- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
מעשה בבחור ושמו זעליג שלמד בהתמדה והיה מופלג בתורה ויראה, וללא סיבה הנראית לעין לא הצליחו הוריו למצוא לו זיווג הגון, והיו עיני ההורים רואות וכלות, ואין לאל ידם להושיע.
ביום ל"ג בעומר נסעה אם המשפחה לאתרא קדישא מירון לשפוף שיח לפני אדון כל, שיחיש ויושיע כבר אותם ואת בנם גם יחד בזכות התנא האלקי רשב"י, על אם הדרך דיברה האם עם האב, וכה אמרה, כי לאחרונה נזכרה שטרם הולדת בנם זה הבטיחה אצל הרשב"י שכאשר יעזרם הבורא וייוולד להם בן למזל טוב יקראו את שמו בישראל – שמעון (כסגולה הידועה לזש"ק והובאה בשבחין דרשב"י עמו' ה), ומשום מה בהגיע עת השמחה נשתכח הדבר מליבם, ונקרא שמו בישראל 'זעליג', ומי יודע אם לא ענין זה הוא המעכב את הזיווג.
מיד נדברו ההורים עם מורם ורבם – אחד מהרבנים החשובים פה בארה"ק, יעץ להם הרב שבבוא האם לפני המלך בהיכל הקודש במירון תזכיר הבטחה זו, ותאמר שם שהרי הם מוסיפים זה כעת את השם 'שמעון' לבנם, ומעתה יקרא שמו בישראל 'שמעון זעליג', וכדי שלא לעורר רעש מיותר ב'קריאת שם' (בפרט בבחור במצב כזה), על כן בשבת הבעל"ט יעלה הבחור ב'עליה לתורה' ושם יקראהו הגבאי – 'יעמוד הבחור שמעון זעליג בן…', ואף יעשה לאחר מכן 'מי שבירך… הוא יברך את הבחור זעליג… בעבור…' ובזה יבוא הענין על מקומו בשלום, וכך עשתה האם, כשאך למותר להוסיף כמה דמעות שפכה כמים בציון הקדוש, שיחוס ה' וירחם עליהם.
לאחר קריאת התורה ניגש אחד המתפללים אל הגבאי ושאלו למה קרא לבחור 'שמעון זעליג', והלה מאז ומעולם היה שמו 'זעליג' בלבד, ומדוע הוסיף לו שם, נענה הגבאי שהוא לא יודע מכלום רק עשה כפי מה שנצטווה ותו לא מידי, אולם הלה לא הרפה ממנו עד ששמע שאכן נשתנה שמו ל'שמעון זעליג'.
מיד עלתה בת שחוק של שמחה על שפתיו ואמר לגבאי, שיש לו בת שהגיעה לפרק האיש מקדש, וכבר זמן זמנים טובה שנתן עיניו בבחור זה וחשב שהוא מתאים מאד להיות החתן לבתו, 'אלא שעד עתה חשבתי כי שמו כשמי – זעליג, והרי הננו מקפידים על צוואת רבי יהודה החסיד (כג) שלא להשתדך כששם החותן כשם החתן, אבל עתה שקוראים לו 'שמעון זעליג' שוב אפשר לגשת ולעשות השידוך'. ואכן עוד באותו שבוע נגמר הדבר בכי טוב לשמחת ולתפארת המשפחות, ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל. (באר החיים - ל"ג בעומר)
ביום ל"ג בעומר נסעה אם המשפחה לאתרא קדישא מירון לשפוף שיח לפני אדון כל, שיחיש ויושיע כבר אותם ואת בנם גם יחד בזכות התנא האלקי רשב"י, על אם הדרך דיברה האם עם האב, וכה אמרה, כי לאחרונה נזכרה שטרם הולדת בנם זה הבטיחה אצל הרשב"י שכאשר יעזרם הבורא וייוולד להם בן למזל טוב יקראו את שמו בישראל – שמעון (כסגולה הידועה לזש"ק והובאה בשבחין דרשב"י עמו' ה), ומשום מה בהגיע עת השמחה נשתכח הדבר מליבם, ונקרא שמו בישראל 'זעליג', ומי יודע אם לא ענין זה הוא המעכב את הזיווג.
מיד נדברו ההורים עם מורם ורבם – אחד מהרבנים החשובים פה בארה"ק, יעץ להם הרב שבבוא האם לפני המלך בהיכל הקודש במירון תזכיר הבטחה זו, ותאמר שם שהרי הם מוסיפים זה כעת את השם 'שמעון' לבנם, ומעתה יקרא שמו בישראל 'שמעון זעליג', וכדי שלא לעורר רעש מיותר ב'קריאת שם' (בפרט בבחור במצב כזה), על כן בשבת הבעל"ט יעלה הבחור ב'עליה לתורה' ושם יקראהו הגבאי – 'יעמוד הבחור שמעון זעליג בן…', ואף יעשה לאחר מכן 'מי שבירך… הוא יברך את הבחור זעליג… בעבור…' ובזה יבוא הענין על מקומו בשלום, וכך עשתה האם, כשאך למותר להוסיף כמה דמעות שפכה כמים בציון הקדוש, שיחוס ה' וירחם עליהם.
לאחר קריאת התורה ניגש אחד המתפללים אל הגבאי ושאלו למה קרא לבחור 'שמעון זעליג', והלה מאז ומעולם היה שמו 'זעליג' בלבד, ומדוע הוסיף לו שם, נענה הגבאי שהוא לא יודע מכלום רק עשה כפי מה שנצטווה ותו לא מידי, אולם הלה לא הרפה ממנו עד ששמע שאכן נשתנה שמו ל'שמעון זעליג'.
מיד עלתה בת שחוק של שמחה על שפתיו ואמר לגבאי, שיש לו בת שהגיעה לפרק האיש מקדש, וכבר זמן זמנים טובה שנתן עיניו בבחור זה וחשב שהוא מתאים מאד להיות החתן לבתו, 'אלא שעד עתה חשבתי כי שמו כשמי – זעליג, והרי הננו מקפידים על צוואת רבי יהודה החסיד (כג) שלא להשתדך כששם החותן כשם החתן, אבל עתה שקוראים לו 'שמעון זעליג' שוב אפשר לגשת ולעשות השידוך'. ואכן עוד באותו שבוע נגמר הדבר בכי טוב לשמחת ולתפארת המשפחות, ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל. (באר החיים - ל"ג בעומר)