רעק"א במסכת גיטין מביא חידוש דין בשם החתן חרוץ ושנון המל"ח מו"ה הירש בלייכראדע הי"ו, שכלל הגמרא שצריך לבטל שליחות גט בפני כל העשרה שנאמר להם, נאמר רק כשאמר לעשרה לכתוב (שאז כולם חלק מגוף השליחות), אבל אם עשה שליח אחד בפני עשרה עדים, אין צורך לבטל בפני כולם.
 
החיד"א בספר חומת אנך (פרשת תצוה) כתב לחדש שפרשת תרומה ופרשת תצוה נחשבות כאחת, לכבוד משה רבינו ע"ה שלא נזכר שמו בפרשת תצוה, כפי שאמר 'מחני נא מספרך אשר כתבת', ולכבודו נחשבת פר' תצוה כאילו היא סיום פרשת תרומה, שבה כן נזכר שמו כמה פעמים.
לגבי מה יש נפק''מ שזה פרשה אחת?
 
הידעת?
בגיל 36 החל מרן החפץ חיים להוציא אל הפועל את שאיפתו הכבירה, ובנו רבי אהרן העיד כי שמע מפי זקני ראדין כי בטרם כתב את ההלכה נהג רבנו ללמוד אותה עשרים וחמש פעמים.
 
הידעת?
לצד המנהג להשהות את תגלחת הילד עד לגיל שלוש, היו בזה כמה מנהגים נוספים: במרוקו נהגו לספר כבר בגיל תשעה חדשים; בתימן נהגו בגיל שנתיים, וכן מנהג גור, סקווירא ועוד, וכן מובא על הסטייפלר שלא הקפיד על גיל שלוש אלא גילח את ילדיו כבר בגיל שנתיים.
 
הידעת?
בקונטרס 'דבק טוב' ובשו"ת 'ציץ אליעזר' ביארו, איך מותר לומר תהילים לרפואת חולה, הרי אסור להתרפאות בדברי תורה? שכיון שאינו אומר זאת בדרך סגולה, רק מבקש שבזכות התהילים שאומר יתרפא, מותר.
 
הידעת?
כתבו המפרשים למה כשמתפללים על חולה מזכירים את שם האם ולא את שם האב, שהמקור לכך הוא מהגמ' (שבת ס"ו ע"ב): "אמר לי אם, כל ענייני בשמא דאימי", ופירש רש"י: "כל לחישות פלוני בר פלונית, בשם של האם", ומזה נתפשט המנהג.
 
הידעת?
מלשון רש"י: "כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו" - משמע שכל ההבדל בין הדגלים היה רק בצבע של המפה.
 
הידעת?
בחז"ל במפרשים השונים מוזכרות מספר שיטות בעניין הציורים שהיו על דגלי המחנות במדבר: הראב"ע, רבנו בחיי, והחזקוני כתבו: אריה ליהודה, אדם לראובן, שור לאפרים, נשר לדן - כדמות ד' החיות הנושאות את כסא הכבוד.
 
הידעת?
בילקוט ראובני (במדבר ב' ב') הביא בשם מדרש, שעל דגלי השבטים היו נראים ב' אותיות י"ה, לפעמים על דגל זה ולפעמים על דגל אחר, והיו פורחות הנה והנה, וביום השבת היו נחות ולא היו זזות.
 
הידעת?
בקרב חכמי ספרד היתה התנגדות עזה למנהג זה, כפי שכתוב בספר כתר שם טוב על מה שאצל האשכנזים הילדים גונבים את האפיקומן ולא משיבים אותו, עד שיבטיח להם אביהם מתנה ואצל הספרדים לא התקבל המנהג הזה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון