פסח, חודש ניסן הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ב | ביעור חמץ (1 צופה)

[גרינפלד]

אשכול זה מיועד לדיון כללי על ה-מאמר הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ב | ביעור חמץ. אנא המשך את הדיון בהערות למאמר.

 

[גרינפלד]

הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ג | מכירת חמץ | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[גרינפלד]

ולכן ראוי לומר "ליבטל – ליהוי הפקר כעפרא דארעא" בלא וא"ו, שבזה משמע שגוף עשייתו הוא ביטול ולא הפקר, אלא שע"י הביטול נעשה ממילא הפקר.

לחץ כדי לכווץ...

בית חדש סימן תלד אות ב:
כתוב בהגה"ת מיימונית ראבי״ה קיבל מר"י הלוי שיש לומר ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דביטול משום הפקר. כך פר"ת לעיל.

ולכאורה משמע מדבריהם שנקטו כן, כי סברו שעיקר ההלכה שביטול זה הפקר,
אך הגר"מ חושש לראשונים שביטול אינו הפקר.

 

[אמת נהדרת]

י] אם שורף החמץ ברשות הרבים, אינו מקיים המצווה לדעת הרמב"ן והגר"א דס"ל שמצות תשביתו חל רק בביתו ורשותו,

לחץ כדי לכווץ...

היכן הם כתובים?

 

[גרינפלד]

היכן הם כתובים?

לחץ כדי לכווץ...

הרמב"ן על התורה שמות י"ב י"ט עה"פ "בכל גבולך".

 

[גרינפלד]

היכן הם כתובים?

לחץ כדי לכווץ...

מיהו יש חולקים שכוונת הרמב"ן רק למעט של גוי,
או עכ"פ של ישראל פרטי,
עי' במגיה על רבינו דוד פסחים ד' א', ובשיעורים וכתבים להגראי"ש גריינימן, ובתשובת שאלת דוד.

 

[אמת נהדרת]

והיכן הוא בגאון?

 

[גרינפלד]

והיכן הוא בגאון?

לחץ כדי לכווץ...

אינני יודע.

 

[אמת נהדרת]

יישר כוחך!

 

[גרינפלד]

הערות בעניני פסח מהגאון הרב נחום נבנצאל:​

אם אפשר לעשות הפקר על תנאי​

בנוסח דכל חמירא אנו אומרים ליהוי בטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא, ובפשטות מה שאומרים הנוסח כך, משום דיש מחלוקת ראשונים מהו ביטול אם זה הפקר או ביטול, ולכן רוצים לצאת ידי כל השיטות.

אמנם צ"ע הרי כשאומרים וליהוי הפקר הרי חל כאן הפקר מיד, וא"כ הרי הביטול שאמר לא מהני כלל, דהרי מבואר הראשונים דהביטול חל משום דשני דברים אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו ברשותו, ולכן מהני הביטול דע"י הביטול אין כאן עשאו כאילו ברשותו, ולפי"ז הרי חלות הביטול חל בשעה שצריך להאסר, דהיינו בשעה שישית,והרי כיון שכבר הפקיר החמץ הרי נמצא שבזמן חלות הביטול החמץ זה כבר לא שלו ואינו יכול לבטלו. וא"כ בכלל למה אומרים את הביטול הרי לכו"ע מהני ההפקר, והביטול כלל לא חל כיון דבזמן שחל אינו שלו.

וצ"ל דאנו חוששים שמא ההפקר לא חל כיון דצריך בפני ג', ואף דמבואר בראשונים דבחמץ הקילו שסגי בפני אחד, היינו דוקא לאותם ראשונים שהם סוברים דביטול הפקר הוא, אבל אם ביטול זהו לא הפקר א"כ לא הקילו כלל בהפקר דסגי בפני אחד, ולכן עושים גם ביטול כיון שחוששים שההפקר לא חל לפי הסוברים דביטול אינו הפקר, אמנם יוצא דאם נסבור דבביטול מקיימים תשביתו מדאורייתא, הרי כאן לא יקימו דהרי כיון שבזמן שחל הביטול הרי זה כבר חמץ שלא שלו דהרי הפקירו מקודם א"כ לא מקיים בזה תשביתו, דהרי מן התורה חל הפקר אף שלא בפני ג' וא"כ לא מקיים תשביתו מן התורה בחמץ זה, אלא דאינו חייב לקיים כיון דכבר הפקיר.

ולכאורה היה מקום לומר בנוסח דכל חמירא באופן של תנאי דיאמר "ליהוי החמץ בטל, ואם ההלכה כמו הסוברים שביטול הוה הפקר ליהוי הפקר", ובזה הרויח דאם ההלכה כמו אותם שסוברים שזה הפקר א"כ הרי הפקיר ואם ההלכה כאותם שזה ביטול הרי לא הפקיר ואז מקיים תשביתו ע"י ביטול.

ויש עוד עדיפות לומר כנוסח הזה, דהרי ידוע שי' הרמב"ן שסובר דביטול אינו הפקר, והוכיח הרמב"ן שיטתו מהא דמבטלים בשבת ואמאי מהני הרי אסור להפקיר בשבת ומזה הוכיח הרמב"ן דביטול אינו הפקר. והנה הראשונים שסוברים דביטול הוה הפקר ע"כ סוברים דאפשר להפקיר בשבת עכ"פ לצורך מצוה, אכן ע"ז מהני העצה לומר שמפקיר רק על הצד שביטול זהו הפקר ואם ביטול אינו הפקר אינו מפקיר רק מבטל, וא"כ ממ"נ להסוברים דביטול הוה הפקר הרי ע"כ מותר להפקיר בשבת, ולמי שסובר דביטול לא הוה הפקר הרי באמת לא הפקיר, והרויח שלא עבר איסור מפקיר בשבת להרמב"ן, וגם לא עשה הפקר שלא לצורך דעל הצד שביטול אינו הפקר הרי אין צריך להפקיר, וכיון שיכול לעשות תנאי הרי מיקרי הפקר שלא לצורך, ובפשטות מועיל הפקר על תנאי ואף דהרי אף אחד לא יוכל לזכות בזה, לא איכפת לן דהרי אם זה הפקר הרי הפקיר.

ושמעתי להביא ראיה ברורה דמהני הפקר על תנאי מהא דמבואר בב"ב דף קמ"ז ע"ב בשכיב מרע שהפקיר, דמסתפק בגמ' אי אמרינן אם עמד חוזר, והרי בהפקר ליכא תקנת שכיב מרע שיחול לאחר מיתה, וא"כ ע"כ שחל עכשיו ההפקר בתנאי אם ימות, וחזי' דמהני הפקר על תנאי.


ועיי"ש מה שהקשה על הרעק"א תשובות חדשות סי' י' (נדפס ברעק"א של הרב אריאלי ב"ק ס"ט), ומה שהאריך עוד בזה.


המשך דבריו:
חמץ שהוא שלו מדין המע"ה בהא דכתבנו דיפקיר בתנאי בחמץ יש לדון בזה דלא ינצל כלל מאיסור בל יראה דהרי כיון דעושה ההפקר על תנאי א"כ יש כאן ספק הפקר, ובספק הפקר הרי הדין המע"ה וא"כ המ"ק בהא דכתבנו דיפקיר בתנאי בחמץ יש לדון בזה דלא ינצל כלל מאיסור בל יראה דהרי כיון דעושה ההפקר על תנאי א"כ יש כאן ספק הפקר, ובספק הפקר הרי הדין המע"ה וא"כ המרא קמא זכה בתורת ודאי והרי אם אחד יזכה בזה ויבא המ"ק לתבוע הרי זוכה בדין תורה מדין המע"ה, וא"כ עובר וודאי על ב"י וב"י, ולכן צריכים להפקיר בודאי ולא בספק.

וליכא למימר דממ"נ הרי אם ביטול זה הפקר הרי הפקיר, ואם אינו הפקר הרי ביטל, וא"כ ממ"נ אינו עובר, דזה אינו דהא מבואר בגמ' יומא דף ט' דישראל שיש לו מעש"ר של ספק דיכול להפריש מזה תרומת מעשר, כיון דזה שלו מדין המע"ה, והק' בטורי אבן דממ"נ לא יכול להפריש דאם זה מעש"ר הרי אינו שלו ואם אי"ז מעש"ר הרי לא חל התרומת מעשר, ותי' דכיון דנפסק המע"ה הרי זה שלו אף על הצד דהוה מעש"ר כיון דבחו"מ נפסק שזה שלו וממילא יכול להפריש תרומת מעשר, וא"כ ה"ה הכא אף להסוברים דביטול הוה הפקר אבל כיון דבחו"מ הדין שזה של המ"ק הרי זה ודאי שלו וממילא עובר בודאי אף להסוברים שזה הפקר, וליכא למימר דכיון דהחמץ מבוטל כעפרא דארעא לא שייך ביה המע"ה, דזה אינו דהרי הביטול חל רק בשעה שנאסר בהנאה אבל עכשיו חל דין המע"ה ועובר בודאי בב"י וממילא לא יועיל שיעשה הפקר על צד אלא צריך לעשות וודאי הפקר.

אמנם י"ל דהרי זה פשוט דאם יש דבר שממ"נ לא שלו בכה"ג ליכא המע"ה, וכגון אם ראובן הקנה לשמעון בספק קנין ביום א', דהדין המע"ה ואח"כ הקנה לשמעון בספק קנין ביום ב' באופן דממ"נ חל הקנין או ביום א' או ביום ב' בודאי דבכה"ג ליכא המע"ה, וכן מפורש בתוס' ב"ב דף פא ע"ב דאם ספק אם חייב מעש"ר או ביכורים דממ"נ לא הוה שלו אז אין כאן המע"ה, וא"כ כאן נמי נימא דאם ביטול הוא הפקר הרי הפקיר, ואם ביטול אינו הפקר הרי בשעה שהחמץ צריך להיות שלו לא העמידה תורה ברשותו. וא"כ עכשיו כשנהיה אסור בהנאה אינו שלו ממ"נ או משום שהפקיר או משום שאין כאן עשאו הכתוב וממילא ממ"נ אינו שלו ואין כאן המע"ה.

אמנם זהו הכל אם נסבור שאיסו"ה אינו שלו, אבל אם נסבור שזהו שלו ורק אינו ברשותו בזה כבר ליכא למימר שממ"נ אינו שלו.

וכן אין לומר דעל איסו"ה לא שייך דין מוחזק כיון דאי"ז ממון, דהכא כבר לפני שנהיה איסו"ה כבר נקבע הדין המע"ה ולא יפקע כשנהיה איסו"ה ופשוט.


ועיי"ש מה שהאריך בענין מוחזק שאינו רוצה במוחזקתו.​

 

[גרינפלד]

[‏א] כמדומה שהשדי חמד כותב, שזו הכוונה "דביערתיה", שלכאורה אם זה כלה מן העולם, את מה מבטל; אלא הכוונה שמכר, ואולי לא מכר טוב. מיהו יתכן לפרש ע"ד זה, מה שהשליך לאש ולא נשרף.​

לחץ כדי לכווץ...

שו"ר במשנ"ב דרשו סימן תלד הערה 8:
ובטעם הדבר שאומרים 'דביערתיה וכו", אף שאין צורך לבטל חמץ שכבר ביער מהעולם, כתב הדעת תורה בשם הדעת קדושים [בוטשאטש], שהכוונה היא לחמץ שלא נשרף כראוי בשריפת החמץ. באופן אחר כתב שם, שאין הכוונה לחמץ ששרף, אלא לחמץ שנפלה עליו מפולת שדינו כמבוער, ומ"מ צריך לבטלו כמפורש בשו"ע לעיל (סי' תלג ס"ח). עוד אופן כתב שם בשם בעמח"ס יד יוסף, שהכוונה היא לחמץ שביער מרשותו על ידי שמכרו לגוי, ויש לחוש שמא לא היתה המכירה כראוי [וכן הביא בשמו השדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה אות מה].​