כי תבוא הטעם שנלמד ביכורים דווקא במידת "גזירה שוה" (1 צופה)

[געגועים]

מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, ברש"י: מראשית ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא שבעת המינין בלבד, נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו', מה להלן משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינין.

הטעם שנלמד ביכורים דווקא במידת "גזירה שוה", אפשר לפימ"ש רש"י מחז"ל (תנחומא אות א): ושמרת ועשית אותם, בת קול מברכתו הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה, והקשה בשפת אמת ליקוטים: לכאורה תמוה, דאם כך לא מת אדם מעולם, דודאי נתקיים הבת קול, אם כן לעולם יחיה האדם וכו', עיי"ש.

הרי לנו שבזכות הביכורים זוכים לאריכות ימים.

ואי' באגרא דכלה (פ' בא בפסוק ולמען תספר) שלא לחינם קבעו אנשי כנסת הגדולה בתפילה מטבע לשון "מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים", כי פרנסה נשפע ע"י מידת חסד וכו', ותחיית המתים נשפע ע"י מידת "רחום" שזה מידה שניה בי"ג מידות של רחמים, וכנגדה מידה שניה בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן "בגזירה שוה", שע"י לימוד גזירה שוה אפשר למשוך השפעה של רחמים ותחיית המתים, ואליהו החיה את המת ע"י לימוד גזירה שוה, עיי"ש באריכות.

והסברא נותנת שאם תחיית המתים נשפע ע"י לימוד גזירה שוה, כ"ש שנשפע אריכות ימים שיחיה האדם ע"י לימוד גזירה שוה, ולכן למדו חז"ל ביכורים דווקא במידת "גזירה שוה" למשוך השפעה של רחמים רבים כדי שיחיה האדם, ועי"ז בת קול מברכתו הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה.​