המקור לדברי ר' חיים - בהידור אחרי קיום מצוה (1 צופה)

[חיים ארוכים]

דעתו של ר' חיים 'מבריסק' שאחר שקיים אדם מצוה אינו יכול להוסיף הידור במצוה מפני שכבר אינו מצוה כי קיימה כבר,
ולכאו' היה מקום גדול להבין לא כך,
גישתו של ר' חיים בנויה על כך שכל צורת המצוה היא בחיוב על האדם, וברגע שאינו מחויב כבר אין מצוה.
ולכאו' הוא חידוש שהמצוה תלויה בחיוב של האדם, ולא גרע ממי שאינו מצווה ועושה דמקיים מצוה,
ובפשטות כל המושג של הידור אינו חיוב על האדם.

 

[נדיב לב]

דעתו של ר' חיים שאחר שקיים אדם מצוה אינו יכול להוסיף הידור במצוה מפני שכבר אינו מצוה כי קיימה כבר,
ולכאו' היה מקום גדול להבין לא כך,
גישתו של ר' חיים בנויה על כך שכל צורת המצוה היא בחיוב על האדם, וברגע שאינו מחויב כבר אין מצוה.
ולכאו' הוא חידוש שהמצוה תלויה בחיוב של האדם, ולא גרע ממי שאינו מצווה ועושה דמקיים מצוה,
ובפשטות כל המושג של הידור אינו חיוב על האדם.

לחץ כדי לכווץ...

כמובן כוונתך לר' חיים מבריסק בשאלת ב' האתרוגים ולא למרן הגר"ח קנייבסקי.

 

[אמת נהדרת]

דעתו של ר' חיים 'מבריסק' שאחר שקיים אדם מצוה אינו יכול להוסיף הידור במצוה מפני שכבר אינו מצוה כי קיימה כבר,
ולכאו' היה מקום גדול להבין לא כך,
גישתו של ר' חיים בנויה על כך שכל צורת המצוה היא בחיוב על האדם, וברגע שאינו מחויב כבר אין מצוה.
ולכאו' הוא חידוש שהמצוה תלויה בחיוב של האדם, ולא גרע ממי שאינו מצווה ועושה דמקיים מצוה,
ובפשטות כל המושג של הידור אינו חיוב על האדם.

לחץ כדי לכווץ...

האם אדם שכבר נימול נחשב לגבי חיוב מילה אינו מצווה?

 

[חיים ארוכים]

האם אדם שכבר נימול נחשב לגבי חיוב מילה אינו מצווה?

לחץ כדי לכווץ...

ברור שאינו מצווה, אבל כי הוא 'מהול' ולא כי הוא קיים את מצוות מילה,

 

[נדיב לב]

דעתו של ר' חיים 'מבריסק' שאחר שקיים אדם מצוה אינו יכול להוסיף הידור במצוה מפני שכבר אינו מצוה כי קיימה כבר,
ולכאו' היה מקום גדול להבין לא כך,
גישתו של ר' חיים בנויה על כך שכל צורת המצוה היא בחיוב על האדם, וברגע שאינו מחויב כבר אין מצוה.
ולכאו' הוא חידוש שהמצוה תלויה בחיוב של האדם, ולא גרע ממי שאינו מצווה ועושה דמקיים מצוה,
ובפשטות כל המושג של הידור אינו חיוב על האדם.

לחץ כדי לכווץ...

שאינו מצווה ועושה מקיים מצווה, כי זו באמת מצווה, אלא שלא מוטל עליו חיוב, וככל שעושה הרי קיים את המצווה. משא"כ כשיצא יד"ח במצוה שמוטלת עליו, בנטילה הראשונה, לא שייך לומר שהנטילה השנייה באתרוג השני תהיה המשך ישיר של הנטילה הראשונה באתרוג הראשון. כך שזה לא בגלל שצורת המצווה תלויה בחיוב של האדם, אלא בגלל שהידור בכה"ג לא יכול לבוא בנפרד מקיום המצווה.​

 

[חיים ארוכים]

שאינו מצווה ועושה מקיים מצווה, כי זו באמת מצווה, אלא שלא מוטל עליו חיוב, וככל שעושה הרי קיים את המצווה. משא"כ כשיצא יד"ח במצוה שמוטלת עליו, בנטילה הראשונה, לא שייך לומר שהנטילה השנייה באתרוג השני תהיה המשך ישיר של הנטילה הראשונה באתרוג הראשון. כך שזה לא בגלל שצורת המצווה תלויה בחיוב של האדם, אלא בגלל שהידור בכה"ג לא יכול לבוא בנפרד מקיום המצווה.​

לחץ כדי לכווץ...

למה צריך שיהיה המשך של הנטילה הראשונה?

 

[נדיב לב]

למה צריך שיהיה המשך של הנטילה הראשונה?

לחץ כדי לכווץ...

לצרף את ההידור בנטילה השנייה לנטילה הראשונה זה ברור שלא אומרים. זו כוונתי. ומנגד שיקיים בנטילה השנייה ככל ויד"ח בנטילה הראשונה אין משמעות למעשה השני כי סו"ס 'השלים את חיובו', בשונה מאינו מצוה ועושה שעל אף שלא מוטל עליו חיוב אבל שייך במצווה כי מעולם לא עשאה. כך שיש חילוק מהותי בין דרגת החיוב (באינו מצווה) לקיום החיוב. וככל שקיים והשלים חיובו לא יועיל מעשה נוסף לקיים שוב את המצווה. (ושוב, לא בגלל שכעת אינו מצווה ונפטר מהחיוב ונחית לדרגה של אינו מצווה ועושה. אלא כי למעשה השלים את החיוב. וזה דומה למש"נ לגבי נימול). ​

 

[חיים ארוכים]

למה מצוה שעשאה אי אפשר לעשותה שוב, בשלמא נימול שיצר כאן מצוה מציאותית בגופו, אך דבר שאינו יצירת מעשה, אלא מעשה בעלמא, למה שלא יהיה אפשר לעשותו שוב.

 

[נדיב לב]

למה מצוה שעשאה אי אפשר לעשותה שוב, בשלמא נימול שיצר כאן מצוה מציאותית בגופו, אך דבר שאינו יצירת מעשה, אלא מעשה בעלמא, למה שלא יהיה אפשר לעשותו שוב.

לחץ כדי לכווץ...

אנסה להסביר במשל.
פריעת חוב. האם שייך שאדם יפרע שוב את חובו? זה ברור שלא.
וזה בדיוק סברת הגר"ח. אדם צריך לעשות את המצווה כדי ל'השלים את חיובו'. ברגע שקיימו ממילא אינו יכול ליצור חיוב חדש, כי מעולם ליתא בזה חיוב כפול וזאת בשונה ממי שאינו מצווה שאמנם אינו באותה דרגת חיוב אבל סוף סוף יש כאן מצווה שהוא שייך אליה.

 

[נדיב לב]

דעתו של ר' חיים 'מבריסק' שאחר שקיים אדם מצוה אינו יכול להוסיף הידור במצוה מפני שכבר אינו מצוה כי קיימה כבר,
ולכאו' היה מקום גדול להבין לא כך,
גישתו של ר' חיים בנויה על כך שכל צורת המצוה היא בחיוב על האדם, וברגע שאינו מחויב כבר אין מצוה.
ולכאו' הוא חידוש שהמצוה תלויה בחיוב של האדם, ולא גרע ממי שאינו מצווה ועושה דמקיים מצוה,
ובפשטות כל המושג של הידור אינו חיוב על האדם.

לחץ כדי לכווץ...

מלבד הביאור שנכתב בהודעה קודמת ראיתי שכך נקט בחלקת יואב (ח"א סימן ל"א) באופן שיצא ידי חובה שוב לא יכול לחזור ולקיים המצווה באופן המובחר ומביא שם שתי ראיות.
א. מדברי הריב"ש (סי' פ"ב) שכתב לדחות את דברי השואל שר"ל דמי שקידש את האשה ע"י שליח יחזור ויקדשנה אחר שיראנה, והריב"ש דחה דמאחר שכבר קידשה אין כלל תיקון במה שחוזר ומקדשה ב. ממה שאינו חוזר ומביא חטאת שמינה לאחר שכבר נזרק דם חטאתו הכחושה עיין שם.
ועל פניו זה עולה יפה לביאור הנ"ל.

 

[אלטע ירושליימע'ר]

למה מצוה שעשאה אי אפשר לעשותה שוב, בשלמא נימול שיצר כאן מצוה מציאותית בגופו, אך דבר שאינו יצירת מעשה, אלא מעשה בעלמא, למה שלא יהיה אפשר לעשותו שוב.

לחץ כדי לכווץ...

זה סתם טענה אחרת ולא לה ר' חיים התייחס. חשדתי שזאת היתה כוונתך מעיקרא, וכנראה באמת כן התכוונת.
זה וודאי שר' חיים נקט כמו שהעולם נוקט בפשטות שא"א לקיים מצוה כמ"פ, דא"כ אז נהי שא"א לקיים את ההידור בנפרד מהמצוה אבל מה הבעיה ליטול את האתרוג שאינו מהודר ורק אח"כ מהודר הא יקיים שוב מצות אתרוג במהדר, אע"כ דזה היה ברור להגר"ח דאין קיום מצוה כמ"פ ורק היה ס"ד דאפשר לקיים ההידור בנפרד מהמצוה.
ובאמת הנצי"ב בהמק דבר ס"ל דאפשר לקיים מצוה כמ"פ.
ואגב הכת"ס ס"ל דאפשר לקיים הידור בנפרד מהמצוה.
וכבר דנו העולם אם ד' הגר"ח אמורים אף גבי לכתחילה ודיעבד או דשם הגר"ח מודה דאפשר, ויש הרבה ראיות ע"ז יביאו היודעים.