רמב"ם גזילה ואבדה פרק טז הל' ח' -ביאור הסוגיא בב"מ כו.
הרמב"ם לא רק הביא את הדין המובא בגמ' אלא גם ביארה, והקשה על הסוגיא את הקושיא שהקשו התוס' במקום, וכן תירץ את התירוץ שכתבו התוס'.
דהיינו כל הביאור הזה לא כתוב בגמ', אלא זהו שקו"ט של הרמב"ם לבאר את הסוגיא.
משנה תורה - ספר נזיקין
והואיל וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמו שיתבאר למה לא יקנה בעל החצר זה המטמון שבתוך הכותל הישן אע''פ שהוא של אמוריים ותהיה מציאה זו לבעל החצר. מפני שאינו ידוע לו ולא לאחרים והרי זה המטמון אבוד ממנו ומכל אדם ולפיכך הוא של מוצאו. ומה אבידה של אדם אמרה תורה
(דברים כב-ג) ''אשר תאבד ממנו ומצאתה'' מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שנפלה לים שאבודה ממנו ומכל אדם קל וחומר למטמון קדמוני שלא היה שלו מעולם והוא אבוד ממנו ומכל אדם לפיכך הוא של מוצאו
תוס' ד"ה דשתיך-
וא''ת וליקני ליה חצירו לבעל הגל או לבעל הכותל וי''ל דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם כמו הכא שהוא מוצנע בעובי הכותל וכן מוכח לקמן (עמוד ב) דתנן מצא בחנות ובשולחנות הרי אלו שלו ואין חצירו קונה לחנוני או לשולחני לפי שהמעות הם דבר קטן ואין סופו הוה לימצא וכן לקמן (דף כז.) דקאמר לא שנו אלא בלוקח מן התגר דאז הוי שלו ולא אמרי' דקנה אותם תגר כשהיה ברשותו