ידועים דברי הרמב"ם שהכריע גבי גניבה וגזילה [בריש הפרקים להנ"ל] שהלאו בהם נא' רק בפרוטה אלא שאעפ"כ יש איסור ליטל פחות מפרוטה, והמ"מ [שם] והסמ"ע [שמח א] והחינוך [מצוה רכט] הכריעו דהוי כעין הדין ששנינו ש"חצי שיעור אסור מהתורה".
ותמוה כיצד שייך לדמותם הלא ממונא מאיסורא לא ילפינן [קידושין ג:] והאי דינא דחצ"ש הא ילפי מ'וכל חלב' [יומא עד.] ואילו בגזילה לא מצינו קרא לרבויי הך, עוד תמוה דהא כל האי דינא דחצ"ש אסור מהתורה הוא רק כשאין רעותא בעצם מעשה העבירה, וכל הגירעון הוא אך מצד 'שיעור' הדבר, אבל כה"ג הא יש חסרון במהות מעשה העבירה, עוד קשה, דהא דינא דחצ"ש אסור מהתורה הוא רק בשיעור שהוא הללמ"ס, ולא מצינו כן גבי שיעורים שהוקבעו ע"י חז"ל מסברא ודלא ניתן לומר שמרחיבים את האיסור אף לפחות מפרוטה, הרי אין בזה 'סברא' והא חזינן דזהו כל מהותו של האיסור] עוד יש לעיין דהא בשו"ת חכם צבי [סי' פו] הכריע שחצ"ש אסור לא רק מצד אכילת הדבר, שהרי דבר זה כלל לא חשוב כאיסור, אלא כיון שעשה בה מעשה - 'אחשבא' * ולכאורה הא בממונות לא שייך 'אחשבא' כהאמור בר"ן בקידושין [ח:] שלא שייך בממון 'לדידי שווי לי'.
* והוציא מזה לדינא שחמץ פחות משיעור אינו צריך ביעור [עכ"פ לא מדינא ד'חצי שיעור'] דבהא לא עביד מעשה ד'אחשבא', שהרי ס"ה מניחה בביתו ומשאירה שם.
ותמוה כיצד שייך לדמותם הלא ממונא מאיסורא לא ילפינן [קידושין ג:] והאי דינא דחצ"ש הא ילפי מ'וכל חלב' [יומא עד.] ואילו בגזילה לא מצינו קרא לרבויי הך, עוד תמוה דהא כל האי דינא דחצ"ש אסור מהתורה הוא רק כשאין רעותא בעצם מעשה העבירה, וכל הגירעון הוא אך מצד 'שיעור' הדבר, אבל כה"ג הא יש חסרון במהות מעשה העבירה, עוד קשה, דהא דינא דחצ"ש אסור מהתורה הוא רק בשיעור שהוא הללמ"ס, ולא מצינו כן גבי שיעורים שהוקבעו ע"י חז"ל מסברא ודלא ניתן לומר שמרחיבים את האיסור אף לפחות מפרוטה, הרי אין בזה 'סברא' והא חזינן דזהו כל מהותו של האיסור] עוד יש לעיין דהא בשו"ת חכם צבי [סי' פו] הכריע שחצ"ש אסור לא רק מצד אכילת הדבר, שהרי דבר זה כלל לא חשוב כאיסור, אלא כיון שעשה בה מעשה - 'אחשבא' * ולכאורה הא בממונות לא שייך 'אחשבא' כהאמור בר"ן בקידושין [ח:] שלא שייך בממון 'לדידי שווי לי'.
* והוציא מזה לדינא שחמץ פחות משיעור אינו צריך ביעור [עכ"פ לא מדינא ד'חצי שיעור'] דבהא לא עביד מעשה ד'אחשבא', שהרי ס"ה מניחה בביתו ומשאירה שם.
