מצוות רבם, וכמו שכתב אחד - "מספיק לי להיות יהודי פשוט של רבינו!"
אין יהודי פשוט, יש יהודי שפשוט לו - שלא להסתפק במדרגתו הנוכחית, ובשאיפתו המתמדת הוא מעפיל בשלבי רום הסולם עד שנפשו הפשוטה מתרוממת גבוה מעל גבוה.
אגב, שאלה שפחות קשורה למהות הדיון, אבל מי יכול לספק אינפורמציה על הדמות או הספר שטבע את המשפט הזה לראשונה [תופתעו אבל בטח לא ליפא שמעלצר:)] ומיהו הראשון שהחדיר אותו לתודעת עמך ישראל?
בהקשר לזה אפשר גם לשאול הפוך, על מה שרווח בזמנינו אצל חלק מעמך ישראל לפנות לכל יהודי בכינוי 'צדיק' - 'צדיק תוריד אותי בצומת הבאה'... 'צדיק יש כאן תור'.. "צדיק בא לעיר".. מי הכניס את זה לציבור ובאיזו תקופה?
*כתב מרן החזון איש [ספר אמונה ובטחון פרק א אות ט]
כאשר זכה שכל האדם לראות אמתת מציאותו ית' מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ, ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד', וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוממת בשמי שמים: ובהעלות האדם בערכי קדש אלו, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקדש, וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד ענג של דביקות האדם ליוצרו ית': הכח הטמיר הלזה הוא אחד מכחות הטמירים שנתן היוצר בנשמת האדם, וכח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים, ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו:
האם קיים לזה מקור בדברי חז"ל? האם זה נכון שיהודי צריך להסתפק בעצם יהדותו הפשוטה, ולא להגיע לדרגות של צדיק* או לכה"פ לשאוף להגיע לשלבים גבוהים בסולם הדרגות, מאשר להתהדר במצבו הנוכחי. האם ספר מסילת ישרים מיועד בדווקא לאנשים עם קפיצת הדרך והמדרגות?
ואולי בזהירות אנסה לגעת בשאלה רגישה, האם המשפט הזה הוא תוצאה של גישה שמעבר למתרס?
הלא אם נצמד למשמעות המילה 'פשוט' - שהוא כינוי לכל דבר שאינו מורכב מכמה חלקים שונים אלא פרט אחיד, אז בנוגע לענייננו איזה חלק חסר ליהודי הפשוט? אם התשובה - שאין הכינוי המודבק ליהודי הפשוט בא לדרוש בחסרונו אלא אדרבה בזכותו כאומר - 'שלם באמונתו בלא פקפוק וחלקים מורכבים ונפסדים', ניחא ומעולה. אבל על פניו זה הסבר שלא באמת משקף את המסר והכוונה במשפט הזה.
כמובן אני לא מפנה את שאלתי "ליהודים הפשוטים" שמקיימים מצוות רבם, וכמו שכתב אחד - "מספיק לי להיות יהודי פשוט של רבינו!"
אין יהודי פשוט, יש יהודי שפשוט לו - שלא להסתפק במדרגתו הנוכחית, ובשאיפתו המתמדת הוא מעפיל בשלבי רום הסולם עד שנפשו הפשוטה מתרוממת גבוה מעל גבוה.
אגב, שאלה שפחות קשורה למהות הדיון, אבל מי יכול לספק אינפורמציה על הדמות או הספר שטבע את המשפט הזה לראשונה [תופתעו אבל בטח לא ליפא שמעלצר:)] ומיהו הראשון שהחדיר אותו לתודעת עמך ישראל?
בהקשר לזה אפשר גם לשאול הפוך, על מה שרווח בזמנינו אצל חלק מעמך ישראל לפנות לכל יהודי בכינוי 'צדיק' - 'צדיק תוריד אותי בצומת הבאה'... 'צדיק יש כאן תור'.. "צדיק בא לעיר".. מי הכניס את זה לציבור ובאיזו תקופה?
*כתב מרן החזון איש [ספר אמונה ובטחון פרק א אות ט]
כאשר זכה שכל האדם לראות אמתת מציאותו ית' מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ, ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד', וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוממת בשמי שמים: ובהעלות האדם בערכי קדש אלו, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקדש, וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד ענג של דביקות האדם ליוצרו ית': הכח הטמיר הלזה הוא אחד מכחות הטמירים שנתן היוצר בנשמת האדם, וכח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים, ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו: