נשא הטעם שישראל יכול לברך את חבירו בברכת יברך וכו' ובנשיאות כפים.

[אברך מישיבת מיר]

הנה קיימא לן שזר אסור לברך ברכת כהנים כדאיתא בשו"ע (או"ח קכ"ח א')
והתקשו האחרונים מפני מה נהגו שאף ישראל מברך בברכת יברך וכו'

וכתבו האחרונים על זה כמה טעמים:

א. הביאור הלכה כתב בתחילה למ"ד מצוות צריכות כוונה כיון שלא מכוון למצות ברכת כהנים לא עבר איסור, אכן הקשה למ"ד מצוות אין צריכות כוונה איך מברכים איש את רעהו כן.

ב. עוד כתב הביאור הלכה מכיון שאין מברכים בשעת התפילה אינו עובר, אך דוחה הביאור הלכה כי אין דין מדאורייתא לברך דווקא בתפילה.

ג. כתב הביאור הלכה עוד בזה דברכת כהנים הוה דווקא בפריסת כפים, אך זה אינו מיישב רק במקום שמברכים בלי פריסת כפים, אך אנו הנוהגים לברך את בנינו בפריסת כפים יהא אסור.

ד. עוד כתב הביאור הלכה מכיון שתקנו חכמים לברך בתפילה, א"כ כשאינו מברך בשעת התפילה הוה כמי שמכוון במפורש לא לצאת יד"ח מצות ברכת כהנים בברכה זו.

ה. בתורה תמימה (במדבר ו כג) כתב דשמא הברכה רק בעשרה אך דחה דבעשרה הוה רקה מדרבנן.

עוד בתורה תמימה תמה שאסור לברך בנשיאות כפים אף ברכות אחרים, ודוחק לומר כי לכהנים מסורה רק בנוסח הברכה שמבואר בפרשה יברכך וגו', ע"ש.

והביא התורה תמימה ששמע מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הג"מ רי"ח לנדא מו"ץ דווילנא בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה, והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש, ע"ש.