בהר הקשר בין שבת לשמיטה (1 צופה)

[גרינפלד]

רבינו גרשום כריתות טו, א [נדפס במהדורות הישנות בט"ז ב'):
ומ"ט הוי בצירה אב מלאכה הא לא כתיבא בחשבון אבות מלאכות כיון דכתיב בצירה וקצירה בחד קרא את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור אלמא תרווייהו הוויין אבות מלאכות

ויש כאן חידוש שמדמים שבת לשמיטה, ויש לעיין אם לפי זה גם אפייה ובישול שניהם אבות דכתיב את אשר אפו אפו ואת אשר בשלו.​

 

[גרינפלד]

והנה בדין את ספיח קצירך לא תקצור, מבואר ברמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד ה"א) שכולל שני עניינים, האחד לא לקצור כדרך כל שנה [שזה דרך בעלות וסותר את ההפקר], והשני לא לקצור לעבודת הארץ. ואם נדמה מלאכות שבת לשמיטה, לכאורה בעניין הראשון לא דמי כיון ששם אין זה עניין מלאכה, וגם לאופן ב' לא דומה שהרי בשבת הקצירה היא לתועלת הנקצר.

ואמנם הרמב"ן שבת קיא. (ד"ה ומה שאמרו) צידד לפרש בגמ' קג. שקוצר לצורך יפוי הקרקע חייב משום קוצר [וכמדומה שכן נקט המנ"ח], ויתכן שכן ס"ל לרבינו גרשום, אך הרמב"ן דחה זאת מהתוספתא. ובתוס' הרא"ש (שבת סח. ד"ה גדול) גם מתבאר שיש מלאכת קוצר בשביעית דומיא דשבת בפשטות, ויש לעיין כנ"ל.​