הבדים – לא לצורך נשיאה (2 צופים)

[התורה]

בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ (שמות כה, טו)
מה הטעם שבדי הארון היו קבועים בארון, ואסרה התורה להסיר אותם מהארון, עד שאמרו (יומא עב, א) שהמסיר בדי ארון לוקה, ואילו במזבח ובשלחן לא היו הבדים קבועים, ורק בשעת המסעות הכניסו אותם, הלא דבר הוא!

מבאר ה'משך חכמה': מובא בגמרא (סוטה לה, א) שהארון היה נושא את נושאיו, דהיינו שבשעת המסעות היה נדמה כאילו אנשים נושאים את הארון בבדיו, אבל באמת הם לא נשאו את הארון, אלא הארון היה נושא אותם. ובכן יבואר לנכון, שלפיכך אמרה תורה שאין להסיר את הבדים מהארון, דהיינו שאין לקבוע אותם רק בשעת המסעות, להורות את חשיבות הארון שבאמת אינו צריך לבדים כדי לשאת אותו, שהרי הארון נושא את עצמו, וכל מה שהיו בדים בארון היה רק חוק וגזירת הכתוב, ולא לשם נשיאה!
תורה שבכתב​

 

[הצעיר שבחבורה]

לדעת התוס' (יומא עב א) ד' בדים היו, יעו"ש.

 

[יעקב ירושלמי]

בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ (שמות כה, טו)
מה הטעם שבדי הארון היו קבועים בארון, ואסרה התורה להסיר אותם מהארון, עד שאמרו (יומא עב, א) שהמסיר בדי ארון לוקה, ואילו במזבח ובשלחן לא היו הבדים קבועים, ורק בשעת המסעות הכניסו אותם, הלא דבר הוא!

מבאר ה'משך חכמה': מובא בגמרא (סוטה לה, א) שהארון היה נושא את נושאיו, דהיינו שבשעת המסעות היה נדמה כאילו אנשים נושאים את הארון בבדיו, אבל באמת הם לא נשאו את הארון, אלא הארון היה נושא אותם. ובכן יבואר לנכון, שלפיכך אמרה תורה שאין להסיר את הבדים מהארון, דהיינו שאין לקבוע אותם רק בשעת המסעות, להורות את חשיבות הארון שבאמת אינו צריך לבדים כדי לשאת אותו, שהרי הארון נושא את עצמו, וכל מה שהיו בדים בארון היה רק חוק וגזירת הכתוב, ולא לשם נשיאה!
תורה שבכתב​

לחץ כדי לכווץ...

הכוונה היא כמובן רק להעמיד את זה שלמעשה לא צריך לשאת אותו הם, אבל בוודאי עקיר דין הבדים הם כן לנשיאה וכאמור בקרא 'לשאת את הארון בהם'.

 

[חיים ארוכים]

אני מצרף כאן דברים שכתובים אצלי מהעבר בענין זה -שלא בעיון-

בפסוקי עשיית הטבעות והבדים יש ג' חלוקים בין הארון לשולחן, האחד דבארון הוצרכנו לבאר שתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משא"כ בשולחן דלא נתבאר אלא על ארבע הפאות, השני דבארון אחר דנאמר לצקת טבעות נאמר ועשית בדי עצי שטים ואילו בשולחן אחר שנאמר לצקת הטבעות לא נאמר ועשית בדי עצי שטים אלא נאמר ועשית את הבדים ויל"ע היכן נאמר עשיית הבדים דלא בא הפסוק לומר אלא ממה יעשוהו, השלישי דבארון אחר דנאמר עשיית הטבעות והבדים נאמר והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון בהם ואילו בשולחן אין פסוק מיוחד לוהבאת את הבדים אלא בפסוק דצווי עשיית הבדים כ' ונשא בם את השולחן, ונראה דבארון נאמר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו משא"כ בשולחן דאינו אלא במשאות, והחילוק דבשולחן כל ענינו של הבדים היה לשאת ולכן הוא רק בזמן המשאות משא"כ בארון הוא חלק מצורת הארון, ולכן בשולחן כשכ' עשיית הטבעות א"כ נאמר בזה גם עשיית הבדים משא"כ בשולחן דהוא חלק מהארון א"כ צריך לומר גם עשיית הבדים ולכן כ' בארון והבאת את הבדים דכך יהא צורת הארון אך בשולחן אין זה צורתו ורק למשאות נשאו בבדים, ולכן ג"כ הוצרכנו לבאר בארון היכן יהיו הטבעות על שתי צלעותיו דאם היה למשאות א"כ ודאי היה על שתי צלעותיו, ואין הביאור בכל זה דלארון הטבעות והבדים לא היו למשאות דאה"נ גם בארון היה למשאות אך בארון הוא חלק מצורת הארון דיהא למשאות ואין לנו בצורת הארון אלא כפירוש התורה משא"כ בשולחן דהוא למשא בפועל, ולדרך אגדה אתה למד כי הארון – ארון העדות צורתו עומד למשא בכל עת תורה שבכתב לעולם היא בכתב ואנן רואים אותה מעמידים את התורה לעדות ולעולם היא עומדת לעדות, ורק צריך לראות העדות.

 

[הצעיר שבחבורה]

לדעת התוס' (יומא עב א) ד' בדים היו, יעו"ש.

לחץ כדי לכווץ...

ומצאתי שכבר הובא בפורום

תוספות יומא דף עב עמוד א ד"ה כתיב:
ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח' טבעות היו בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה והדר כתיב ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד' שעל ד' פעמותיו בד' טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו.​

לחץ כדי לכווץ...

 

[הצעיר שבחבורה]

הכוונה היא כמובן רק להעמיד את זה שלמעשה לא צריך לשאת אותו הם, אבל בוודאי עיקר דין הבדים הם כן לנשיאה וכאמור בקרא 'לשאת את הארון בהם'.

לחץ כדי לכווץ...

וראה בתוס' שם
ואם תאמר לפי מה שפירש דאכולהו ד' בדין קאי קשה מאי דכתב ביה בההיא קרא לשאת את הארון בהם ואין לתרץ דבכולהו ארבעה בדים היו נושאין ושנים מהם היו ארוכין ושנים האחרים קצרים מהם דבפרק שתי הלחם (מנחות דף צח:) משמע דבארבעה גברי הוו דרו להו ותו לא

ולכאו', למה שעולה מדברי התוס' שהיו ד' בדים, הרי שנים מהם לא שמשו לנשיאה כלל.