האם בארון היו שמונה טבעות? (1 צופה)

[גרינפלד]

תוספות יומא דף עב עמוד א ד"ה כתיב:
ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח' טבעות היו בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה והדר כתיב ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד' שעל ד' פעמותיו בד' טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו.​

 

[גרינפלד]

והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו.

לחץ כדי לכווץ...

ויש מהראשונים שכתבו שהבדים זזו קצת לכאן ולכאן, ורק לא יצאו לגמרי מהארון;
ויש ראשונים שמפרשים שהכוונה ששמו על הכתפיים של הנושאים.

 

[געגועים]

האם בארון היו שמונה טבעות?
תוספות יומא דף עב עמוד א ד"ה כתיב:​

לחץ כדי לכווץ...

וכן הוא גם שיטת האבן עזרא

 

[גרינפלד]

ר' יהושע גריינימן שליט"א:
בסמ"ג במנין המצוות במפתחות כתב שלא יסורו הבדים בשעת המסעות, {ועיין בריב"א על התורה משמו ז"ל וכן בבעלי התוס' הנדמ"ח ובר"ח פלטיאל}, נראה דעתו ז"ל דקרא עיקרו להזהיר על שעת המסעות שעלולים להישמט בהליכה ובמעלות ומורדות, {מש"כ שם בעליה ובירידה מן ההר, אע"ג דהענן היה מיישר הכל, מכל מקום אין סומכין על הנס, א"נ כמש"כ במק"א שבמקום תחנותם לעולם היה מחנה לויה בגובה, שנתנו שם עפר והמשכן בגובה, וכן היו הרים שנשארו כמש"כ רש"י, א"נ בהרמה על הכתף וכיו"ב}, ומפרש שלא יהיה מצב שעלולים הבדים להיות מוסרים וממילא שמעת מינה איסור הוצאת הבדים שהוא לעולם וכדאמרינן במכות כ"ב, ורש"י פירש לא יסורו ממנו "לעולם", י"ל דכונתו לאפוקי מפירוש זה, ועיין בראשונים יומא ע"ב, {בריטב"א מכות שם כתב וכל שעה שחורש בהן ואינו מחזירן לארון עובר משום לא יסורו ממנו, ובמק"א נתבאר מ"ט עובר כל שעה, וכן מ"ט לא חשיב לאו שקדמו עשה, וניתק לעשה, גם נתבאר אם איכא ללאו כשאין הלוחות שם, ומיהו אם אין הכיסוי עליו למש"כ לקמן גרע טפי}.
א.ה. ז"ל הסמ"ג שלא להוציא בדי הארון כשנושאין אותו בכתף שנאמר לא יסורו ממנו, ובלאוין סימן רצ"ו כתב וז"ל שלא להוציא בדי ארון שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו, וכשנושאין אותו {את הארון} בכתף צריך להזהר שלא ישמטו הבדים מן הטבעות שהמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות לוקה שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו עכ"ל, וז"ל הריב"א ור"מ מקוצי פירש וז"ל ולא יסורו ממנו שיהיו הבדים דבוקים בדוחק בתוך הטבעות כדי שלא יהא משא הארון יורד על הכתף האחרון הנושא הארון בעלותו בהר ולא על הכתף הראשון ברדת מן ההר עכ"ד, וכ"כ החזקוני וז"ל ולפי הפשט הבדים עומדים בדוחק בטבעות שכשיהיו נושאין את הארון ויעלו הרים וירדו בקעות לא ירד הארון על כתפי נושאיו.​

 

[הצעיר שבחבורה]

כותב המלבי"ם

המפ' נלחצו בלשון זה שמשמע שהיו שמונה טבעות ארבע על פעמותיו וארבע על צלעיו, וכ"ד הראב"ע. ופי' פעמותיו היינו רגליו שהיו רגלים לארון והיו בו טבעות לנוי, וטבעות הצלעות לשאת אותו, והתוס' ביומא (דף ע"ב) דעתם שהיו ארבעה בדים בח' טבעות, ומ"ש ושמו בדיו, היינו בדים שנשא אותו בהם, ומ"ש לא יסורו ממנו, היינו הבדים שהיו קבועים, וזה דחוק מאד שלא נזכר בכתוב שהיו ארבעה בדים, ויותר היה נראה לפ"ז שהיו שמונה טבעות, שתים על צלעותיו לשום שם הבדים בעת הנסיעה, והיו בשליש העליון כמ"ש בשבת (דף צ"ב) שגמירי דטונא דמדלי אינש על כתפוי תלתא מלעיל ותרי תלתא מלתחת, וארבע על פעמותיו סמוך לרגליו ששם היו הבדים קבועים בעת החניה​

 

[הצעיר שבחבורה]

ואמנם מסקנת המלבי"ם שונה היא ביחס לח' הטבעות ומקומם

מקשה המלבי"ם

אולם יקשה ע"ז ממה שהוכיח במנחות (דף צ"ח) שבדי הארון היו ברוחב הארון לא בארכו דארבעה גברי דרי ליה ותרי גברי לא מסגי רק באמתים וחצי, ומזה מוכיח שהיה אורך הארון לרחבו של בית מצפון לדרום, ולמ"ש לא מוכח מידי די"ל שטבעות שבצלעיו שבם שם הבדים בעת הנסיעה היו ברוחב הארון, וטבעות שבפעמותיו שבם היו קבועים בעת החניה היו באורך הארון, והארון היה קבוע ארכו לאורך הבית ממזרח למערב ששם היו הבדים בעת החניה, וגם לשון מתפרקין ואינן נשמטים לא משמע כפרושי.

ולכך מבאר המלבי"ם בדרך אחרת
ע"כ נראה שיש הבדל בין פעמותיו ובין צלעיו, שפעמותיו הם הזויות כתרגומו זויתיה שלכן נקרא ג"כ סוף הרגל פעם שהוא הזוית והקצה באדם, וצלעיו הוא רחוק מן הזויות לצד אמצע הארון, דהיה קבוע בכל צד ארבע טבעות בשורה אחת שתים בצד הזויות ושתים לצד האמצע רחוק מן הזויות שלשה טפחים לכל צד ובעת הנסיעה עברו הבדים את כל הטבעות, ובעת החניה היה יכול להוציאם משתי טבעות וישארו בשתי טבעות לבד​