הידעת!!! דברים מרתקים בתורה בחז"ל ובספרות התורנית שלא כ"כ מוכרים

[בנימין לוריא]

הידעת?
הרמב"ן בפירושו עה"ת ויקרא כג, מ. מציע שאתרוג הוא השם הארמי, ואילו "הדר" הוא שם העץ והפרי בלשון הקודש. לפי דבריו, הפסוק "פרי עץ הדר" מזכיר את האתרוג בשמו, ולא רק מתאר פרי יפה.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בפירושו לפסוק שם על ארבעת המינים הרמב"ן מבאר את פשוטו כדעת רבי עקיבא: אתרוג אחד, לולב אחד, הדס אחד וערבה אחת. בהמשך אותו פירוש הוא מבהיר שמניין שלושה הדסים ושתי ערבות הוא ההלכה לדברי הגאונים והראשונים.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
הטור מביא בשם הרוקח שאדם שאין לו אלא יד אחת יכול ליטול את הלולב בידו ואת האתרוג בזרועו. הרוקח מעדיף דרך זו על נטילת הלולב ואחר כך האתרוג בזה אחר זה.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בתרומת הדשן חלק א' סימן ק' נשאל על אדם שהשכים לצאת לדרך בחול המועד, ולא מצא את ארבעת המינים של הציבור, אך מצא את אלו של חבריו. בתשובתו הוא מתיר ומחלק בין האיסור להשתמש בספר של אדם אחר שעלול לשחוק אותו ובין נטילה קצרה לברכה ולנענוע, שבדרך כלל אינה מחסרת מבעל האתרוג דבר (לדבריו שימוש קל בספר יהיה מותר).

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בסמ"ג (מצוות עשה מ"ד עפ"י סוכה לא:) מובא המעשה על בני כרכים שהיו מורישים את לולביהם לבניהם ולבני בניהם. הרי לולב ישן כבר יבש; הסמ"ג מזכיר את המעשה בהקשר של נטילת מינים יבשים בשעת הדחק.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בשם רב שרירא גאון מובאת דעה שלא לומר הושענות בשבת שחלה בסוכות, מחשש שילדים שלא יבחינו בין אמירת ההושענות לנטילת הלולב יחשבו שנוטלים לולב גם בשבת. לעומתו הובאו מנהגים לומר הושענות גם בשבת, בלי להקיף.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
הסמ״ג מביא שבשעת הדחק סמכו על הדעה המאפשרת ליטול לולב והדס יבשים.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
הסמ"ג מזהיר שלא לזלזל בפני מוכר שאינו יהודי באתרוג ובשאר חפצי המצווה שהוא מוכר, אפילו כשמתמקחים על מחירם.

 

[בנימין לוריא]

ובקהילות אשכנז (גרמניה) נהגו להוסיף ערבות רבות (ס"ח ערבות כמניין 'לולב').

לחץ כדי לכווץ...

הידעת?
בחיבורי הראשונים מובא מנהג להרבות בהדסים עד שישים ותשעה לנוי מצוה, כמניין הדס. המנהג מובא בשם רב האי גאון.
מקור: שיבולי הלקט, סימן שנ"ח, בשם רב האי גאון; וראו רמב"ם, הלכות לולב ז, ז, לעניין הוספה בהדסים.

לחץ כדי לכווץ...

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בימי הגאונים היה שליח ציבור שסיים את ההושענות בברכה "האל המושיע". רב האי גאון מחה על כך וקבע שאין לברך ברכה זו בסיום ההושענות.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בסדר הושענות המובא בשם רב סעדיה גאון, הקהל לא הסתפק בשמיעה לחזן: הוא ענה אחריו, ובין התשובות נזכרת הבקשה "תבנה ציון ברנה והעלנו לתוכה בשמחה".

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
לא בכל הקהילות נהגו להקיף את הבימה בכל יום של סוכות. שיבולי הלקט בסימן שע"א מזכיר את מנהג באיטליה שלפיו אמרו הושענות בשאר הימים, אך את ההקפה שמרו להושענא רבה.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בכמה יישובים לא הצליחו להשיג אלא אתרוג אחד. כדי שכולם יוכלו ליטול, חתכו אותו לחתיכות ושלחו חתיכה לכל יישוב. חלק מן החתיכות אף הצטמקו בדרך עד שהיו קטנות מכביצה, ובכל זאת בירכו עליהן ביום הראשון. התרומת הדשן נשאל על המעשה, כינה אותו תמוה, ופסק שאין לעשות כן.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
המהרש"ל מספר שבאוסטרוה הגיע שליח עם אתרוג ולולב כשנותרו כשעתיים לכניסת החג, אך בלי הדסים. השולחים שכחו לקנותם, והניחו שבעיר יימצאו הדסים מן השנה הקודמת. היו שהציעו לשלוח רוכב ליישובים הסמוכים לחפש הדסים ישנים; המהרש"ל דן כיצד לנהוג כשיום החג הראשון חל בשבת.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בתיאור שהובא בשערי תשובה (סימן תרמ"ט, מביא את המעשה מפי אביו של בעל בית אפרים) לקהילה היה אתרוג אחד, והוא הועבר בין קהל האשכנזים לקהל הלועזים. בדרך חטפו אותו תלמידים מן המוביל, והקהילה נאלצה לפדותו בדמים יקרים. אף שהיו בנמצא אתרוגים מורכבים, לא רצו להסתמך עליהם.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בקהילת המקובלים בית אל כיבדו בכל לילה בהדלקת נר האושפיזין אדם ששמו כשם האורח של אותו יום: אברהם בלילה הראשון, יצחק בשני, וכן הלאה.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בספר מועד לכל חי ופלא יועץ כתבו לחלק את הצדקה של ערב סוכות לשבעה חלקים, ולייעד בפה כל חלק לאחד מן האושפיזין: "זה בשביל חלק אברהם", "זה בשביל חלק יצחק" וכן הלאה.

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
מובא בשם רבי ישראל מרוז׳ין שהיה מזמין את שלמה המלך כאורח השמיני בשמיני עצרת.

 

[בנימין לוריא]

גם מרן הגרי"ש אלישיב נהג במנהג דומה.
כך שאין זה מנהג קהילות חסידיות.

לחץ כדי לכווץ...

בבית המדרש 'חברת תפארת בחורים' היה נהוג משנים קדמוניות, לערוך באחד מימי הסוכות, 'מסיבת חג' ללומדי בית המדרש. אביו של הרב אלישיב שהיה מגיד השיעור אירח את המסיבה בסוכתו ביום הראשון של החג, יום האושפיזין של אברהם.
בנו, הגרי״ש אלישיב זצ״ל, המשיך במסירת השיעור וגם במנהג המסיבה, אך קבע אותה ליום האושפיזין של יוסף, כשמו. לאחר השיעור היו הלומדים מלווים אותו לסוכתו ושם נערכה המסיבה. בשנותיו האחרונות, כשהסוכה הייתה צרה מלהכיל את המשתתפים, נערכה המסיבה בקרוואן.
בדרך כלל בחרו ביום הרביעי של החג, שבו יוסף הוא האושפיזין לפי הסדר האשכנזי. אולם כשהיום הזה חל בשבת ולא התאפשר לערוך את המסיבה לאחר השיעור, קיימו אותה ביום השישי, יום האושפיזין של יוסף לפי הסדר המקובל בחצרות החסידים.
ולכן אין מקום להשוות בין המנהג של הגריש"א שלא נהג מעצמו אלא המשיך מנהג אביו, שנהג כך מסיבה אחרת, שבין כך היה נהוג לערוך מסיבת חג, ולכן בחר ביום הראשון. ואילו החסידים נוהגים כמצו"ב

הידעת?
בכמה קהילות חסידיות נהגו שמי ששמו כשם האושפיזין של אותו יום עורך בסוכתו מעין מסיבה: אברהם מארח ביום הראשון, יצחק ביום השני וכן הלאה. בעל השם מגיש יין ומגדנות ומזמין תלמיד חכם לומר דברי תורה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[בנימין לוריא]

הידעת?
בשו"ת בצל החכמה (חלק ב, סימן א) מובא בשם בעל עבודת ישראל: כשעורכים סעודת שבע ברכות בסוכה בחול המועד, האושפיזין הבאים לסוכה הם ה"פנים החדשות" של הסעודה, ולכאורה אין צורך באורח נוסף לשם כך, אלא שבעל עבודת ישראל עצמו לא נהג על פי סברה זו למעשה.