השוה כבוד עבד לכבוד קונו (1 צופה)

[דבר היושר]

מובא בגמ' [ב"ק עט, ב;] שרבי יוחנן בן זכאי נימק שהטעם שהחמירה התורה בדין הגנב, שאם ייתפס ישלם כפל, ואם ייתפס שפתח במסחר בפרה הגנובה, כגון שטבחה או שמכרה, אזי ייענש בתשלומי ארבעה וחמישה – ואילו בגזלן לא אמור שום חומרא בשום אופן לכשייתפס, ותמיד מוטל עליו להשיב את הגזילה אשר גזל ותו לא, ותמוה החילוק בינהם.

ונימק רבן יוחנן בן זכאי שהגזלן משווה כבוד רעהו לכבוד קונו, ואילו הגנב שנוטל באין רואים, מכבד יותר את בני האדם מאשר השי"ת, שמהם פוחד, ואילו מהשי"ת איננו חושש כלל, הוי אומר, שמוטל על בני האדם לחשוש מהקב"ה ביתר שאת, והרבה יותר מאשר מלפחד מבשר ודם, ומי שהגיע לשפל מוסרי כזה שבוגד בבוראו, ואפילו את בני האדם הוא מכבד יותר – אזי יש להשית עליו עונשים כבדים ככל האפשר, ולכן דווקא עליו החמירה תורה שייתן כפל.

וכל זה הוא דבר תמוה בעיקרו, שהרי אותו רבן יוחנן בן זכאי אמר בברכות [כח, ב;] קודם פטירתו לתלמידיו, שהיו קדושי עליון, מורמים מכל עם, ותלמידי חכמים עצומים, שיהי רצון שיהא מורא אלקים אצלם – יותר ממורא בשר ודם, ומשמע שלירא מאלקים יותר מבני האדם, אין זה שפל מוסרי אם לא הגיעו לזה, אלא אדרבה – זה דרגה עילאית אם כן הגיעו לזה.

[עיקר התמיהה היא כיצד דרשה התורה מהגנב שייפחד מהאלקים יותר מבשר ודם, ובשל כך השיתו עליו עונשים כה כבדים – הרי אפילו תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי לא זכו לדרגה עילאית כזו].