מדברי הר"ן בנדרים צ. מבואר שיסוד ההלכה שאדם יכול לחזור בו מדבריו בתוך כדי דיבור, הוא משום "גמירות הדעת". והיינו שבכל דיבור שאדם מוציא מפיו, אין דעתו נגמרת עד שיעור הזמן של תוך כדי דיבור. כי הוא מניח לעצמו שיעור זמן של "תוך כדי דיבור", שבו יוכל לסיים להביע את דעתו. וממילא אם יחזור בו בתוך כדי דיבור, דיבורו הראשון בטל ומבוטל כי דעתו נגמרת תמיד בדיבורו האחרון. אבל בקנין שכל מהותו הוא גמירת דעת כבר בפעולת הקניין לא שייך תוך כדי דיבור.