- הודעות
- 268
- תודות
- 1,237
- נקודות
- 101
הידעת כי יש דעות שונות ביחס לזמן הקדמת התורה לעולם, אלפיים שנה או תתקמ"ד דורות.
ליתר דיוק כיון שיורד מ"דן" (אחד ממקורות הירדן הוא נחל "דן" שמוצאו מהעיר הצפונית ביותר בארץ ישראל (כמאמר מדן ועד באר שבע)הידעת?
המילה "ירדן" קשורה לשורש י־ר־ד, משום שהנהר יורד מהחרמון דרך הכנרת ועד ים המלח.
נכון וע"ע ברש"י ותוס' שם (מהזיכרון)בלת"ק כל הצורך
הידעת? הרי"ף (פסחים טז. מדפיו) מפרש את הגמ' (פסחים מט:) ע"ה מותר לנוחרו ביוה"כ, באופן שדמו הותר מדין רודף.
מה הפשט כבד פה וכבד לשון לפי"זהידעת כי לדעת הרשב"ם משה רבינו כלל לא היה מגמגם בלשונו?!
"וכי אפשר נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו. ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים ואין לחוש לספרים החיצוניים".
יכול להיות שעד מעמד הר סיני היה כבד פה ולשון אבל אח"כ נתרפא כמ"ש. (למיטב זכרוני אחרי מעמד קבלת התורה כבר לא מוזכר ענין הכבידות).
הרשב"םיכול להיות שעד מעמד הר סיני היה כבד פה ולשון אבל אח"כ נתרפא כמ"ש. (למיטב זכרוני אחרי מעמד קבלת התורה כבר לא מוזכר ענין הכבידות).
האבן עזרא עורר בזה.
"והאומר ששכח לשון מצרים איננו נכון, כי הוא אומר ב' דברים, כבד פה, וכבד לשון. ועוד, נלמוד מתשובת השם מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם, שאינו מדבר על לשון מצרים, רק ככה נולד שהיה כבד פה שלא היה יכול להוציא אותיות השפה וכל אותיות הלשון, רק קצתם היה מוציאם בכובד. וזהו טעם אנכי אהיה עם פיך והוריתיך, אמר שיורנו אשר ידבר מלות, שאין שם מאותיות הכבדות על פיו".
לפי"ז נדחה ההכרח של הרשב"ם שלא יתכן נביא שידעו ה' פנים אל פנים וקיבל התורה שיהיה מגמגם, שמשה התרפא במעמד הר סיני ושוב לא היה מגמגםיכול להיות שעד מעמד הר סיני היה כבד פה ולשון אבל אח"כ נתרפא כמ"ש. (למיטב זכרוני אחרי מעמד קבלת התורה כבר לא מוזכר ענין הכבידות).
עכשיו מובן. בהודעה קודמת כתבת הגדה ולא אגדה.שאין זה עניין לדין אלא דרשת אגדה בעלמא כמו שעובר מחמשה קולות היינו מזלזל בחמשה קולות ולא עובר ממש באיסור כן הוא ם בלשון עשה עיין בסוגייה ביומא שכל המדבר דברים בטלים עובר בעשה ובלא תעשה שציינו הראשונים שאין זה לימוד אמיתי אלא אסמכתא לריבוי דברי בטלים וכיוצא בזה.
לגבי הר"ן זכורני שזה גמ' מפורשת במנחות וכן נראה לי מוזכר איפה שהוא במשנ"בהידעת שהר''ן בנדרים כותב שיוצאים ידי חובת מצוות ת''ת בלקרוא ק''ש שחרית וערבית וזהו.
והאבן האזל בהל' מלכים כותב שאיסור ביטול תורה זה רק אם מתבטל סתם בלי הנאה כלל, אבל אם נהנה מהבטלה זה לא ביטול תורה.
הידעת שהגרי''ח זוננפלד כותב שסוף זמן ק''ש משתנה לפי הבן אדם כל אחד לפי טבעו.
ואי' באחד הספרים (החסידיים) לגבי קריאת שמע בזמנה, ש'הקריאה מעורר הזמן', ויש בכך לתרץ...הידעת שהגרי''ח זוננפלד כותב שסוף זמן ק''ש משתנה לפי הבן אדם כל אחד לפי טבעו.