היו ימים עליזים ושמחים לבני ישראל, ימי חודש אדר שמרבים בשמחה, אבל שני החברים שהתיישבו להם במנוחה להפסקת צהריים על כרי הדשא שבחצר הקמפוס הענק באוניברסיטה הנכרית של קליפורניה, לא ידעו כלום ולא הכירו מאומה מן הלוח השנה היהודי, כגויים גמורים נהגו בימים אלו כבשגרת 'פברואר' רגילה…
אחד מן השניים, סטודנט בגיל עשרים ושתים הוציא ברוב חשיבות מתוך תיק הג'יימס-בונד היוקרתי של טובי הסטודנטים שקית מרשרשת עם עוגיות מיוחדות!…
הא לך! הפתיע את חברו בחיוך צופן סוד, כשהוא מגיש לו עוגיה גדולה וטריה, הפעם הבאתי לנו עוגיות מיוחדות ביותר!
החבר, ששכב על כר הדשא הנעים במנוחת הצהריים התרומם בסקרנות, ומה המיוחד בעוגיות הללו? – הקשה בסקרנותו.
ראה נא את צורתם המיוחדת של העוגיות הללו! השיב הסטודנט, כשאינו מסתיר את שמחתו, שמחת העוגיות… – דע לך, הוסיף וסיפר, שזמן רב מחכים אנו במשפחתנו לימים אלו שבשנה, ימי העוגיות הללו! הן טעימות ביותר, והן מיוחדות ביותר!
ובעודו מספר את סיפור העוגיות שלף מתוך השקית הצבעונית עוגייה נוספת העשויה בצורת 'משולש' גדול, וממולאת עם שוקולד טעים, העטוף כולו עם הבצק הפריך של העוגיה המשולשת.
קח נא לך חברי היקר עוגייה נוספת, הושיט לו הידיד ברוב חשיבות, וראה בעצמך את טעמם המיוחד!
לאחר שטעם החבר מן העוגיות, אישר אכן שיש בהן טעם נפלא ומיוחד, ושאל את ידידו, הסבר נא לי, מהו הסיפור של עוגיות אלו, ומדוע שונות הן בצורתן משאר העוגיות העגלגלות.
למה ומדוע – אינני יודע… השיב הידיד, אבל מנהג של דורות הוא במשפחתנו. בכל שנה בתקופה זו אופה אמא שלי את העוגיות המיוחדות הללו, כפי שראתה היא אצל אמא שלה… פעמים רבות שאלנו אותה לפשר מנהג מוזר זה, מה נשתנה יום זה משאר ימות השנה? שבכל הימים אנו אוכלים עוגיות מעוגלות, והיום הזה עוגיות משולשות וממולאות? – אך גם אמא עצמה לא ידעה לענות ולגלות את סוד 'עוגיות הפלא' הללו… וכי מה זה משנה למה? צחקקה האם, העיקר שזה טעים ומיוחד! לסבתא שלנו היה כנראה טעם אנין עדין והיא הורישה לנו 'מנהג נאה' של עוגיות חמימות בימי 'פברואר-מרץ' הקרים… – לא נותר לנו אלא ליהנות מן ה'מזונות' המיוחדים שבמשפחתנו.
החבר שהקשיב היטב לכל הסיפור המוזר של העוגיות, הסתכל במבט בוחן על העוגייה ועל חבירו, ואמר, שמע נא היטב, לדעתי צריכה להיות כאן סיבה מעניינת למנהג העוגיות המוזר שבמשפחתך, כדאי לחקור ולברר מהו הסוד שעובר במשפחתך מדור לדור בעוגיות הללו…
אכן, השיב הידיד, גם אנכי חשבתי כדברך, אבל ככל ששאלתי את אמי וחקרתי בדבר, לא העליתי ולא כלום!
ואולי, ניסה החבר לשאול בעדינות, אולי זהו מנהג יהודי עתיק?
מה פתאום! דחה הידיד את הסברא המוצעת, מה לנו וליהודים? אנו מתגוררים כבר שנים באמריקה הגדולה, כאן בקליפורניה נולדתי אני, וכאן גם נולדה אמי, ואין לנו שום קשר לא ליהדות ולא עם יהודים! ובכלל, הוסיף הידיד, מה קשורה עוגיה עם יהדות? יהודים מתפללים, לומדים, חובשים כיפה, אבל מה להם ולעוגיות?!
התמיהה והפליאה נשארה באוויר כחידה סתומה בין שני הסטודנטים שעל הדשא בחצרות האוניברסיטה המפוארת, הם סיימו את אכילת העוגיות, ועם סיום הפסקת המנוחה ניערו את עצמם ופנו לחזור אל ההרצאה הבאה.
בדרכם אל אולם ההרצאות, הוסיף החבר ואמר, תודה לך בכל אופן על העוגיות הטעימות והעלומות הללו, תנסה בכל זאת לברר את הסוד, אולי תצליח לגלות כאן את הצופן…
באותו יום הבין הידיד מתוך שיחותיו עם חברו, שאכן נראה שיש כאן מנהג מעניין, עד היום בכל עשרים ושתים שנותיו לא ייחס חשיבות מיוחדת ל'טעמי המנהגים' השונים… הספיקה לו ההנאה והשמחה המשפחתית בעוגיות המשולשות של 'פברואר'… אך לאור שאלותיו של חבירו בנידון, החליט שאכן כדאי לנסות לברר את שורש הענין.
כשחזר לביתו ניגש באחד הימים למכר יהודי שהתגורר קרוב לביתו, ושאלו במפגיע אם ידוע לו אולי על 'מנהג עוגיות' יהודי?
'מנהג עוגיות'? תמה היהודי, מה זה?
הנה זה! – שלף האיש מתיק הג'יימס-בונד הנכבד עוגיה משולשת, והראה למכרו היהודי, כשנפשו בשאלתו: ידוע לך אולי מה זה?
בוודאי! צהלו פניו של היהודי, הלא זהו 'אוזן המן'! [המן טאש]!
אוזן המה? – תמה האיש ולא הבין.
אוזן המן!
זה קשור אולי עם ה'מן' שאכלו היהודים במדבר, ניסה הסטודנט המלומד את כוחו…
לא! ענה היהודי בנחרצות, זהו 'המן' הרשע ממגילת אסתר, שמעת עליו אולי?
בטח שמעתי! הנהן הסטודנט.
אם כן, זהו אכן מנהג יהודי עתיק, לאפות לכבוד חג הפורים 'אוזני המן' להרבות בשמחת היום. וכבר נאמרו בהם טעמים רבים, הן על סיבת צורתם המשולשת, והן על שנקראים בשם 'אוזן', והן בסיבת 'הטמנת' השוקולד או הפרג בהסתר תוככי הכיסנים פנימה, כדוגמת ה'קרעפליך' נאכלים גם הם בימי הפורים… – אבל למה לנו להכניס עצמנו ב'טעמים' שונים, הטעם הטעים של העוגייה והשמחה היפה שמביאה לבתי ישראל בחג הפורים מספיק לנו בשביל לקיים את מנהגם של ישראל ולהרבות בשמחה בחודש אדר! – סיים המכר היהודי את התגלית המעניינת.
הסטונדט הצעיר נסער מאוד לגלות שאכן יש 'משמעות' למנהג הזה, מסתבר שחברו בפקולטה האקדמאית צדק בהשערתו, אין מדובר כאן בעוגיה משולשת סתמית גרידא, זהו אכן מנהג יהודי שורשי!
הוא רץ בהתלהבות של גילוי סוד מופלא אל אימו, ושאל אותה במפגיע: תאמרי נא לי אמי היקרה, יתכן אולי שהסבתא שלנו היתה יהודיה?
יתכן! – ענתה האם תשובה יבשה, אבל מה זה משנה? ומדוע אתה כל כך נסער? חקרה האם.
לא תאמיני! המשיך הבן הצעיר, כשאינו מסתיר את התפעלותו, היום הצלחתי לגלות את צופן הסוד של העוגיה המשולשת!
ומהו אותו סוד? הסתקרנה האם, שכמו בנה הצעיר גם היא חשקה נפשה מאז ומתמיד לדעת את רזי העוגיות שעוברות מדור לדור במשפחתם.
מסתבר, הסביר הקולגה הצעיר ברוב חשיבות, שזהו מנהג יהודי עתיק! העוגייה הזו נקראת 'אוזן המן'! על שמו של המן הרשע ממגילת אסתר, שבימים אלו של פברואר-מרץ חל החודש היהודי הלא הוא 'חודש אדר' שבו מרבים היהודים בשמחה לכבוד חג הפורים, ולזכר נס ההצלה של העם היהודי מגזירתו הקשה של המן הרשע, מכינים הם את 'אוזני המן' הללו.
מעניין מאוד! הנהנה האם בהתפעלות, אמא שלי לא סיפרה לי זאת מעולם!
ידעתי תמיד, הוסיפה האם, שהסבא שלי – אבא של אמי, היה 'שוחט' בעיירה הקטנה שבהונגריה של לפני המלחמה, וגם היה עורך 'ברית מילה' לתינוקות של היהודים שם… אמי גם סיפרה לי על אביו, הסבא שלה, שהיה רב מוסמך באותה עיירה! אבל אמי עצמה התנהגה כאן באמריקה כגויה לכל דבר וענין, נולדתי כמו גויה, וכל חיי היו כשל גויים… ולא עלה בדעתי שמנהג העוגיות המשולשות שייך וקשור ליהדות.
הבן הבחור הצעיר והתוסס נסער עד עמקי נשמתו, פתאום נודע לו בגיל עשרים ושתיים שהינו יהודי! – סבתא שלו הכינה 'המאן טאשאן' לכבוד פורים! וסבא רבא שלו היה שוחט ומוהל בהונגריה של פעם! ואביו של סבא רבא שלו אפילו היה 'רב' בעיירה רחוקה אי שם!…
הניצוץ היהודי שבעומק נשמתו נדלק וניצת באש להבת שלהבת משורש הניצוץ העליון, חלק אלוקי ממעל הנטוע בשורש הנקודה הפנימית של כל יהודי באשר הוא! הידיעה המסעירה הזו לא נתנה לו מנוח, נפשו נכספה וגם כלתה לדעת ולהכיר מה זה יהודי? ומה זו יהדות?
הוא החל מתחילה 'לנבור' בספרי יהדות שונים, וכראותו שאינו מבין שם הרבה, ביקש את עזרתו של המכר היהודי, שכנו הטוב שגילה את תגלית 'אוזני המן', והוא כבר ידע להפנות אותו אל המקומות הנכונים, ובתוך תקופה קצרה מצא את עצמו הצעיר בישיבה מיוחדת לבעלי תשובה! וחש כמי שנולד מחדש ונעשה כבריה חדשה!
עד מהרה עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה, ולאחר כמה שנים טובות של עסק התורה ויגיעתה, זכה להקים את ביתו, בית נאמן בישראל לשם ולתפארת! ולהעמיד דורות ישרים מבורכים, זרע ישראל קודש, תלמידי חכמים מופלגים, לתפארת בית ישראל.
'טיב מעשה' נפלא זה – אשר שמעתיו מאחד מנכדי אותה משפחה רוממה – מלמדנו על כוחה של 'אוזן המן' אחת, וכוח מנהגם של ישראל קודש! שמנהג פשוט של מאכל מסוים בימי הפורים החזיר איש ישראל בתשובה שלמה, והעמיד דורות רבים קדושים וטהורים בעדת ישראל!
ועל שכיוצא בזה אמרו חכמינו ז"ל (פסחים סו.) "הנח להם לישראל, אם אינם נביאים הן, בני נביאים הן", וכל מנהגיהם מקורם ושורשם גבוה ונעלה כידוע, מנהגים מלאים צפונות של תורה ויראת שמים, וחס ושלום לזלזל בשום מנהג שנהגו ישראל קודש!
אחד מן השניים, סטודנט בגיל עשרים ושתים הוציא ברוב חשיבות מתוך תיק הג'יימס-בונד היוקרתי של טובי הסטודנטים שקית מרשרשת עם עוגיות מיוחדות!…
הא לך! הפתיע את חברו בחיוך צופן סוד, כשהוא מגיש לו עוגיה גדולה וטריה, הפעם הבאתי לנו עוגיות מיוחדות ביותר!
החבר, ששכב על כר הדשא הנעים במנוחת הצהריים התרומם בסקרנות, ומה המיוחד בעוגיות הללו? – הקשה בסקרנותו.
ראה נא את צורתם המיוחדת של העוגיות הללו! השיב הסטודנט, כשאינו מסתיר את שמחתו, שמחת העוגיות… – דע לך, הוסיף וסיפר, שזמן רב מחכים אנו במשפחתנו לימים אלו שבשנה, ימי העוגיות הללו! הן טעימות ביותר, והן מיוחדות ביותר!
ובעודו מספר את סיפור העוגיות שלף מתוך השקית הצבעונית עוגייה נוספת העשויה בצורת 'משולש' גדול, וממולאת עם שוקולד טעים, העטוף כולו עם הבצק הפריך של העוגיה המשולשת.
קח נא לך חברי היקר עוגייה נוספת, הושיט לו הידיד ברוב חשיבות, וראה בעצמך את טעמם המיוחד!
לאחר שטעם החבר מן העוגיות, אישר אכן שיש בהן טעם נפלא ומיוחד, ושאל את ידידו, הסבר נא לי, מהו הסיפור של עוגיות אלו, ומדוע שונות הן בצורתן משאר העוגיות העגלגלות.
למה ומדוע – אינני יודע… השיב הידיד, אבל מנהג של דורות הוא במשפחתנו. בכל שנה בתקופה זו אופה אמא שלי את העוגיות המיוחדות הללו, כפי שראתה היא אצל אמא שלה… פעמים רבות שאלנו אותה לפשר מנהג מוזר זה, מה נשתנה יום זה משאר ימות השנה? שבכל הימים אנו אוכלים עוגיות מעוגלות, והיום הזה עוגיות משולשות וממולאות? – אך גם אמא עצמה לא ידעה לענות ולגלות את סוד 'עוגיות הפלא' הללו… וכי מה זה משנה למה? צחקקה האם, העיקר שזה טעים ומיוחד! לסבתא שלנו היה כנראה טעם אנין עדין והיא הורישה לנו 'מנהג נאה' של עוגיות חמימות בימי 'פברואר-מרץ' הקרים… – לא נותר לנו אלא ליהנות מן ה'מזונות' המיוחדים שבמשפחתנו.
החבר שהקשיב היטב לכל הסיפור המוזר של העוגיות, הסתכל במבט בוחן על העוגייה ועל חבירו, ואמר, שמע נא היטב, לדעתי צריכה להיות כאן סיבה מעניינת למנהג העוגיות המוזר שבמשפחתך, כדאי לחקור ולברר מהו הסוד שעובר במשפחתך מדור לדור בעוגיות הללו…
אכן, השיב הידיד, גם אנכי חשבתי כדברך, אבל ככל ששאלתי את אמי וחקרתי בדבר, לא העליתי ולא כלום!
ואולי, ניסה החבר לשאול בעדינות, אולי זהו מנהג יהודי עתיק?
מה פתאום! דחה הידיד את הסברא המוצעת, מה לנו וליהודים? אנו מתגוררים כבר שנים באמריקה הגדולה, כאן בקליפורניה נולדתי אני, וכאן גם נולדה אמי, ואין לנו שום קשר לא ליהדות ולא עם יהודים! ובכלל, הוסיף הידיד, מה קשורה עוגיה עם יהדות? יהודים מתפללים, לומדים, חובשים כיפה, אבל מה להם ולעוגיות?!
התמיהה והפליאה נשארה באוויר כחידה סתומה בין שני הסטודנטים שעל הדשא בחצרות האוניברסיטה המפוארת, הם סיימו את אכילת העוגיות, ועם סיום הפסקת המנוחה ניערו את עצמם ופנו לחזור אל ההרצאה הבאה.
בדרכם אל אולם ההרצאות, הוסיף החבר ואמר, תודה לך בכל אופן על העוגיות הטעימות והעלומות הללו, תנסה בכל זאת לברר את הסוד, אולי תצליח לגלות כאן את הצופן…
באותו יום הבין הידיד מתוך שיחותיו עם חברו, שאכן נראה שיש כאן מנהג מעניין, עד היום בכל עשרים ושתים שנותיו לא ייחס חשיבות מיוחדת ל'טעמי המנהגים' השונים… הספיקה לו ההנאה והשמחה המשפחתית בעוגיות המשולשות של 'פברואר'… אך לאור שאלותיו של חבירו בנידון, החליט שאכן כדאי לנסות לברר את שורש הענין.
כשחזר לביתו ניגש באחד הימים למכר יהודי שהתגורר קרוב לביתו, ושאלו במפגיע אם ידוע לו אולי על 'מנהג עוגיות' יהודי?
'מנהג עוגיות'? תמה היהודי, מה זה?
הנה זה! – שלף האיש מתיק הג'יימס-בונד הנכבד עוגיה משולשת, והראה למכרו היהודי, כשנפשו בשאלתו: ידוע לך אולי מה זה?
בוודאי! צהלו פניו של היהודי, הלא זהו 'אוזן המן'! [המן טאש]!
אוזן המה? – תמה האיש ולא הבין.
אוזן המן!
זה קשור אולי עם ה'מן' שאכלו היהודים במדבר, ניסה הסטודנט המלומד את כוחו…
לא! ענה היהודי בנחרצות, זהו 'המן' הרשע ממגילת אסתר, שמעת עליו אולי?
בטח שמעתי! הנהן הסטודנט.
אם כן, זהו אכן מנהג יהודי עתיק, לאפות לכבוד חג הפורים 'אוזני המן' להרבות בשמחת היום. וכבר נאמרו בהם טעמים רבים, הן על סיבת צורתם המשולשת, והן על שנקראים בשם 'אוזן', והן בסיבת 'הטמנת' השוקולד או הפרג בהסתר תוככי הכיסנים פנימה, כדוגמת ה'קרעפליך' נאכלים גם הם בימי הפורים… – אבל למה לנו להכניס עצמנו ב'טעמים' שונים, הטעם הטעים של העוגייה והשמחה היפה שמביאה לבתי ישראל בחג הפורים מספיק לנו בשביל לקיים את מנהגם של ישראל ולהרבות בשמחה בחודש אדר! – סיים המכר היהודי את התגלית המעניינת.
הסטונדט הצעיר נסער מאוד לגלות שאכן יש 'משמעות' למנהג הזה, מסתבר שחברו בפקולטה האקדמאית צדק בהשערתו, אין מדובר כאן בעוגיה משולשת סתמית גרידא, זהו אכן מנהג יהודי שורשי!
הוא רץ בהתלהבות של גילוי סוד מופלא אל אימו, ושאל אותה במפגיע: תאמרי נא לי אמי היקרה, יתכן אולי שהסבתא שלנו היתה יהודיה?
יתכן! – ענתה האם תשובה יבשה, אבל מה זה משנה? ומדוע אתה כל כך נסער? חקרה האם.
לא תאמיני! המשיך הבן הצעיר, כשאינו מסתיר את התפעלותו, היום הצלחתי לגלות את צופן הסוד של העוגיה המשולשת!
ומהו אותו סוד? הסתקרנה האם, שכמו בנה הצעיר גם היא חשקה נפשה מאז ומתמיד לדעת את רזי העוגיות שעוברות מדור לדור במשפחתם.
מסתבר, הסביר הקולגה הצעיר ברוב חשיבות, שזהו מנהג יהודי עתיק! העוגייה הזו נקראת 'אוזן המן'! על שמו של המן הרשע ממגילת אסתר, שבימים אלו של פברואר-מרץ חל החודש היהודי הלא הוא 'חודש אדר' שבו מרבים היהודים בשמחה לכבוד חג הפורים, ולזכר נס ההצלה של העם היהודי מגזירתו הקשה של המן הרשע, מכינים הם את 'אוזני המן' הללו.
מעניין מאוד! הנהנה האם בהתפעלות, אמא שלי לא סיפרה לי זאת מעולם!
ידעתי תמיד, הוסיפה האם, שהסבא שלי – אבא של אמי, היה 'שוחט' בעיירה הקטנה שבהונגריה של לפני המלחמה, וגם היה עורך 'ברית מילה' לתינוקות של היהודים שם… אמי גם סיפרה לי על אביו, הסבא שלה, שהיה רב מוסמך באותה עיירה! אבל אמי עצמה התנהגה כאן באמריקה כגויה לכל דבר וענין, נולדתי כמו גויה, וכל חיי היו כשל גויים… ולא עלה בדעתי שמנהג העוגיות המשולשות שייך וקשור ליהדות.
הבן הבחור הצעיר והתוסס נסער עד עמקי נשמתו, פתאום נודע לו בגיל עשרים ושתיים שהינו יהודי! – סבתא שלו הכינה 'המאן טאשאן' לכבוד פורים! וסבא רבא שלו היה שוחט ומוהל בהונגריה של פעם! ואביו של סבא רבא שלו אפילו היה 'רב' בעיירה רחוקה אי שם!…
הניצוץ היהודי שבעומק נשמתו נדלק וניצת באש להבת שלהבת משורש הניצוץ העליון, חלק אלוקי ממעל הנטוע בשורש הנקודה הפנימית של כל יהודי באשר הוא! הידיעה המסעירה הזו לא נתנה לו מנוח, נפשו נכספה וגם כלתה לדעת ולהכיר מה זה יהודי? ומה זו יהדות?
הוא החל מתחילה 'לנבור' בספרי יהדות שונים, וכראותו שאינו מבין שם הרבה, ביקש את עזרתו של המכר היהודי, שכנו הטוב שגילה את תגלית 'אוזני המן', והוא כבר ידע להפנות אותו אל המקומות הנכונים, ובתוך תקופה קצרה מצא את עצמו הצעיר בישיבה מיוחדת לבעלי תשובה! וחש כמי שנולד מחדש ונעשה כבריה חדשה!
עד מהרה עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה, ולאחר כמה שנים טובות של עסק התורה ויגיעתה, זכה להקים את ביתו, בית נאמן בישראל לשם ולתפארת! ולהעמיד דורות ישרים מבורכים, זרע ישראל קודש, תלמידי חכמים מופלגים, לתפארת בית ישראל.
'טיב מעשה' נפלא זה – אשר שמעתיו מאחד מנכדי אותה משפחה רוממה – מלמדנו על כוחה של 'אוזן המן' אחת, וכוח מנהגם של ישראל קודש! שמנהג פשוט של מאכל מסוים בימי הפורים החזיר איש ישראל בתשובה שלמה, והעמיד דורות רבים קדושים וטהורים בעדת ישראל!
ועל שכיוצא בזה אמרו חכמינו ז"ל (פסחים סו.) "הנח להם לישראל, אם אינם נביאים הן, בני נביאים הן", וכל מנהגיהם מקורם ושורשם גבוה ונעלה כידוע, מנהגים מלאים צפונות של תורה ויראת שמים, וחס ושלום לזלזל בשום מנהג שנהגו ישראל קודש!