• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
הידעת?
המילה "ירדן" קשורה לשורש י־ר־ד, משום שהנהר יורד מהחרמון דרך הכנרת ועד ים המלח.
ליתר דיוק כיון שיורד מ"דן" (אחד ממקורות הירדן הוא נחל "דן" שמוצאו מהעיר הצפונית ביותר בארץ ישראל (כמאמר מדן ועד באר שבע)
 
הידעת כי לדעת הרשב"ם משה רבינו כלל לא היה מגמגם בלשונו?!
"וכי אפשר נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו. ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים ואין לחוש לספרים החיצוניים".
 
הידעת כי לדעת הרשב"ם משה רבינו כלל לא היה מגמגם בלשונו?!
"וכי אפשר נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו. ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים ואין לחוש לספרים החיצוניים".
מה הפשט כבד פה וכבד לשון לפי"ז
 
יכול להיות שעד מעמד הר סיני היה כבד פה ולשון אבל אח"כ נתרפא כמ"ש. (למיטב זכרוני אחרי מעמד קבלת התורה כבר לא מוזכר ענין הכבידות).
הרשב"ם
כי כבד פה וכבד לשון אנכי - איני בקי בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים, וכן מצינו ביחזקאל שמי שאינו בקי בלשון המלכות קרוי וכו'. וכי איפשר נביא אשר ידעו השם פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו? ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים. ואין לחוש לספרים החיצונים" עכ"ל. ודומה לזה פירש החזקוני.

מה הפשט כבד פה וכבד לשון לפי"ז
האבן עזרא עורר בזה.
 
האבן עזרא עורר בזה.
האומר ששכח לשון מצרים איננו נכון, כי הוא אומר ב' דברים, כבד פה, וכבד לשון. ועוד, נלמוד מתשובת השם מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם, שאינו מדבר על לשון מצרים, רק ככה נולד שהיה כבד פה שלא היה יכול להוציא אותיות השפה וכל אותיות הלשון, רק קצתם היה מוציאם בכובד. וזהו טעם אנכי אהיה עם פיך והוריתיך, אמר שיורנו אשר ידבר מלות, שאין שם מאותיות הכבדות על פיו".
 
יכול להיות שעד מעמד הר סיני היה כבד פה ולשון אבל אח"כ נתרפא כמ"ש. (למיטב זכרוני אחרי מעמד קבלת התורה כבר לא מוזכר ענין הכבידות).
לפי"ז נדחה ההכרח של הרשב"ם שלא יתכן נביא שידעו ה' פנים אל פנים וקיבל התורה שיהיה מגמגם, שמשה התרפא במעמד הר סיני ושוב לא היה מגמגם
ומסתבר שנביא בישראל יכול להיות מגמגם, שהרי כפליים מיוצאי מצרים עמדו נביאים לישראל, ובתוכם ודאי היה כמה שגמגמו, וכ"ד הרשב"ם באו על 'נביא שדיבר עמו ה' פנים אל פנים וקיבל התורה'
 
שאין זה עניין לדין אלא דרשת אגדה בעלמא כמו שעובר מחמשה קולות היינו מזלזל בחמשה קולות ולא עובר ממש באיסור כן הוא ם בלשון עשה עיין בסוגייה ביומא שכל המדבר דברים בטלים עובר בעשה ובלא תעשה שציינו הראשונים שאין זה לימוד אמיתי אלא אסמכתא לריבוי דברי בטלים וכיוצא בזה.
עכשיו מובן. בהודעה קודמת כתבת הגדה ולא אגדה.
 
רבינו אפרים על התורה מפרש את הפסוקים "בנימין זאב יטרף" וכו' כפשוטם דהיינו שבנימין היה נהפך לזאב לפעמים
ועל דרך זה מפרש שם את המשך הברכה (מובא בדבש לפי ונ"ל שמובא ג"כ בספר חסידים)
 
הידעת שהר''ן בנדרים כותב שיוצאים ידי חובת מצוות ת''ת בלקרוא ק''ש שחרית וערבית וזהו.
והאבן האזל בהל' מלכים כותב שאיסור ביטול תורה זה רק אם מתבטל סתם בלי הנאה כלל, אבל אם נהנה מהבטלה זה לא ביטול תורה.
הידעת שהגרי''ח זוננפלד כותב שסוף זמן ק''ש משתנה לפי הבן אדם כל אחד לפי טבעו.
 
הידעת שהר''ן בנדרים כותב שיוצאים ידי חובת מצוות ת''ת בלקרוא ק''ש שחרית וערבית וזהו.
והאבן האזל בהל' מלכים כותב שאיסור ביטול תורה זה רק אם מתבטל סתם בלי הנאה כלל, אבל אם נהנה מהבטלה זה לא ביטול תורה.
הידעת שהגרי''ח זוננפלד כותב שסוף זמן ק''ש משתנה לפי הבן אדם כל אחד לפי טבעו.
לגבי הר"ן זכורני שזה גמ' מפורשת במנחות וכן נראה לי מוזכר איפה שהוא במשנ"ב
ולגבי הגרי"ח זוננפלד אפשר מקורות
 
הידעת? היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים יוצא בחריפות נגד הספר "מורה נבוכים" ומסיק כי אי אפשר שאותו המחבר שכתב את "היד החזקה" כתב ל"מורה נבוכים", וטעות היא זו והרמב"ם לא כתבה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון