בשני המקומות המצוטטים למטה - יש את הקונפילקט הזה
בתכלית הבריאה, למה ה' ברא את העולם, בגלל שרצונו להיטיב, אבל זה לא שהעולם נברא כי הוא צריך את זה או אותנו, אלא הוא לא צריך אותנו ואין בו שום חסרון וצורך כלשהוא למלאות, שהרי שלם בכל מיני שלמות! -
וגם בכבוד אנחנו חייבים לכבד אותו אבל הוא לא צריך את הכבוד, אז למה צריך לכבד אותו, והאם הוא נהנה מזה, האם זה רק בשביל שאנחנו נוציא מעצמנו התנהגות של כבוד...
בקיצור השאלה די ברורה, מקווה..
אשמח לשמוע את דעתכם על זה, איך מסבירים את זה ברור?
דרך ה' פרק א.
התכלית בבריאה: הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו ית׳ לזולתו והנה תראה כי הוא לבדו ית״ש השלימות האמיתי המשולל מכל החסרונות ואין שלימות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלימות שידומה חוץ משלימותו ית׳ הנה איננו שלימות אמיתי אלא יקרא שלימות בערך אל ענין חסר ממנו אך השלימות בהחלט אינו אלא שלימותו ית׳ וע״כ בהיות חפצו ית׳ להטיב לזולתו לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו ובהיותו הוא לבדו ית׳ הטוב האמיתי לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית׳ מצד עצמו שהוא הטוב השלם והאמיתי.
מסילת ישרים פרק יט
וּלְהוֹצִיא מִמִּי שֶׁלְּהָקֵל עַל עַצְמוֹ יֹאמַר אֵין הַכָּבוֹד אֶלָּא לִבְנֵי הָאָדָם הַמִּתְפַּתִּים בַּהֲבָלִים אֵלֶּה, אַךְ הקב"ה אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה, כִּי הוּא מְרוֹמָם מִדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְנִשְׂגָּב מֵהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית לַאֲמִתָּהּ דַּי בָּזֶה.
אָמְנָם הָאֱמֶת הוּא שֶׁהָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא אֵל הַכָּבוֹד (תהלים כ"ט), וְאָנוּ חַיָּבִים לְכַבְּדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ וְלֹא כְּבוֹדֵנוּ חָשׁוּב וְסָפוּן לְפָנָיו.
בתכלית הבריאה, למה ה' ברא את העולם, בגלל שרצונו להיטיב, אבל זה לא שהעולם נברא כי הוא צריך את זה או אותנו, אלא הוא לא צריך אותנו ואין בו שום חסרון וצורך כלשהוא למלאות, שהרי שלם בכל מיני שלמות! -
וגם בכבוד אנחנו חייבים לכבד אותו אבל הוא לא צריך את הכבוד, אז למה צריך לכבד אותו, והאם הוא נהנה מזה, האם זה רק בשביל שאנחנו נוציא מעצמנו התנהגות של כבוד...
בקיצור השאלה די ברורה, מקווה..
אשמח לשמוע את דעתכם על זה, איך מסבירים את זה ברור?
דרך ה' פרק א.
התכלית בבריאה: הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו ית׳ לזולתו והנה תראה כי הוא לבדו ית״ש השלימות האמיתי המשולל מכל החסרונות ואין שלימות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלימות שידומה חוץ משלימותו ית׳ הנה איננו שלימות אמיתי אלא יקרא שלימות בערך אל ענין חסר ממנו אך השלימות בהחלט אינו אלא שלימותו ית׳ וע״כ בהיות חפצו ית׳ להטיב לזולתו לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו ובהיותו הוא לבדו ית׳ הטוב האמיתי לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית׳ מצד עצמו שהוא הטוב השלם והאמיתי.
מסילת ישרים פרק יט
וּלְהוֹצִיא מִמִּי שֶׁלְּהָקֵל עַל עַצְמוֹ יֹאמַר אֵין הַכָּבוֹד אֶלָּא לִבְנֵי הָאָדָם הַמִּתְפַּתִּים בַּהֲבָלִים אֵלֶּה, אַךְ הקב"ה אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה, כִּי הוּא מְרוֹמָם מִדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְנִשְׂגָּב מֵהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית לַאֲמִתָּהּ דַּי בָּזֶה.
אָמְנָם הָאֱמֶת הוּא שֶׁהָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא אֵל הַכָּבוֹד (תהלים כ"ט), וְאָנוּ חַיָּבִים לְכַבְּדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ וְלֹא כְּבוֹדֵנוּ חָשׁוּב וְסָפוּן לְפָנָיו.
