- הודעות
- 4,715
- תודות
- 17,132
- נקודות
- 895
וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב (ויקרא כג, לב)
באחת משיחותיו דרש הגה"צ רבי שלום שבדרון זי"ע: ראו זה פלא, בכניסת ליל יום הכיפורים, לאחר שעסקנו כל היום באכילה ושתיה, אנו זועקים בקול רם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', משום שאנו דומים למלאכי השרת, ואילו בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים, לאחר יום שלם של תפילה ועינוי הגוף, הרי בוודאי אנו דומים עוד יותר למלאכי השרת, ולמה אז לא אומרים 'ברוך שם' בקול רם?... והתשובה המטלטלת: בליל יום הכיפורים אמנם הכרס מלאה וגדושה מזן אל זן מסעודתו, אך היכן נמצאת מחשבתו של אדם? המחשבה נתונה כולה בקדושת היום ועבודתו, ראוי הוא לומר 'ברוך שם' בקול רם כמלאכי השרת, אבל במוצאי יום הכיפורים בתפילת ערבית, אף שהגוף מעונה מן התענית, אבל המחשבה כבר נודדת אל פרוסות העוגה והקפה...
תורה שבכתב
תורה שבכתב
