חולין הערות והארות במסכת חולין (1 צופה)

[דב״ש]

חולין ב:

האי טמא במוקדשים מהכא נפקא מהתם נפקא כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה ״בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים״ ואפילו בקדשי קדשים ובלבד שלא יהיו טמאין נוגעין בבשר

רש״י כל הפסולין - כגון זר ואונן טמא ובעל מום וכיוצא בהן

לכאורה תמוה בכוונתו, הרי הגמרא הביא מיד ״זרים נשים עבדים טמאים״ ומדוע צריך לפרש כלל ועוד ק׳ ששינה מלשון הגמרא והשמיט והוסיף וצ״ע

 

[דב״ש]

ג.

רש״י ד״ה חוץ מחרש שוטה וקטן כו׳ דהא אדיעבד קיימינן.
ד״ה שמא ישהו - לקמן מפרש אמאי נקט לשון עתיד.

יש להעיר,
א) מדוע פירש״י ״דהא אדיעבד קיימינן״ כאן ולא פירש כן לעיל אצל רבה בר עולא.
ב) מדוע חוזר ומפרש כאן ״לקמן מפרש אמאי נקט לשון עתיד״ הרי כבר כתב כן לעיל אצל רבה בר עולא.
ועוד צ״ע מדוע שם פירש ״לקמן מפרש אמאי נקט במתניתין״ כו׳ וכאן לא הזכיר מתניתין. ומשמע דכוונתו דלקמן מפרש לשון ״שמא ישהו״ אולם לא מצאתי גמרא שמבאר לשון ״שמא ישהו״ רק הגמרא לקמן יב: שמסביר לשון ״יקלקלו״ וצ״ע.

 

[דב״ש]

חולין יב.

רש״י ד״ה אי דידע דגמיר - שמכיר בו ״שמלומד״ בהלכות שחיטה

דידע דלא גמיר - שמכיר בו ״שאין יודע״ הלכות שחיטה

צע״ק בשינוי הלשון

 

[בצלצלי שמע]

חולין ב:

האי טמא במוקדשים מהכא נפקא מהתם נפקא כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה ״בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים״ ואפילו בקדשי קדשים ובלבד שלא יהיו טמאין נוגעין בבשר

רש״י כל הפסולין - כגון זר ואונן טמא ובעל מום וכיוצא בהן

לכאורה תמוה בכוונתו, הרי הגמרא הביא מיד ״זרים נשים עבדים טמאים״ ומדוע צריך לפרש כלל ועוד ק׳ ששינה מלשון הגמרא והשמיט והוסיף וצ״ע

לחץ כדי לכווץ...

דברי רש"י ברורים ופשוטים.
המילים "כל הפסולין ששחטו וכו'" הם מדברי המשנה בזבחים [רפ"ג],
המתייחסת למשנה המוקדמת בזבחים [רפ"ב] : כל הזבחים שקבלו דמן זר אונן וטבול יום וכו'.
ולכן כשכותבת המשנה כל הפסולים ששחטו, הכוונה לפסולים שהוזכרו בפרק הקודם, דאף שפסולים לקבלה, כשרים לשחיטה.
אלא שהמשנה הוסיפה כאן פסולים נוספים כמו נשים ועבדים שלא הוזכרו לעיל, ואגב זה חזרה גם על זר וטמא.

 

[בצלצלי שמע]

א) מדוע פירש״י ״דהא אדיעבד קיימינן״ כאן ולא פירש כן לעיל אצל רבה בר עולא.

לחץ כדי לכווץ...

כבר עמד בזה הפמ"ג בספרו ראש יוסף בסוגיין :

וע"ע שלמי תודה [דאנה]. דור רביעי
וברבני זמנינו : נתן פריו, שו"ת פאת שדך [ח"א קעח].

 

[דב״ש]

יד:

רש״י ד״ה כיון דלהכי קיימי - סתם ענבים.

יש לדקדק מה כוונת רש״י בזה, הרי כבר האריך בזה בדיבור הקודם.

ועוד קשה מדוע השמיט זיתים.

(ועוד יש לדייק קצת ששינה מלשון הגמרא "כיון דלסחיטה קיימי", וכתב "כיון דלהכי קיימי")

 

[דב״ש]

חולין יז:

אמר רב פפא צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא כו׳ בדקה אטופרא ואבישרא כו׳

יש לעיין בשינוי הסדר, ואפשר להורות שהסדר אינו מעכב וצ״ע בפוסקים

 

[דב״ש]

חולין יט.

רש״י ד״ה לא חילק ידענא ולא בילק ידענא - לא כרבנן שמעתי דמיירי במחלק טבעת לשנים ולא כר' יוסי שמעתי דמיירי במבלק הסימנין דקרניי"ר בלעז לשון מבולקה כך שמעתי ״אבל ראיתי בחלק״ (סנהדרין דף צח:) עתידים ישראל דאכלי שני משיח ופרכינן פשיטא אלא מאן אכיל להו אטו חילק ובילק אכלי ליה ולפי הדברים לישנא בעלמא הוא

האם מצינו בעוד מקומות שכתב רש״י ״ראיתי״ על גמרא מפורשת?

 

[דב״ש]

כו

רש״י ד״ה גמ' היכי תוקע - ביו"ט שבע"ש כשהוא תוקע להבדיל בין ״קדש לחול״ דבעי שינוי משאר ערבי שבתות שהרי אין קדושה הנכנסת חמורה מקדושה דיוצאה כל כך

האם כוונת רש״י בין "קדש" (שבת) ״לחול״ (יום טוב) ?

 

[דב״ש]

יש הרבה ״סימנים״ בדף כז-כט (סוגיא דסימני שחיטה)

כז. סימן כמ״ש
כז: סימן נתנבל כו׳
כח. סימן שחט כו׳
כח: סימן חצי כו׳
כט. הכש פשח סימן

הלא דבר הוא!

 

[ממגד שמים]

חולין יב.

רש״י ד״ה אי דידע דגמיר - שמכיר בו ״שמלומד״ בהלכות שחיטה

דידע דלא גמיר - שמכיר בו ״שאין יודע״ הלכות שחיטה

צע״ק בשינוי הלשון

לחץ כדי לכווץ...

עי' טז סימן א שהוליד מדיוק זה חידוש להלכה

 

[דב״ש]

פת

עי' טז סימן א שהוליד מדיוק זה חידוש להלכה

לחץ כדי לכווץ...

איפה?

 

[ממגד שמים]

פת

איפה?

לחץ כדי לכווץ...

ס"ק ה' או ו' שרמת הידיעה בהלכות שחיטה ברמה שיכול לומר ע"ש

 

[דב״ש]

הט״ז הביא לשון רש״י ?

 

[דב״ש]

חולין נא:

רש״י ד״ה אי מיקרבי קיטרי - קשרי החוטין שבהם סמוכין זה לזה ״תמיד״

לכאורה תיבת תמיד מיותר ומה כוונת רש״י בזה?

 

[דב״ש]

חולין סב:

רש״י ד״ה פירוז רשיעא - שם אדם שהיה מוחזק רשע ״בעיניהם״

ק״ק בכוונת רש״י ז״ל וראיתי בדבש תמר שהגיה ״בימיהם״

 

[דב״ש]

חולין סג:

רש״י ד״ה מכדי משנה תורה לאוסופי קאתי - כדאמרי' לקמן למה נשנו בבהמה מפני השסועה שלא נאמרה בויקרא והיא בריה שיש לה ב' גבין ובעופות לא אשכחן מידי לאוסופי אלא כתיב ראה דלא אכתיב בויקרא הכי אלא דאה קרייה בויקרא וכדי שלא יבא אדם להכשירה במקום שקורין אותה ראה ויאמר דאה אסרה תורה ולא ראה הלכך חזרה וכתב ראה והיא היא

ובד״ה כך איה ודיה - דכתיבא במשנה תורה אחת היא ולא נכתבה ״*אלא כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק כדפרישית שלא תהא אתה קורא איה והוא קורא אותה דיה ויאמר לא זו אסרה תורה אלא איה*״

לכאורה צ״ב באריכות לשון רש״י

 

[יהודי פשוט ממש]

חולין נא:

רש״י ד״ה אי מיקרבי קיטרי - קשרי החוטין שבהם סמוכין זה לזה ״תמיד״

לכאורה תיבת תמיד מיותר ומה כוונת רש״י בזה?

לחץ כדי לכווץ...

אף כשיפול ע''ז ציפור זה ישאר צמוד, [ולכן יגרום לריסוק] משא''כ אי נפתח מדי פעם אז הנפילה רכה יותר

 

[יהודי פשוט ממש]

יש הרבה ״סימנים״ בדף כז-כט (סוגיא דסימני שחיטה)

כז. סימן כמ״ש
כז: סימן נתנבל כו׳
כח. סימן שחט כו׳
כח: סימן חצי כו׳
כט. הכש פשח סימן

הלא דבר הוא!

לחץ כדי לכווץ...

צודק בהחלט מעניין.
ואולי מכיוון שהרי ידוע שהושחט צריך שיהיה בקי מאוד בהלכות [יותר משאר מקצועות, עיין בפוסקים שהריחבו שצריך לחזור ע''ז כל תקופה יעו''ש], ולכן יש יותר סימנים בהלכות שחיטה, כדי שיזכרו בקלות יותר.