הרב @אימתי היקר.
תמיד, כשמדברים על הקב"ה, מוכרחים להוציא את המילה 'צריך' או 'חייב' מהלקסיקון. המילה הזו לא יכולה להשתתף בשיח בכלל כיון שעולמו צריך לו והוא אינו צריך לעולמו, הוא היה לפניו ויהיה אחריו. כל השיח הוא סביב מערכת ההתייחסויות מצידנו ואלינו. גם כשנאמר שהוא כועס עלינו, אין הכונה שהוא כועס 'בעצם' ח"ו אלא שבמערכת ההתייחסות אלינו הוא מראה לנו כעס.
לנו אין שום פריווילגיה לנהל מערכות כפולות שאחת מהן היא ביחס לעצמינו ולא ביחס אליו כיון שכל המציאות שלנו תלויה בו באופן טוטלי. ולכן אנחנ חייבים לכבד אותו שהרי כל המעמד שלנו הוא ככאלה המתבטלים אליו. אך הוא לא צריך את הכבוד כיון שאין לו שום צורך ותלות במציאות שלנו, אנחנו בסך הכל קוריוז חולף...
גם כשאומרים ששלמות הטוב היא להטיב, אין הכונה שהוא מוכרח לזה ח"ו, אלא שהתפיסה שלנו במושג טוב, מחייבת אותנו בהבנה של הטבה. אך שוב, גם בזה אין התייחסות לדברים ב'עצם'.
תמיד, כשמדברים על הקב"ה, מוכרחים להוציא את המילה 'צריך' או 'חייב' מהלקסיקון. המילה הזו לא יכולה להשתתף בשיח בכלל כיון שעולמו צריך לו והוא אינו צריך לעולמו, הוא היה לפניו ויהיה אחריו. כל השיח הוא סביב מערכת ההתייחסויות מצידנו ואלינו. גם כשנאמר שהוא כועס עלינו, אין הכונה שהוא כועס 'בעצם' ח"ו אלא שבמערכת ההתייחסות אלינו הוא מראה לנו כעס.
לנו אין שום פריווילגיה לנהל מערכות כפולות שאחת מהן היא ביחס לעצמינו ולא ביחס אליו כיון שכל המציאות שלנו תלויה בו באופן טוטלי. ולכן אנחנ חייבים לכבד אותו שהרי כל המעמד שלנו הוא ככאלה המתבטלים אליו. אך הוא לא צריך את הכבוד כיון שאין לו שום צורך ותלות במציאות שלנו, אנחנו בסך הכל קוריוז חולף...
גם כשאומרים ששלמות הטוב היא להטיב, אין הכונה שהוא מוכרח לזה ח"ו, אלא שהתפיסה שלנו במושג טוב, מחייבת אותנו בהבנה של הטבה. אך שוב, גם בזה אין התייחסות לדברים ב'עצם'.