בראשית הלבנה קודם מיעוטה היה לה אור עצמי? (1 צופה)

[עוזי ומגני]

הלבנה טענה אין שתי מלכים משתמשים בכתר אחד,
והקב"ה אמר לה לכי ומעטי עצמך,
משמע שקודם היתה בשלימותה כל הזמן,
האם היה לה אור עצמי וע"כ לא היתה ממועטת?
וזה לכאו' אינו, שהרי כתוב ולמועדים, ופירש"י שע"ש שמונים למולד הלבנה,
ואפשר שלמרות שקבלה מהשמש, לא עמדה בזוית שלא היו רואים מכדור הארץ אותה תמיד בשלמותה,
אבל ע"ז קשה דכתיב לאותות ופרש"י שהמאורות לוקין סימן רע לעולם וזה רק ע"י הזוית של השמש וכדור הארץ נגד הירח
וצ"ע

 

[דרך המלך]

צריך לשים לב שרש"י מדבר על עם ישראל, למרות שאם אדם הראשון לא היה חוטא לא היה עם ישראל.
זאת אומרת הדברים מדברים על תקופה עתידית שיכולה להיות,
כמו שידוע שהקב"ה ברא את העולם מלכתחילה עם כל הגלגולים האפשריים לפי בחירתו של האדם.

 

[עוזי ומגני]

צריך לשים לב שרש"י מדבר על עם ישראל, למרות שאם אדם הראשון לא היה חוטא לא היה עם ישראל.

לחץ כדי לכווץ...

רש"י מסביר בשביל מה הקב"ה ברא את המאורות

 

[דרך המלך]

רש"י מסביר בשביל מה הקב"ה ברא את המאורות

לחץ כדי לכווץ...

רש"י:
ולמועדים. :"על שם העתיד", שעתידים "ישראל" להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה:

 

[עוזי ומגני]

רש"י:
ולמועדים. על שם העתיד, שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה:

לחץ כדי לכווץ...

וודאי אבל בשביל זה נבראה הלבנה גם קודם מיעוטה

 

[אב בינה]

שם משמואל ויקרא פ' ויקרא שנה תרעד
והנה כשנבראו המאורות היו שניהם שוין שנאמר את שני המאורות הגדולים, ומחמת קטרוג הלבנה נתמעטה. ואין הפירוש שלולא החטא הי' לה אור מעצמה שלא מחמת השמש, שזה לא יתכן, שהרי כל סדר הבריאה ממעלה מעלה עד מטה הכל הוא בחינת משפיע ומקבל, והדברים ידועים למבינים שלא יתכן זולת זה. אלא הפירוש יש לומר שהי' מהלכה בגלגל גבוה אשר לפי מהלכה היתה תמיד נוכח השמש, וע"כ לא הי' לה שום מיעוט לעולם, וגם באשר הי' מהלכה בגלגל גבוה לא היו לה ליקויים לעולם, כי סיבת הליקוי היא כשנכנס דבר מה ביניהם, וכאשר היתה מהלכת בגלגל גבוה לא הי' שום דבר גורם ליקוי, וזה ידוע לתוכנים שכל הליקויים מתהוים רק מפאת שפלות מהלכה, וזהו הפירוש שנתמעטה הלבנה היינו שמהלכה בגלגל קטן יותר נמוך לארץ, וע"כ מסבבת את הגלגל בזמן מיעוט, שכל היקף הגלגל הוא מעט לעומת היקף הגלגל שהי' מהלכה מקודם מיעוט הלבנה, וזה גורם הסרתה מאת נוכח פני השמש, וגורם הליקויים פעם יחשך אורה לגמרי ופעם יראה אורה כמבין עששית הכל כפי עכירות הדבר המסתיר את האור או אדים ואויר משחת ועכור כמובן,

 

[אב בינה]

הגאון רבי ברוך דב דיסקין
ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים (א'. ט"ז) פירש רש"י שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ע"כ. יש לעיין אם בתחילה ג"כ השמש האירה ביום והירח בלילה, או רק אחר שנתמעט הירח אז השמש ביום והירח בלילה, והנה ממה שאמרה הלבנה אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, היה נראה ששניהם שימשו באותו הזמן, ועוד דאם החמה היתה אמורה לשמש ביום והלבנה בלילה, היאך היה ניכר בין יום ללילה, אם הירח לא היה מתמעט, וכ"כ באור החיים (פסו' י"ד) וז"ל עוד נראה בהעיר עוד, אומרו להבדיל בין היום ובין הלילה אם המאורות שוים הם ואחד ישמש ביום ואחד ישמש בלילה במה יוכר לילה מיום כיון שלילה כיום יאיר עכ"ל. אולם מאידך צ"ב דבפשטות נראה שכל השינוי היה שהירח נתמעט, ולא משמע דנשתנה תפקידה מהיום ללילה, [ועיין בחולין (דף ס:) דהקב"ה רצה לפייס את הלבנה ואמר לה לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה שרגא בטיהרא מאי אהני].

***
בפשוטו נראה שחז"ל למדו שהמאורות היו שווים ונתמעטו, ממה שכתוב "המאורות הגדולים" והא הלבנה איננה גדולה, ומכאן למדו שמתחילה היתה גדולה, ולפי זה נראה לבאר מה שאומרים בברכת יוצר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים", וצ"ב היכן מבואר במה שכתוב "לעושה אורים גדולים" שהקב"ה מחדש בכל יום, [ואין לומר משום דכתיב "לעושה" בלשון הווה, דהרי בקריעת ים סוף ג"כ כתוב "לגוזר ים סוף לגזרים" בלשון הווה, אע"ג שהוא עבר ולא הווה, אמנם הראוני שבנפש החיים (שער א' פ"א ד"ה וכמבואר) פירש דבאמת הראיה מלשון הווה וצ"ע], ולפי הנ"ל יש לבאר דמבואר כן במה שכתוב "אורים גדולים" דמשמע דגם הלבנה היא גדולה, ואף שכבר נתמעטה, ואיך שייך לשבח על דבר
שהיה ונשתנה, ועל כרחך שהקב"ה כל יום מחדש את העולם, והלבנה נבראת גדולה ואח"כ מתקטנת. אמנם בספר קול אליהו מהגר"א ובתורה תמימה ביארו דחז"ל למדו שמתחילה המאורות היו שוים, מהא דכתיב "שני" דמשמע שהיו שוים, וכמו שמצינו ביומא (דף סד.) דשעירי יוה"כ בעינן שיהיו שוים במראה ובקומה, וילפינן לה מהא דכתיב "שני השעירים", והיינו דגדולים לחודא לא משמע שהם שוין אלא הם גדולים ביחס לכוכבים, ולפי דבריו אכתי צ"ב היכן מבואר במה שכתוב "לעושה אורים גדולים" שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וצ"ע

 

[אב בינה]

פרדס רמונים יח א – ויקיטקסט

he.wikisource.org

נחמת יצחק אות ב'

בביאורי הרשב"א לאגדות מפרש שהטענה של הלבנה היתה שאם היא אמורה להאיר אז מדוע אין לה אור עצמי והקב"ה אומר לה לכי (תתחילי להסתובב) ומעטי את עצמך (כי הריחוק מהשמש יביא למיעוט האור) וכך תראי שתפקידך שונה לחלוטין, יש מלך שמאיר ויש מלך שמורה, הלבנה תפקידה להורות על הימים המועדים והשנים והיא עושה זאת ע"י ההילוך וההתמעטות.

כתב רבי דוד טעביל בעל הנחלת דוד: בבריאת העולם נבראה הלבנה עם אור עצמי, כנאמר: 'ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים'. רק לאחר שקטרגה הלבנה ואמרה: אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה הקדוש ברוך הוא: 'לכי ומעטי את עצמך' חולין ס, ב. אמנם גם לאחר שנתמעטה הלבנה לא מצינו שנטל הקדוש ברוך הוא אורה ממנה, אלא אורה העצמי גנוז ואצור בתוכה, באופן שלא נראה מבחוץ. לעתיד לבוא יתגלה אורה הגנוז, ואז יהיה לה אור עצמי, כפי שהיה בעת בריאתה. זהו שאנו אומרים בברכת הלבנה: 'ולא יהיה בה שום מיעוט ויהי אור הלבנה כאור החמה - וכאור שבעת ימי בראשית, כפי שהיתה קודם מיעוטה'. וכמו שאומר הנביא ישעיה ל, כו, והיה אור הלבנה כאור החמה כן לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף.