המשנה הפותחת את פ"ק ממסכת קידושין (דף ב ע"א) מונה ברישא את ג' הדרכים בהן נקנית האשה לבעלה, להיות ברשותו: כסף, שטר וביאה. וכן את ב' הדרכים בהן קונה את עצמה ממנו, להיות ברשותה להינשא לאחר (עפ"ר שם ד"ה וקונה): גט ומיתת הבעל. כלומר, שבאמצעות ב' הדרכים הללו יוצאת האשה ממצב שבו היתה ברשות בעלה, כאשתו.
לעומת זאת, בסיפא מונה המשנה את הביאה כדרך בה נקנית היבמה ליבם, ושם מפרש רש"י ז"ל (ד"ה בביאה): "להיות כאשתו לכל דבר, שאם בא לגרשה – אינה צריכה הימנו חליצה, אלא גט", כו'. כלומר, שבאמצעות הביאה נעשית היבמה כאשת היבם לכל דבר, עד כדי כך שיציאתה ממצב זה תתאפשר אך ורק באמצעות אותן דרכים שנמנו באשה: גט ומיתת הבעל, אשר במקרה דנן הוא גם היבם.
ובכ"ז, מסיימת המשנה: "וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם" – ועל כרחינו נפרש זאת, לא שקונה א"ע מאותו מצב אשר אליו נכנסה באמצעות הביאה, כ"א מהמצב שבו היתה טרם הביאה – והוא: זיקתה ליבם. דאי הוי מאותו מצב אשר אליו נכנסה באמצעות הביאה, והיינו "להיות כאשתו לכל דבר" – הרי כבר נתפרש שאינה צריכה הימנו חליצה, אלא גט.
נמצאנו למדים אפוא, שלא היתה כוונת המשנה באומרה גבי היבמה: "קונה את עצמה", ככוונתה באומרה כה"ג גבי האשה. כי לגבי האשה היתה כוונת המשנה, שקונה א"ע מהמצב אליו נכנסה כשנקנתה לבעלה באחת מג' הדרכים שנמנו ברישא. ואילו לגבי היבמה, נמצאת כוונת המשנה שקונה א"ע מהמצב אליו נכנסה בטרם שנקנתה ליבם בביאה – והיינו, מזיקתה ליבום.
לעומת זאת, בסיפא מונה המשנה את הביאה כדרך בה נקנית היבמה ליבם, ושם מפרש רש"י ז"ל (ד"ה בביאה): "להיות כאשתו לכל דבר, שאם בא לגרשה – אינה צריכה הימנו חליצה, אלא גט", כו'. כלומר, שבאמצעות הביאה נעשית היבמה כאשת היבם לכל דבר, עד כדי כך שיציאתה ממצב זה תתאפשר אך ורק באמצעות אותן דרכים שנמנו באשה: גט ומיתת הבעל, אשר במקרה דנן הוא גם היבם.
ובכ"ז, מסיימת המשנה: "וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם" – ועל כרחינו נפרש זאת, לא שקונה א"ע מאותו מצב אשר אליו נכנסה באמצעות הביאה, כ"א מהמצב שבו היתה טרם הביאה – והוא: זיקתה ליבם. דאי הוי מאותו מצב אשר אליו נכנסה באמצעות הביאה, והיינו "להיות כאשתו לכל דבר" – הרי כבר נתפרש שאינה צריכה הימנו חליצה, אלא גט.
נמצאנו למדים אפוא, שלא היתה כוונת המשנה באומרה גבי היבמה: "קונה את עצמה", ככוונתה באומרה כה"ג גבי האשה. כי לגבי האשה היתה כוונת המשנה, שקונה א"ע מהמצב אליו נכנסה כשנקנתה לבעלה באחת מג' הדרכים שנמנו ברישא. ואילו לגבי היבמה, נמצאת כוונת המשנה שקונה א"ע מהמצב אליו נכנסה בטרם שנקנתה ליבם בביאה – והיינו, מזיקתה ליבום.