סוכות, שמח"ת ושמ"ע השירים בשמחת תורה בהיכלי הישיבות - ביאורים והתבוננות

[כמוצא שלל רב]

עבודת השירה לכבוד התורה - כעבודת לימוד המוסר.
ביאורים והארות הרב משה הלוי הורן, מח"ס 'תפארת ציון'

הנה מושרש גבן מרבינו אור ישראל מסלנט זיע"א בעבודת לימוד המוסר שכאשר מוציאים בפה בשפתיים דולקות ובהתלהבות הנפש לדברי חז"ל המעוררים לאיזה ענין, ובפרט אם חוזרים על הדברים שוב ושוב, זהו עיצה וסגולה בדוקה שהדברים יחדרו ללב האדם - בבחינת 'והשבות אל לבבך'. והנה הנהוג בישיבות הק' ששרים שוב ושוב על עניינים העוסקים ביסודות האמונה, אהבת ה' ותורתו, ותכלית חיינו בעוה"ז וכו' ובקשות ותחינות נפלאות לעבודת ה', ולגאולת ישראל, ואם כי הדברים אמנם ידועים לנו - בבחינת 'וידעת היום', אך הזמן גרמא להתעורר בהם כדוגמת לימוד המוסר ב'שפתיים דולקות' וב'התלהבות הנפש', ותחת לרקוד עם 'הרגלים'... הרי שבמעט שימת לב וכוונה אפשר לנצל הזמן לרקוד גם עם 'הראש' [ע"ד הפסוק (ישעי' לה, י) "ושמחת עולם על ראשם" - שמחת נצח, כי כח הנשמה בראש (אבן עזרא)], ובודאי שקדושת היום תסייע לזה, מה גם שבזמן 'שמחה' - הלב נפתח, והרי לפנינו הזדמנות נפלאה שיתקיים בנו ה'והשבות אל לבבך'.

מה עוד, שבשירים אלו רבו הבקשות על תורה ועבודה וכמקובל מרבותינו ז"ל שתפילה על רוחניות אינה שבה ריקם, ובפרט שמבקשים כן ב'רבים' שסגולתה גדולה מאוד שאינה שבה ריקם, וכן קיום מצות 'כבוד התורה' שיש בעבודה זו (וכדעיל עפ"י מסכתא דכלה) הוא עת רצון וכנודע ששעת מצוה הוא עת רצון ובפרט מצות כבוד התורה שערכה נשגב (עי' מגילה ג, ב), וכבר הבאנו לעיל מהזוה"ק שביום זה "כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה".

ובדברינו דלהלן נבא בס"ד לבאר מעט השירים הנהוגים לשורר בהיכלי הישיבות הק' לכבודה של תורה.

 

[כמוצא שלל רב]

א] ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו.

איתא בסידור הגר"א (ביאור התפילה 'טוב יצר כבוד לשמו') וז"ל "שמעתי מאבא מארי הגאון זצללה"ה ע"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' האמנם שמים ושמי השמים לא יכלכלוהו הוא רוצה בכבוד השפלים שבעולם השפל וכל עולמות העליונים משמשים ונותנים מאור ושפע לעולם התחתון בעבור יתנו כבוד לשמו וזהו טוב שאין למעלה ממנו שיצר כבוד לשמו, עכ"ל. ו'כבודו' של הקב"ה היינו 'מלכותו' וכפי המבו' באבות (ו, יא) "כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו שנא' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד" וביאר המהר"ל (שם) שענין כבודו ית' בעולם - מלכותו בעולם, וזהו דתנן כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו והיינו מלכותו שהיא התכלית של "ה' ימלוך לעולם ועד". והרי שענין זה שתלה הקב"ה כביכול את מלכותו ית' במעשינו הרי היא טובה גדולה עד מאוד 'שאין למעלה ממנו', (כלש' הגר"א הנ"ל). וזהו שאומרים "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו" שתכלית כל הבריאה כולה שהיא לכבודו ית' מתגלית דרך ישראל, וכמש"כ "בראשית ברא אלקים - בשביל ישראל שנקראו ראשית", והכבוד לקב"ה בבריאה תלוי כביכול בכבודן של ישראל.

וממשיכים "והבדילנו מן התועים" שהקב"ה החיל שמו כביכול על ישראל וכמו שאומרים בתפילה "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת" - בגילוי לאבות הק', ואח"כ ביציאת מצרים, וביותר במתן תורה - הקב"ה הבדיל אותנו מן התועים, ורק אנו חיים את ה'חיים האמתיים'. ובכלל ה"הבדלה" הוא שהבדילנו מן העמים שיש לנו 'גוף' אחר, ו'נשמה' אחרת ממש כידוע.

"ונתן לנו תורת אמת" משבחים ומודים על המתנה הגדולה ביותר ששייך - והיא, שנתן לנו ברחמיו העצומים תורתו הק' תורת אמת - תורה מן השמים, ונכלל בזה גם שהרוצה לדעת את ה'אמת' בכל תכלית חייו ובכל תכלית הבריאה - זהו רק ע"י התורה שהיא 'תורת אמת'.

וחיי עולם נטע בתוכנו. מבואר בטור (או"ח קלט) שזה מכוון על תושבע"פ, והיינו כמו דאיתא בקדמונים שהתושב"כ היא בקלף של הס"ת, ותושבע"פ מקומה ב'גופות' ישראל והרי הם כקלף של התושבע"פ, וזהו נטע בתוכנו - ממש (ועי' באד"א פר' בלק עה"פ "ה' אלקיו עמו" - זה דביקות, ו"תרועת מלך בו" - זה תורה וכמש"כ וחיי עולם נטע בתוכנו, עכ"ד. ודו"ק). ותושבע"פ היא כנטיעה שגודלת, מכח הי"ג מידות שהתורה נדרשת והחידושי תורה, התורה עצמה כביכול גודלת עד בלי גבול ושיעור - עי' ביה"ל פר' יתרו ד"ה ועל ענין זה. וע"ע בהקדמת הקצוה"ח שפירש עפי"ד חז"ל הק' שבשעת בריאת העולם נעשו מלאכי השרת כתים וכו' ואמת אומר לא יברא (האדם) שכולו שקרים, מה עשה הקב"ה 'נטל אמת והשליכו ארצה' ואמר הקב"ה 'רצוני שתעלה אמת מן הארץ', והרי שרצון הקב"ה שהאמת תעלה מן הארץ - שתהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי, וזהו ביאור הברכה 'אשר נתן לנו תורת אמת' - שיהיה האמת אתנו, עיי"ש.

הוא יפתח לבנו בתורתו. שהלב יפתח להבנת התורה הק', כי באמת התורה עצמה ברורה ונהירה ורק שעיננו טח מראות, [וכמש"כ הרוח חיים (אבות ו, ב): כי באמת כל הרזין וסודות התורה המה מפורשין ונגלין ממש אבל טח מראות עינינו וגם בנגלות התורה לפעמים אדם יגע על דבר קטן וקל מה שלאחר שהוא מבין הוא עומד ומשתאה ומתמה על עצמו על מה זה טרח הרבה בזה והלא דבר פשוט הוא. אך האדם לפעמים מוכה בסנורים ואם יעסוק בה לשמה יגל ה' עיניו ויסיר ממנו מסך העורון. וכמו שאמר דוד "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" וכמו שמתפללים והאר עינינו בתורתך וזה שאמר ומגלין לו רזי תורה, עכ"ל]. וא"א להשיג התורה הק' שהיא כולה רוחנית רק בסייעתא דשמיא וכמו שאמרו (נדה ע, ב) 'מה יעשה אדם ויחכם ירבה בישיבה ויבקש ממי שהחכמה שלו'.

וישם בלבנו אהבת ויראתו. שאהבת ויראת ה' תהא תקועה בלבנו, ולא יהא מקום בלבנו לשום דבר אחר מלבד אהבת ויראת ה' כל הימים. ומרן רבינו הג"ר שמואל רוזבסקי זצ"ל ביאר (זכרון שמואל עמ' תקנו) שהבקשה היא שלבנו יהא פתוח ע"י התורה (וזהו בתורתו - ע"י התורה) שלימוד התורה הק' בעמל ויגיעה בכוחה להסיר ערלת הלב ולהיות פתוח לקבל ישרות ומידות טובות ועי"ז זוכים לאהבתו ויראתו.

ולעשות רצונו. בסידור הגר"א (שיח יצחק) פירש "לכוון דרך האמת בעשיית רצונו, שאפי' אבות העולם ע"ה היו מתיראין שמא לא כוונו דרך האמת, ועל כן התחנן דוד המלך ע"ה "הודיעני דרך זו אלך וכו' למדני לעשות רצונך", עיי"ש. ונכלל עוד ב"ולעשות רצונו" שנעשה לא רק את מה שצוונו 'מפורש' בתורה אלא את 'רצון' ה' וכדביארו רבותינו ז"ל (קו' דברי סופרים סי' א', כוכבי אור מאמר נא) שעושין 'רצונו' של מקום שנקראים 'בנים' (ב"ב י, א), הכוונה לא רק הכתוב מפורש בתורה אלא לחפש בכל מצוה את 'רצון' ה' המונח במצוה עם כל דקדוקיה ופרטיה, וכבן האוהב את אביו שלא עושה רק את אשר נצטווה מאביו מפורש אלא מהדר ומחפש מה יעשה 'נחת רוח' לאביו וכמש"כ המס"י פי"ח, עיי"ש.

ולעובדו בלבב שלם. כמו שדרשו בכל לבבך בשני יצריך. ודקדק המשגיח רבינו יחזקאל לוינשטיין זיע"א שאף אחר התפילה והבקשה של "וישם בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו" מ"מ מבקשים שיהא זה 'בלבב שלם', ואם לאו, זהו יגיעה 'לריק ולבהלה', (-ויסוה"ד שברוחניות כל מעלה אי"ז רק 'תוספת', אלא מציאות אחרת לגמרי, ולכן כלפי המעלה העליונה, הרי שזהו בחינת יגיעה לריק, ודו"ק).

 

[כמוצא שלל רב]

ב] אנא אנא עבדא דקוב"ה.

חוזרים על ה'אנא' כמה פעמים, לאמר שאף אם אנו רחוקים מדרגת "עבדא דקוב"ה", מ"מ בתוך תוכנו [אנא אנא - בתוכו של ה'אני', דו"ק] אנו עבדא דקוב"ה (הגרש"י בורנשטיין זצ"ל). ועוד אמרו שהכוונה שהיכן ש"אני" נמצא (בביהמ"ד, בבית וכו') אנו עבדי ה'.

 

[כמוצא שלל רב]

ג] צוה ישועות יעקב.

הנה עם ישראל בדרגתו הגבוהה מכונה ישראל ובדרגתו הפחות גבוהה מכונה יעקב (כדאי' באוה"ח ועו"ס), וע"ז מבקשים שאף ואנו בדרגת יעקב, מ"מ מבקשים ישועה ל'יעקב'. ואין "צו אלא לשון זירוז" (וזהו שחוזרין צוה צוה) וכן כאן הגאולה מובטחת, רק שאנו מבקשים "זירוז" - אחישנה. ונכלל בזה גם ישועת כל יחיד ויחיד ברוחניות וגשמיות. וכבר הבאנו לעיל מהזוה"ק שבשמ"ע מתקבלים הבקשות.

 

[כמוצא שלל רב]

ד] תורת ה' תמימה.

התורה הק' תמימה ושלימה מכל צד שהוא, ואין בה יתרון או חסרון ח"ו, וכוללת כל החכמות וכו' שבעולם, ואין בה צד של דופי ושקר ח"ו.

משיבת נפש. מדרכי מיתה לדרכי חיים (רש"י) מסירה הספקות מן הנפשות (אב"ע) ובה יתשיירו האמונות הדעות (מאירי) ובה זוכה להשיב נפשו לשורשה (רבינו בחיי). [וראה בנפה"ח (ד, לב) 'וגם כי ידוע שכל דבר אינו נתקן אלא בשרשו העליון. וכל א' מישראל שורש העליון של נשמתו הוא מאות א' מהתורה הקדושה. לכן כל פגמי הנפש החוטאת נתקנים ונמתקים בשרשם בתורה הקדושה ע"י העסק בה כראוי. וכמש"כ תורת ה' תמימה משיבת נפש. שאף אם כבר נכרתה הנפש משורשה ח"ו ותרד פלאים בעמקי מצולות הרע ח"ו. התורה הקדושה שעוסק בא היא מקימה ומוציאה ממסגרים ומשיבה אותה להתקשר כבתחילה וביתרון אור התורה הקדושה', עכ"ד].

עדות ה' נאמנה. הכתוב בתורה הוא עדות נאמנה. ומעידים המקיימים אותה שמאמינים בה' (מצודות) מחכימת פתי. מונח בהתורה הק' עצמה שמחכימה את ה'פתי', שאף החלוש בשכלו ובכישרונותיו - מחכימתו [ובשוח"ט (קיט) אמרו 'אוי להם לרשעים וכו' היה להם לבא בתורה והיא מחכמת אותם']. וזה עצמו (שהתורה מחכימה הפתי) עדות שתורת ה' משיבת נפש (אלשיך).

 

[כמוצא שלל רב]

ה] קדשנו במצוותיך.

ע"י המצוות אנו מתקדשים בקדושתו ית' וכמטבע הברכה 'אשר קדשנו במצוותיו'.

ותן חלקנו בתורתך. שכל חיינו יהא חלקנו רק ב'עסק' התורה הק' ולא בשום דבר אחר. ועוד מבקשים על חלקו המיוחד של כאו"א בתורה הק', והשל"ה (שבועות בתו"א) פירש שמבקשים שנזכה לכוין לאמת עד שהקב"ה יאמר דברי תורה בשמינו - בתורתך (כמו שמצינו בכ"ד שהקב"ה אומר דברי תורה בשם החכמים).

שבענו מטובך. שהרגשת ה'שובע' שלנו יהא מה'טוב' של הקב"ה, ואין 'טוב' אלא תורה.

ושמחנו בישועתך. שהשמחה שלנו תהא בישועת ה' ולא מדברים אחר.

וטהר לבנו לעבדך באמת. טהרת הלב לעבדו ית' לש"ש בלי פניות ונגיעות וכו'. [ועי' מס"י (פט"ז) 'הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות. וזה הלשון מצאנוהו אצל דוד שאמר לב טהור ברא לי אלקים. וענינה שלא יניח האדם מקום ליצר במעשיו, אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה ולא על צד החטא והתאוה', עכ"ד].

 

[כמוצא שלל רב]

ו] אשרי העם שככה לו.

אשרי עם ישראל שככה לו, ונכלל בזה כל מעלת עם ישראל שיש לו את התורה הק' והמצוות ומובטח בגאולת עולמים. ומוסיפים אשרי העם שה' אלקיו. שאשרינו יותר מכל דבר - הוא מה שהקב"ה הוא אלקינו ש"החיל שמו עלינו" (עפ"י הסבא מקלם זיע"א). [וראה בזוה"ק (ג, קלג, א) דאי' "קם ר' יוסי פתח ואמר וכו', אשרי העם שככה לו, מהו שככה לו, כמה דאת אמר וחמת המלך שככה שכיך מרוגזיה, אשרי העם שה' אלקיו, רחמי דרחמי", עכ"ל].

 

[כמוצא שלל רב]

ז] ותן בנו יצר טוב לעבדך באמת וביראה ובאהבה.

הנה יצר טוב כבר ניתן באדם (בגיל י"ג), אכן אחז"ל (סוכה נב, א) 'יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום' וכנגד זה אנו מבקשים ותן בנו וכו' כי בכל יום צריך ס"ד לנצחו. ועוד יל"פ שעיקר הבקשה היא שהיצר טוב יהא "בנו" - בתוכנו, חלק מעמנו ממש. (ורמזו בזה ש'אמת' כנגד מידת יעקב, 'ביראה' כנגד מידת יצחק, ו'אהבה' כנגד מידת אברהם).

 

[כמוצא שלל רב]

ח] אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש.

ביאור הלשונות שאלה ובקשה - עי' מלבי"ם תהילים כז, ד; אסתר ה, ו - 'שאלה' הוא הדבר ששואל תחילה, ו'בקשה' הוא התכלית הנרצית (וכגון המבקש ממון לקנות שדה וכיוצב"ז, הממון הוא השאלה והשדה היא הבקשה - תכלית השאלה), וזהו שאמר ששאלתו 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי' היא גם התכלית (הבקשה), שאין לו תכלית אחרת ב'שאלתו' מלבד דבר זה עצמו לישב בבית ה' (-אותה אבקש). עוד ביארו עפי"ד הגר"א (אסתר שם) ששאלה הוא לצורך עצמו ובקשה הוא לצורך ותועלת אחרים, ולכן אמר בלשון שאלה ובקשה, כי 'השבתי בבית ה'' הוא בין לצורך עצמו ובין לצורך ותועלת אחרים (שאין טובה והנאה לעולם יותר מעסק התורה).

אותה אבקש - אותה לבד (וכעין שדרשו בכ"ד 'אותה - ולא אותה ואת חבירתה') ולאפוקי הנאות עוה"ז שמפריעים להשגת התוה"ק ועבודת ה'. לחזות בנועם ה' - בתורתו, והיא נועם ה' - ד'קוב"ה ואורייתא חד'. [ובזו"ח (רות מג, ב) אי' ד"נועם ה'" היינו תשובה, ועי' מד"ר (שה"ש ז, ז) "ומה נעמת" - בתשובה] ולבקר בהיכלו. לבקר - בכל בוקר. ומלשון ביקור ודרישה (כמו לא יבקר בין טוב לרע) שהכהנים היושבים שם ילמדוהו תורת ה' (רש"י, אב"ע). ובמס"י (פ"א) "השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו ית', והוא מה שהיה דוד המלך אומר 'ואני קרבת אלקים לי טוב', ואומר 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה", עכ"ד. [וע"ע בשם עולם (פ"י) שלחזות בנועם ה' היינו גן עדן של מטה וכדכתי' "ואת הארץ כי נעמה" ולבקר בהיכלו היינו גן עדן של מעלה, עי"ש עוד].

 

[כמוצא שלל רב]

ט] מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי.

מרוב אהבה לתורה - כל היום היא שיחתי [ואף שיחה שלא מדעת היא בד"ת (מלבי"ם). ועי' במנחות (יח, ב) 'אשריכם ת"ח שדברי תורה חביבין עליכם ביותר, קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי', עי"ש]. עוד יל"פ שאהבת תורה באה 'על ידי' ש'כל היום היא שיחתי' - שרציפות הלימוד מוליד אהבתה, ומה עוד שכל זמן שאתה ממשמש בה אתה מוצא טעם חדש - ומזה נולד אהבת תורה. [ועי' חרדים (פס"ו) 'לפי שאדם אוהב מאוד לשמוע חידושים ודברים בטלים וזה פגם האדם, הילל דוד עצמו כי רבה אהבתו בתורתו ית' והיא שיחתו ובחידושים שלה הוא מתענג ומשיח לא בשיחות ובחידושי העוה"ז'].

 

[כמוצא שלל רב]

י] טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

זהב חשוב וכסף מועיל (עי' ר"פ הזהב), והתורה חשובה מזהב ומועילה מכסף. ובס' אילת אהבים הביא מס' מגדל דוד לפרש דהנה עשיר שמרויח בכל יום אלפי דינרי זהב לא יתעסק להרויח מאה כסף, לא כן בתורה כל פרט אף הקטן ביותר (אף למי ש'עשיר' בתורה) - גדול הוא. [וכבר נשאלה השאלה וכי אנו אוחזים בדרגה זו, ואמרו שאם יציעו לבן תורה אלפי זהב וכסף ע"מ שלא ילמד איזה תקופה או איזה דף גמ' וכיוצב"ז, ודאי שלא יסכים, וא"כ כל אחד (לפי דרגתו) שייך בזה].

 

[כמוצא שלל רב]

יא] משה אמת ותורתו אמת.

משה אמת - אמיתות נבואת משה (שגדול מכל הנביאים), ותורתו אמת - אמיתות תורה מן השמים. ונהוג בדרך קפיצה (ומובא שרבינו הקה"י זיע"א אף לעת זקנותו התאמץ בזה), וי"ל שזהו להפנים בנפשינו שאנו רוצים להתעלות מה'קרקע' - החומר (וכנ"ל מהמהר"ל), אל חיי רוחניות שמימיים, והאמונה באמתיתות 'משה אמת ותורתו אמת' מביאה לרצון להתעלות מהגשמיות לידבק באמת נצחית זו. ויש שביארו עפי"מ שאחז"ל שאילו התורה היתה בשמים היינו צריכים לעלות לשמים להשיגה.

[ועוד רמזו שהוא כנגד בלועי קרח שהם קופצים ואומרים משה אמת ותורתו אמת. וי"ל שהזמן הוא בשמחת תורה ועפי"מ דאי' בקדמונים שכפירת קרח ועדתו היתה על תושבע"פ וכנגד זה בשמחת תורה יום השמחה על קבלת לוחות שניות שהם שורש תושבע"פ כידוע, אנו חוזרים ואומרים משה אמת וכו', ואי' בהגר"א ששמ"ע הוא כנגד לע"ע שיכלו הכופרים, ועי'].

ויש להוסיף שמשה היה מובדל מהחומר [עי' מש"ח פר' יתרו (שמות כ, יח)], וכבר נודע מהרמב"ם שכל אחד יכול להיות כמשה רבינו וכפי שביארו רבותינו ז"ל שהכוונה לניצול הכוחות, ולכן - להורות על רצונינו ותשוקתינו לנצל הכחות להיות מובדלים מן החומר כמשה רבינו, אנו קופצים, וכנ"ל מהמהר"ל שהגבהת עצמו מורה על ניתוק החומר.

ועל 'קפיצות' (שאיפות) אלו ניתן להמליץ לד' הזוה"ק (א, סט, ב) על גלי הים שהקב"ה חילקם מהמים העליונים ומ"מ הם שואפים כל הזמן להתרומם, ושבח הוא להם, וז"ל: "אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם' תשבחם ממש, שבחא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי, מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע, אע"ג דלא יכיל, שבחא איהו דיליה וכולא משבחן ליה" עכ"ד. (תרגום: שבח הוא למים שעולים בתשוקה לראותו, ומכאן שכל מי שנכסף לדעת אע"פ שאינו יכול שבח הוא לו וכולם משבחין אותו, עכ"ד. והרי שעצם התשוקה להתרומם - שבח גדול הוא).

שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה.

אגיל ואשמח בשמחת תורה, בא יבא צמח בשמחת תורה, אכי"ר