הגאון רבי ברוך דב דיסקין
ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים (א'. ט"ז) פירש רש"י שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ע"כ. יש לעיין אם בתחילה ג"כ השמש האירה ביום והירח בלילה, או רק אחר שנתמעט הירח אז השמש ביום והירח בלילה, והנה ממה שאמרה הלבנה אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, היה נראה ששניהם שימשו באותו הזמן, ועוד דאם החמה היתה אמורה לשמש ביום והלבנה בלילה, היאך היה ניכר בין יום ללילה, אם הירח לא היה מתמעט, וכ"כ באור החיים (פסו' י"ד) וז"ל עוד נראה בהעיר עוד, אומרו להבדיל בין היום ובין הלילה אם המאורות שוים הם ואחד ישמש ביום ואחד ישמש בלילה במה יוכר לילה מיום כיון שלילה כיום יאיר עכ"ל. אולם מאידך צ"ב דבפשטות נראה שכל השינוי היה שהירח נתמעט, ולא משמע דנשתנה תפקידה מהיום ללילה, [ועיין בחולין (דף ס:) דהקב"ה רצה לפייס את הלבנה ואמר לה לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה שרגא בטיהרא מאי אהני].
***
בפשוטו נראה שחז"ל למדו שהמאורות היו שווים ונתמעטו, ממה שכתוב "המאורות הגדולים" והא הלבנה איננה גדולה, ומכאן למדו שמתחילה היתה גדולה, ולפי זה נראה לבאר מה שאומרים בברכת יוצר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים", וצ"ב היכן מבואר במה שכתוב "לעושה אורים גדולים" שהקב"ה מחדש בכל יום, [ואין לומר משום דכתיב "לעושה" בלשון הווה, דהרי בקריעת ים סוף ג"כ כתוב "לגוזר ים סוף לגזרים" בלשון הווה, אע"ג שהוא עבר ולא הווה, אמנם הראוני שבנפש החיים (שער א' פ"א ד"ה וכמבואר) פירש דבאמת הראיה מלשון הווה וצ"ע], ולפי הנ"ל יש לבאר דמבואר כן במה שכתוב "אורים גדולים" דמשמע דגם הלבנה היא גדולה, ואף שכבר נתמעטה, ואיך שייך לשבח על דבר
שהיה ונשתנה, ועל כרחך שהקב"ה כל יום מחדש את העולם, והלבנה נבראת גדולה ואח"כ מתקטנת. אמנם בספר קול אליהו מהגר"א ובתורה תמימה ביארו דחז"ל למדו שמתחילה המאורות היו שוים, מהא דכתיב "שני" דמשמע שהיו שוים, וכמו שמצינו ביומא (דף סד.) דשעירי יוה"כ בעינן שיהיו שוים במראה ובקומה, וילפינן לה מהא דכתיב "שני השעירים", והיינו דגדולים לחודא לא משמע שהם שוין אלא הם גדולים ביחס לכוכבים, ולפי דבריו אכתי צ"ב היכן מבואר במה שכתוב "לעושה אורים גדולים" שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וצ"ע
