• פורום בנתיבות הישיבה: מה מתאים לדיון? סוגיות חינוכיות בישיבה. השקפה ומוסר בעולם הישיבות. טיפים וקשיים בלימוד. נושאים חברתיים בישיבה. מטרה: דיון תורני וחינוכי מועיל ורלוונטי לעולם הישיבות, תוך שמירה על כבוד הדדי.

נראה לפשוט

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
788
תודות
2,253
נקודות
306
כידוע שהחזו"א הקדיש קטע באמונה ובטחון כנגד בעלי המוסר, ושמעתי כמה הסברים מה היה הסיבה שהתנגד מרן ז"ל למוסר, וכנגד מי זה היה.
אשמח לשמוע על כך דברים מכבוד הציבור
 
הקדיש קטע באמונה ובטחון כנגד בעלי המוסר
מה הכוונה התנגד למוסר?
 
לפי דבריו שם [לאחר הצנזור] אין נראה שתוקף את שיטת המוסר אלא בהתמקדות בה בלבד, ובאות כ"ט מזכיר דברי הנפה"ח בתחילת שער ד' ומאריך בדבריו וכמו שהנפה"ח לא שלל ענין המוסר לגמרי אף החזו"א כן ועי"ש היטב.
 
כידוע שהחזו"א הקדיש קטע באמונה ובטחון כנגד בעלי המוסר, ושמעתי כמה הסברים מה היה הסיבה שהתנגד מרן ז"ל למוסר, וכנגד מי זה היה.
אשמח לשמוע על כך דברים מכבוד הציבור
החזון אי"ש נקט שעיקר תיקון המידות מגיע ע"י לימוד ההלכות של הענין ולא מתוך המוסר
אחד מטעמיו שלפעמים בעלי המוסר לרוב צדקותם אינם רואים מה מוסרי ומה לא ומחליט עפ"י שיקול דעתו
וכפי הדוגמא שמביא על קנאת סופרים לגבי מלמדי תינוקות עיי"ש
 
השאלה היא מי יודע משהו, ולא מה נראה לו.
יש על זה כמדומה לפחות אשכול אחד בפורום,
מרן החזו"א לא היה נגד המוסר ח"ו, הוא מצטט את ר' ישראל באותו 'אמונה וביטחון'.

ההבדל היחיד בין בעלי המוסר לחזו"א הוא האם עיקר תיקון המידות מגיע מהתבוננות מוסרית או מהתבונות הלכתית.
דהיינו, כו"ע מסכימים שמוסר שלא לאור ההלכה הוא כלום, וכו"ע מסכימים שההלכה לבדה לא תביא את המוסריות השלימה.
השאלה היא במה צריך להשקיע את העיקר.
בעלי המוסר אחזו שהעיקר ההתבוננות המוסרית בעוד ב'אמונה וביטחון' מאריך לבאר כי העיקר הוא ההתבוננות ההלכתית.
 
נערך לאחרונה:
גם נראה שם בסוף פרק ג' שהתנגד למה שדנים בכל דבר האם הוא בא מתוך נגיעה
הנני משער שאף אותם שכל מה שעמד בראש מעיינם הלשמה והסרת הנגיעות [כהנפה"ח והסבא מנובהרדוק זי"ע] לא שללו כלל ענין השלא לשמה, ואף הזכירו זאת במאמריהם.
 
הנני משער שאף אותם שכל מה שעמד בראש מעיינם הלשמה והסרת הנגיעות [כהנפה"ח והסבא מנובהרדוק זי"ע] לא שללו כלל ענין השלא לשמה, ואף הזכירו זאת במאמריהם.
וכן מבואר בספר "מחזה אברהם", [יש ספר על החזו"א שחיבר אחד כמדומני בשם חיים גראדה, והבנתי שהספר עצמו בעייתי,אך יש ממנו צנזור ].
[יתכן שההתייחסות לספר זה דורשת דיון בפנ"ע, אך אין כאן מקומו].
 
כידוע שהחזו"א הקדיש קטע באמונה ובטחון כנגד בעלי המוסר, ושמעתי כמה הסברים מה היה הסיבה שהתנגד מרן ז"ל למוסר, וכנגד מי זה היה.
אשמח לשמוע על כך דברים מכבוד הציבור
במחילה, הכותרת אינה נכונה החזו"א לא התנגד למוסר, אלא לשיטות מסוימות של בעלי המוסר.
 
במחילה, הכותרת אינה נכונה החזו"א לא התנגד למוסר, אלא לשיטות מסוימות של בעלי המוסר.
כוונתך לשיטת סלבודקא ?

השאלה היא מי יודע משהו, ולא מה נראה לו.
אם נראה לאדם משהו מסברא זה לא כזה גרוע ..
אדרבה מבחינות מסוימות זה יותר מעלה מידיעה שטחית
וע"ז אמר הסבא מסלבודקא למה לי קרא סברא הוא.....
 
אם נראה לאדם משהו מסברא זה לא כזה גרוע ..
אבל שישמור את זה בבטן שלו...
רק תדע שיש מי שלוקח רציני את מה שכתוב פה, ולא רק אחד....
אדרבה מבחינות מסוימות זה יותר מעלה מידיעה שטחית
ידיעה אינה הבנה שאפשר לומר עליה שטחית...
היא בסה"כ מידע!
וע"ז אמר הסבא מסלבודקא למה לי קרא סברא הוא.....
והגמרא הקדושה....
 
אבל שישמור את זה בבטן שלו...
רק תדע שיש מי שלוקח רציני את מה שכתוב פה, ולא רק אחד....
אתה מסתמך הלכה למעשה על מה שכתוב כאן בפורום ? יכול היות שגם ילד בן 18 כתב את זה...
ידיעה אינה הבנה שאפשר לומר עליה שטחית...
היא בסה"כ מידע!
אבל גם צורת הבנת הידיעה תלויה הרבה בשכלו ובדעתו של האדם
כגון הרואה הנהגה טובה אצל אחד מגדולי ישרל
זה הרי ידיעה.
אך יכול להיות למעשה שראה (וכך בדר"כ) כמה סוגי פרשניות
א"כ כל ידיעה שיש לאדם מתלווה אליה פרשנותו וסוג שכלו
הלכך יש כזה מושג ידיעה שטחית
ותתבונן בדברים היטב.
כוונתי לדברי הסבא מסלבודקא (כך מובא בשם ר' מאיר חדש )
שסברא של האדם יותר חשובה מידיעה
והוכיח כן מדברי הגמרא
"למה לי קרא סברא הוא"
ורואים דהיכן שיש אפשרות לחדש דין מסברא זה עדיף על ידיעה ולימוד מפורש מהפסוקים
 
י
וכן מבואר בספר "מחזה אברהם", [יש ספר על החזו"א שחיבר אחד כמדומני בשם חיים גראדה, והבנתי שהספר עצמו בעייתי,אך יש ממנו צנזור ].
[יתכן שההתייחסות לספר זה דורשת דיון בפנ"ע, אך אין כאן מקומו].

יש על זה כמדומה לפחות אשכול אחד בפורום,
מרן החזו"א לא היה נגד המוסר ח"ו, הוא מצטט את ר' ישראל באותו 'אמונה וביטחון'.

ההבדל היחיד בין בעלי המוסר לחזו"א הוא האם עיקר תיקון המידות מגיע מהתבוננות מוסרית או מהתבונות הלכתית.
דהיינו, כו"ע מסכימים שמוסר שלא לאור ההלכה הוא כלום, וכו"ע מסכימים שההלכה לבדה לא תביא את המוסריות השלימה.
השאלה היא במה צריך להשקיע את העיקר.
בעלי המוסר אחזו שהעיקר ההתבוננות המוסרית בעוד ב'אמונה וביטחון' מאריך לבאר כי העיקר הוא ההתבוננות ההלכתית.
לענ"ד אין זה מדוייק הנושא הוא לא רק אם העיקר הוא ההתבוננות ההלכתית, אלא מה מרומם את האדם האם התעסקות במידותיו וחפירה בהם וכדו', או שע"י לימוד התורה בעיון ובשקיעות בעמל רב ומפרך, הוה הוא אשר משנה את האדם ומשבר את הבהמיות והרוע שיש בה, הלימוד והחכמה מעלים את האדם מבהמה לבן אדם ואף למלאך וכידוע מלשון האגרות האיש הזוכה לידיעת התורה... אבל באמת הוא מלאך".

[כדאי להזכיר מש"כ הפסיכולוג החרדי אהרון רבינוביץ שההבדל בין רבי ישראל סלאנטר להבדיל ממייסד הפסיכואנליזה פרו', הוא ששיטת פרו' היא לגלות את התת המודע ולהופכו למודע ואז לטפל בו, ואילו - להבדיל אלף וכו' - שיטת רבי י' סלאנטר הוא להכניס הרבה תוכן של מוסר לתת המודע וע"י כך הוא ממילא יתהפך לאדם אחר].

אעתיק מה שההתקתי באשכול הדומה הנ"ל. האחריות על הקורא בלבד, יען אותו איש פרק עול ר"ל ויש לקחת את דבריו בערבון מוגבל למרות שתוכן הדברים נראים שהם מהחזו"א
 

קבצים מצורפים

נערך לאחרונה:
יש על זה כמדומה לפחות אשכול אחד בפורום,
מרן החזו"א לא היה נגד המוסר ח"ו, הוא מצטט את ר' ישראל באותו 'אמונה וביטחון'.

ההבדל היחיד בין בעלי המוסר לחזו"א הוא האם עיקר תיקון המידות מגיע מהתבוננות מוסרית או מהתבונות הלכתית.
דהיינו, כו"ע מסכימים שמוסר שלא לאור ההלכה הוא כלום, וכו"ע מסכימים שההלכה לבדה לא תביא את המוסריות השלימה.
השאלה היא במה צריך להשקיע את העיקר.
בעלי המוסר אחזו שהעיקר ההתבוננות המוסרית בעוד ב'אמונה וביטחון' מאריך לבאר כי העיקר הוא ההתבוננות ההלכתית.
לפלא שלא הוזכרו כאן דברי החזו"א בפ"ג, יח, באמונה וביטחון. ז"ל שם :

"וּמִן הַחִיּוּב לְהַאֲרִיךְ בְּחִיּוּב לִמּוּד הַהֲלָכָה מִפְּנֵי מִיעוּט הַתַּלְמִידִים בְּדוֹרֵנוּ, וְהַשְּׂרִידִים - מֵהַנִּדָּחִים לְכָל אֲפָסִים בְּיַם הַהֲבָלִים שֶׁל רוּחַ עִוְעִים - מְעַטִּים וּסְפוּרִים הֵמָּה, וּמִמִּדַּת הָאַהֲבָה וְהַחֶמְלָה לִשְׁקוֹד עַל הַשְּׂרִידִים הַיְחִידִים הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא יִדַּח מֵהֶם נִדָּח, אֲבָל להקושיים הַטִּבְעִיִּים לִקְנוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה וּלְהוֹסָפַת כִּשָּׁלוֹן מִצַּד הַשּׂוֹטְנִים, רַבָּה הָעֲזוּבָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ פְּנִימָה, הַגּוֹרֵם לְהִתְרַשֵּׁל מֵעִיּוּן הַהֲלָכָה הָדֵק הֵיטֵב, וּלְבַלּוֹת הַזְּמַן בְּרַעְיוֹנוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת בְּדוּיוֹת לֵב, וּלְחַדֵּשׁ חידושים אֵין בָּהֶם מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה מִסִּינַי, אַף שֶׁהֵן שִׂיחוֹת שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וְתִיקוּן הַמִּדּוֹת, אוֹ חֵקֶר חִיצוֹנִי בַּהֲלָכָה, אֲבָל אֵינָן מַסְפִּיקוֹת אֶת הַתַּכְלִית הַמְבֻוקָּשׁ מֵהָאָדָם עֲלֵי חָלֶד, כָּל שֶׁאֵינָן מִתְלַוִּים עִם יְדִיעַת הַתּוֹרָה הדינית וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל.

וְהִנֵּה אוֹתָן שֶׁמַּעֲמִידִים חָכְמָתָם עַל שִׂיחוֹת מוּסָרִיּוֹת, וְהֶגְיוֹנוֹת חִיצוֹנוֹת בַּהֲלָכָה, נִכְשָׁלִים לְהַאֲמִין כִּי זֶהוּ חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹלָמוֹ, וּבְעֵינֵיהֶם כִּי כֵן הִתְנַהֲגוּ הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, וְחֵלֶק הַהֲלָכָה הָאֲמִתִּי הָיָה אֶצְלָם עֲרָאי, וּבֶאֱמֶת קָשֶׁה לְהוֹצִיא טָעוּת מושרשת מֵאָז וּמְעוּרֶה מֵרֹב הַיָּמִים, וְאָמְנָם אֵין לְהִתְעַלֵּם שֶׁזֶּה שֶׁקֶר מוּחְלָט
, וְאֵין סָפֵק שֶׁאִם שָׁמַעְנוּ מִבַּעֲלֵי הַשִּׂיחוֹת שֶׁמִּשְׁתַּבֵּחַ לֵיהּ בִּפְלוֹנִי דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא, הַכַּוָּנָה בְּשִׂיחוֹת וְהֶגְיוֹנוֹת מַקְסִימוֹת וּמוֹשְׁכֵי לֵב, וְאִם כֹּה הָיְתָה כַּוָּנַת רַבָּא ב"ק מ' א' עַל ר"א ב"י, הָיָה מִן הָרָאוּי לר"נ לְשָׁאֳלוֹ בַּמִּדְרָשׁ וְהַגָּדָה, וּכְשֶׁבָּא לְפָנָיו שְׁאֵלוֹ הֲלָכוֹת, לָמַדְנוּ שֶׁהִתְפַּעֲלוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל גַּבְרָא רַבָּא הַיְינוּ בְּלִימוּד הַהֲלָכָה, וְהָיָה הַמִּנְהָג לְמִנְקַט שׁוּקָא לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן, וּכְשֶׁבָּאוּ לְבָחֲנוֹ ב"ב כ"ב א' שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בַּהֲלָכָה, וּכְשֶׁמְּצָאוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מֵשִׁיב החליטוהו שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, וּכְשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל ר' אליעזר הַגָּדוֹל, אבות דרבי נתן פרק כה, הָיוּ שׁוֹאֲלִין לוֹ בִּטְהָרוֹת בְּטֻמְאוֹת בַּמִּקְוָאוֹת, וְעוֹד הִפְלִיג שָׁם ר"א לִפְנֵי מוֹתוֹ בְּעוֹנֶשׁ הַהִתְרַשְּׁלוּת מִלִּימּוּד הַהֲלָכוֹת.

סַנְהֶדְרֵי גְרוֹלֶה שֶׁיָּשְׁבָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁזֶּה מֶרְכַּז הַתּוֹרָה עַל פִּי הַתּוֹרָה, וּהַמַּמְרֵא עַל דִּבְרֵיהֶם בְּמִיתָה, וְעַל פִּיהֶם יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה, וְעַל פִּיהֶם מַעֲמִידִים מֶלֶךְ, מַה דָּרְשׁוּ מֵהֶם, בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה, בְּדִינֵי אִיסוּר וְהֶיתֵּר, בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, וּבְיֶתֶר הַהֲלָכוֹת, כַּמְּבוֹאָר בר"מ פ"ד מהלכות סַנְהֶדְרִין ה"ח."
 
לענ"ד אין זה מדוייק הנושא הוא לא רק אם העיקר הוא ההתבוננות ההלכתית, אלא מה מרומם את האדם האם התעסקות במידותיו וחפירה בהם וכדו', או שע"י לימוד התורה בעיון ובשקיעות בעמל רב ומפרך, הוה הוא אשר משנה את האדם ומשבר את הבהמיות והרוע שיש בה, הלימוד והחכמה מעלים את האדם מבהמה לבן אדם ואף למלאך וכידוע מלשון האגרות האיש הזוכה לידיעת התורה... אבל באמת הוא מלאך".
לפלא שלא הוזכרו כאן דברי החזו"א בפ"ג, יח, באמונה וביטחון. ז"ל שם :

"וּמִן הַחִיּוּב לְהַאֲרִיךְ בְּחִיּוּב לִמּוּד הַהֲלָכָה מִפְּנֵי מִיעוּט הַתַּלְמִידִים בְּדוֹרֵנוּ, וְהַשְּׂרִידִים - מֵהַנִּדָּחִים לְכָל אֲפָסִים בְּיַם הַהֲבָלִים שֶׁל רוּחַ עִוְעִים - מְעַטִּים וּסְפוּרִים הֵמָּה, וּמִמִּדַּת הָאַהֲבָה וְהַחֶמְלָה לִשְׁקוֹד עַל הַשְּׂרִידִים הַיְחִידִים הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא יִדַּח מֵהֶם נִדָּח, אֲבָל להקושיים הַטִּבְעִיִּים לִקְנוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה וּלְהוֹסָפַת כִּשָּׁלוֹן מִצַּד הַשּׂוֹטְנִים, רַבָּה הָעֲזוּבָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ פְּנִימָה, הַגּוֹרֵם לְהִתְרַשֵּׁל מֵעִיּוּן הַהֲלָכָה הָדֵק הֵיטֵב, וּלְבַלּוֹת הַזְּמַן בְּרַעְיוֹנוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת בְּדוּיוֹת לֵב, וּלְחַדֵּשׁ חידושים אֵין בָּהֶם מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה מִסִּינַי, אַף שֶׁהֵן שִׂיחוֹת שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וְתִיקוּן הַמִּדּוֹת, אוֹ חֵקֶר חִיצוֹנִי בַּהֲלָכָה, אֲבָל אֵינָן מַסְפִּיקוֹת אֶת הַתַּכְלִית הַמְבֻוקָּשׁ מֵהָאָדָם עֲלֵי חָלֶד, כָּל שֶׁאֵינָן מִתְלַוִּים עִם יְדִיעַת הַתּוֹרָה הדינית וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל.

וְהִנֵּה אוֹתָן שֶׁמַּעֲמִידִים חָכְמָתָם עַל שִׂיחוֹת מוּסָרִיּוֹת, וְהֶגְיוֹנוֹת חִיצוֹנוֹת בַּהֲלָכָה, נִכְשָׁלִים לְהַאֲמִין כִּי זֶהוּ חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹלָמוֹ, וּבְעֵינֵיהֶם כִּי כֵן הִתְנַהֲגוּ הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, וְחֵלֶק הַהֲלָכָה הָאֲמִתִּי הָיָה אֶצְלָם עֲרָאי, וּבֶאֱמֶת קָשֶׁה לְהוֹצִיא טָעוּת מושרשת מֵאָז וּמְעוּרֶה מֵרֹב הַיָּמִים, וְאָמְנָם אֵין לְהִתְעַלֵּם שֶׁזֶּה שֶׁקֶר מוּחְלָט
, וְאֵין סָפֵק שֶׁאִם שָׁמַעְנוּ מִבַּעֲלֵי הַשִּׂיחוֹת שֶׁמִּשְׁתַּבֵּחַ לֵיהּ בִּפְלוֹנִי דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא, הַכַּוָּנָה בְּשִׂיחוֹת וְהֶגְיוֹנוֹת מַקְסִימוֹת וּמוֹשְׁכֵי לֵב, וְאִם כֹּה הָיְתָה כַּוָּנַת רַבָּא ב"ק מ' א' עַל ר"א ב"י, הָיָה מִן הָרָאוּי לר"נ לְשָׁאֳלוֹ בַּמִּדְרָשׁ וְהַגָּדָה, וּכְשֶׁבָּא לְפָנָיו שְׁאֵלוֹ הֲלָכוֹת, לָמַדְנוּ שֶׁהִתְפַּעֲלוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל גַּבְרָא רַבָּא הַיְינוּ בְּלִימוּד הַהֲלָכָה, וְהָיָה הַמִּנְהָג לְמִנְקַט שׁוּקָא לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן, וּכְשֶׁבָּאוּ לְבָחֲנוֹ ב"ב כ"ב א' שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בַּהֲלָכָה, וּכְשֶׁמְּצָאוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מֵשִׁיב החליטוהו שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, וּכְשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל ר' אליעזר הַגָּדוֹל, אבות דרבי נתן פרק כה, הָיוּ שׁוֹאֲלִין לוֹ בִּטְהָרוֹת בְּטֻמְאוֹת בַּמִּקְוָאוֹת, וְעוֹד הִפְלִיג שָׁם ר"א לִפְנֵי מוֹתוֹ בְּעוֹנֶשׁ הַהִתְרַשְּׁלוּת מִלִּימּוּד הַהֲלָכוֹת.

סַנְהֶדְרֵי גְרוֹלֶה שֶׁיָּשְׁבָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁזֶּה מֶרְכַּז הַתּוֹרָה עַל פִּי הַתּוֹרָה, וּהַמַּמְרֵא עַל דִּבְרֵיהֶם בְּמִיתָה, וְעַל פִּיהֶם יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה, וְעַל פִּיהֶם מַעֲמִידִים מֶלֶךְ, מַה דָּרְשׁוּ מֵהֶם, בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה, בְּדִינֵי אִיסוּר וְהֶיתֵּר, בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, וּבְיֶתֶר הַהֲלָכוֹת, כַּמְּבוֹאָר בר"מ פ"ד מהלכות סַנְהֶדְרִין ה"ח."
כו"ע מודו ששני החלקים נצרכים, נקודת המחלוקת היא רק מה העיקר.
מרן החזו"א כמובן לא בא לומר שספרי שערי תשובה חוה"ל ומס"י הם "לבלות הזמן ברעיונות בדויות לב" ח"ו,
גם החזו"א מודה שצריך את העיון הזה, אבל לא במידה שלקחו בעלי המוסר.
 
אֲבָל אֵינָן מַסְפִּיקוֹת אֶת הַתַּכְלִית הַמְבֻוקָּשׁ מֵהָאָדָם עֲלֵי חָלֶד, כָּל שֶׁאֵינָן מִתְלַוִּים עִם יְדִיעַת הַתּוֹרָה הדינית וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל.
 
חושבני שדברי החזו"א בקובץ אגרות ח"ג אגרת קנ"א יסודיים ביותר לנושא הנידון כאן:

אמנם על האדם להכן לבבו אליו יתברך, ולזכור תמיד תעודתו. כי אמנם כמו שחכמת היראה צריכה לעזרת לימוד התורה וחכמת ההלכה - כן צריכה היא קנין התורה לעזרת חכמת היראה, ועוזרים הם זה את זה ומגדלים זה את זה כאשר ישתדל האדם בשניהם יחד, ויעכבו זה את זה, אם יתרפה האדם באחת מהן.

אלו לדעתי דברים ברורים בדעת החזו"א על חכמת היראה והמוסר, ועיקר התנגדותו היתה ל'תנועת המוסר' ולצורת המוסר שהונהגה בה, ולכן לדעתי כותרת האשכול 'התנגדותו של החזו"א למוסר' צריכה להשתנות ל'התנגדותו של החזו"א לתנועת המוסר'.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון