חידוש יסודי בגדר אכילת קרבן הפסח
גדר מצוות אכילת הפסח
הנה מצינו כמה דינים ששונה דין פסח משאר קרבנות, הא' מה שעיקרו לאכילה, ולכך שחטו שלא לאוכליו פסול,
עוד מצינו דבפסח מצרים לא הקטירו האימורין, דבר שלא מצינו כלל בשאר קרבנות, [ובשפ"א מצדד דגם לפסח דורות אם לא הקטירו האימורין יכול לאכול הקרבן, והוא שונה משאר קרבנות, וזה מחמת שעיקרו לאכילה, וצ"ע מנ"ל לגמ' האי דינא דעיקרו לאכילה, ומדוע לא נימא דיהיה כשאר שלמים וצ"ב.
דבר נוסף שמצינו דקרבן פסח אמנם קרב הוא ביום י"ד, אבל יש ראיות לכך שהוא קרבן של "טו" אלא שמקריבים אותו יום קודם, וכדמצינו שאומרים הפסוק של "וביום ארבעה עשר" במוסף של יו"ט של פסח, וכן מצינו שקרבן פסח מוקרב אחר תמיד של בין הערביים- יאוחר דבר, [ועי' רש"י ריש אלו דברים שהמקור שעבודות הפסח ביום ולא בלילה הוא מביום צוותו, והק' הקוב"ש מדוע לא כ' רש"י דכתיב בארבעה עשר ולא בליל ט"ו, אמנם להנ"ל א"ש כיון שהוא קרבן של ט"ו היה סק"ד דיהני נמי בליל ט"ו, ובספורנו הדבר מפורש, דבעצם קרבן פסח הוא קרבן שהיה צריך להקריבו בט"ו, אלא כיון שהוא יו"ט מקריבים אותו בי"ד יעו"ש.
והדבר צ"ע דאחר שנקבע שזמנו הוא בארבעה עשר, א"כ הרי הוא קרבן של ארבעה עשר, ולא של ט"ו,. ומאי איכפ"ל הא דהוא אוכלה בלילה, הלא אזלי' בתר ההקרבה, והיא בי"ד ולא בט"ו.
עוד דבר מצינו דקרבן פסח יש בו מצוות אכילה של כזית, בשונה משאר קדשים דיש בו מצווה רק שיאכל וההאריך בזה הבית הלוי.
והנראה בזה דהנה לשון הרמב"ן בפ' בא ליל שמורים- מקודש לשמו, "שמורים לכל בנ"י לדורותם", שישמרו אתו לעבוד בו לפניו באכילת פסח וזכירת הנסים, ולתת הלל והודאה לשמו' עכ"ל.
ומפורש בדברי הרמב"ן שאכילת הפסח בו היא עבודה, ונראה דעל אף שבקדשים אין אכילת הקדשים עבודה, וכ"ש בחלק הבעלים, כאן בקרבן פסח אכילת הקרבן היא חלק מעבודת הקרבן, והיא נחשבת לעבודה, וכמו שמצינו בתוס' שכ' לגבי האכילה בלילה הזה, דאתכא דרחמנא סמכינן, דבליל זה אנחנו סמוכים על שולחן גבוה ואכילתינו אכילת גבוה, וביארו הדבר דאכילת הפסח היא עצמה עבודה, ולא רק הקרבתה.
ולכך מצינו דבפסח מצרים לא היו יכולים לצאת עד בוקר, והיה אסור להוציא הקרבן חוצה, והיינו משום דהאכילה צריכה להיות במקום ההקרבה, כיון דהאכילה היא המשך של עבודת הקרבן והכל צריך להיות במקום אחד, [והן אמת שבפסח דורות דין זה לא נאמר אבל מ"מ חזינן כן בפסח מצרים].
ונראה דזה המקור לכך שפסח עיקרו לאכילה, והיינו משום דפסח האכילה בו היא היא העבודה, דבשאר קרבנות העבודה היא ההקרבה עצמה והקטרה לאישים, אמנם פסח אין בו פחיתות במה שעיקרו לאכילה אלא אדרבה, בפסח נתחדש שגם האכילה עצמה היא עבודה, ועד כדי כך דבפסח מצרים, לא היה הקטרה אישים.
ומעתה א"ש, מה שהבאנו מהספורנו, דבעצם קרבן פסח הוא קרבן של ט"ו, אלא שמקריבים אותו, בי"ד, ותמהנו בזה, אמנם נראה דכיון דהאכילה היא בליל ט"ו, והאכילה עצמה היא עבודה, הרי זה נחשב דהקרבן עצמו קרב בט"ו, בכך שהאכילה היא בלילה, כיון דאכילה גופיה הוא עבודה.
וזה הביאור כמובן במה שמצינו שיש מצוות אכילה בקרבן פסח, ופשוט הוא.
