מפשטות לשונו נראה שהנתיבות מדבר על שמחה ללא תכלית, ובילוי הזמן בריקודים וחגיגות והוללות וכד', דבר שרבי נחמן שולל מכל וכל בפירוש בכמה מקומות. אלא שרבי נחמן דורש שהשמחה הראויה (של מצוה, או לשם עבודת השם, כדי לא ליפול לעצבות המסוכנת והמזיקה) - תהיה 'תמיד', דהיינו ברוב הזמן הרגיל והשגרתי, למעט שעת ההתבודדות או תיקון חצות וימי אבילות. והכוונה כמובן לשמירה על מצב רוח שמח, על ידי עצות למיניהן (אפי' מילי דשטותא אם צריך) ולא לבלות את הזמן בריקודים וחגיגות, שאת זה שלל בפירוש (בכמה מקומות, בספר המידות ובמעשה מבעל תפילה), ואף ביקר את החסידים על התאספויות כאלה לשתיית יי"ש וכד'.
