אב ה' אב - יומא דהילולא של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

מגדולי רבני וילנא.

נפטר בה' אב ת"ש.

הערך עליו במכלול:

רבי חיים עוזר גרודזנסקי – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

וסיפר לי מרן ה"חזון איש" זצ"ל, שהגיעה משלחת מפרנקפורט שבגרמניה אל רבן של ישראל, הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, שימליץ להם על רב לעדתם, אבל הוסיפו שעל הרב להשתלם גם בלימודים כלליים, ולשאת תואר 'דוקטור' בצמוד לתואר הרבנות.

אמר להם רבי חיים עוזר: "כשהדוקטור עומד ליד הרב, סימן שהרב חולה"… (רבי יעקב גלינסקי)

 

[אחד יחיד]

פעם אחת שהיתי במחיצתו של גאון ישראל מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל, מספר הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בספרו 'אוזניים לתורה', והראה לי ספר חדש ובו היתר לגוי שחשקה נפשו בבת ישראל להתגייר בטבילה בלבד ללא ברית מילה לאחר שהביא אישור מרופא שהמילה מסוכנת לו, וכשם שישראל שמתו אחיו מחמת מילה פטור ממילה כן גם המתייהד הזה שהמילה מסוכנת לו פטור ממילה.

הגרח"ע זעק על היתר זה, ואמר שאינו דומה כלל, כי הרי אין חובה לבן נח להתגייר, א"כ אין סיבת האונס פוטרת אותו, אלא אם אין לו אפשרות למלאות את כל תנאי הגירות אינו יכול להתגייר. אבל יהודי, כיון שחובה עליו למול, אם אנוס הוא פטור. ואכן, הרב המתיר חזר בו מהיתרו ופרסם זאת ברבים.

ר' זלמן מספר שהביא לר' חיים עוזר ראיה לדבריו מפרשתנו, שהרי עם ישראל לא מלו עצמם במדבר מפני הסכנה, כי לא נשבה שם רוח צפונית, ומכל מקום יתרו שרצה להתגייר ולהיכנס לעם ישראל לא פטר את עצמו מטעם זה ומל עצמו במדבר. אין זה אלא משום שטענת אונס לא הייתה מועלת לו, ובלי המילה לא יכול היה להתגייר. הג"ר חיים עוזר נהנה מהראיה ושבחה…

 

[אחד יחיד]

מסופר על רבן של כל בני הגולה מרן רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, שפעם הלך ברחוב עם קבוצה מתלמידיו, וניגש יהודי לר' חיים עוזר ושאל : האם כבוד הרב יודע היכן כתובת פלונית?

ר' חיים עוזר ענה לו בחיוב, והסביר ליהודי שכתובת זו נמצאת בצד השני של העיר מהלך של מחצית השעה, ולא הספיק היהודי לברר עוד פרטים כיצד מגיעים ואיך? ומיד נטל ר' חיים עוזר את ידו של אותו יהודי והתחיל ללכת איתו את כל הדרך עד שהגיעו לאותה כתובת, ונפרד ממנו היהודי בהכרת טובה.

תלמידיו שהיו מופתעים עד מאד מהנהגה זו של רבם, המתינו עד שנפרד מהיהודי, ואז שאלוהו? מדוע טרח הרב ללכת עם היהודי את כל הדרך? וכי א"א לומר לו את הכיון שעליו ללכת, ואף אם רחוקה הדרך הרי באמצע יעצור וישאל עוד מישהו עד שיגיע לכתובתו? וכי כך צריך רבן של כל בני הגולה שזמנו כה יקר לטרוח?

ענה להם ר' חיים עוזר: וכי לא שמתם לבכם לכך, שיהודי זה מגמגם? הלא ראיתם את הבושה הגדולה שהיתה בפניו כשהציג את שאלתו בקושי רב בפנינו! נו, אם הייתי מראה לו את כיון הדרך, והיה צריך באמצע הדרך לשאול עוד אדם כיצד להגיע, ואולי אף פעמים מספר, כמה בושה גדולה היתה ליהודי הזה?

שוה היא כל הטרחה ללכת את הדרך הארוכה, ולהראות ליהודי את הכתובת המדוייקת, העיקר למנוע בושה נוספת מהיהודי הזה!

 

[אחד יחיד]

בחור צעיר הגיע לגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל על מנת לקבל ממנו ברכה שלא יצטרך ללכת לצבא הרוסי. האפשרות שלא להתגייס היתה כמעט בלתי אפשרית ובמיוחד כשהמגוייס הינו יהודי.

במהלך השיחה עם הצעיר שאלו רבי חיים עוזר האם אתה לובש ציצית ומניח כל יום תפילין?

הבחור התבייש להודות אבל הוא הרגיש שאינו יכול לשקר בפני הרב שממנו הוא רוצה לקבל ברכה לכן השיב בקול נמוך איני מתעטף בציצית ומתעטר בתפילין.

ומה בענין השבת? שאלו רבי חיים עוזר, האם אתה שומר שבת?

שוב לא יכל הבחור להביט בפני הרב ואמר: רבי, אינני שומר שבת.

שקט שרר בחדר והצעיר חיכה למוצא פיו של רבי חיים עוזר. הוא היה בטוח שהרב ינזוף בו בחומרה, אך במקום זה, רבי חיים עוזר אמר לו:

"אני נותן לך ברכה שהשלטונות הרוסיים יהיו מאוכזבים ממך, בדיוק כמוני".

הבחור הניע ראשו לאות תודה ועזב את הבית בזריזות. שבועיים לאחר מכן חזר הצעיר לרבי חיים עוזר ואמר: "רבי, רציתי לספר לו שהברכה עזרה, ושוחררתי מהצבא".

לאחר מכן הוא הראה לרבי חיים עוזר את הציצית שלובש כעת. האיש הצעיר לבש ציצית הניח תפילין ושמר שבת למשך כל חייו.

לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת בכח זה קירבו רבי חיים עוזר ליהדות".

[דברים ערבים – גיליון אור ההר, תמוז, תשנ"ה]

 

[אחד יחיד]

הדבקות באדם הגדול ובצדיק, מועילה ומשפיעה בעצם נוכחותו ואף בכל מילה והנהגה שעושה, שאפשר להיות מושפע ממנה לטובה. וגם בזה מצינו את הנהגתו של רבי חיים עוזר זצוק"ל כלפי החפץ חיים במה שמובא ונודע כי רבי חיים עוזר זצוק"ל ורבי אלחנן וסרמן זצוק"ל [שהחשיב עצמו לתלמיד מובהק של הח"ח] היו מקשיבים לדרושיו של החפץ חיים ברוב קשב שעות על גבי שעות, אף שהיה נראה שמדבר עניינים ידועים ופשוטים, והמון העם לא הבינו מפני מה גאוני עולם כמותם מסוגלים לשמוע כ"כ הרבה שעות את דבריו הקדושים של הח"ח גם בדברים הלכאורה פשוטים שהיה נראה שאומר, אלא שאף שהיו הדברים פשוטים לכאורה, בכל זאת ראו צורך לשומעם מפי כהן גדול שעל ידי זה השפיעו עליהם הדברים השפעה אמיתית, כי השפעת אדם גדול היא בעצם המצאותו ובכל דבר מהנהגתו ודבריו גם הנראים פשוטים.

 

[אחד יחיד]

דרכו של מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל היתה שכל אימת שהיה מדבר בשבח רבותיו הגדולים מהם קנה קנייני תורה ויראה, היה מדבר גם על מידותיהם הטובות.

וכך כשסיפר על מה שראה אצל רבי חיים עוזר גרודזינסקי זי"ע סיפר שפעם כשנכנס אליו בשליחות רבו הגר"ש היימן זצ"ל, ראה את האחיעזר יושב בראש השולחן מסביב ישבו כתבנים שהמתינו לכתוב עבורו תשובות בעניינים שונים והוא היה אומר בד בבד לכל אחד מה לכתוב, והוא עצמו היה עוסק ג"כ בכתיבה בשני נושאים שונים, שכן כידוע הגאונות העצומה שלו אפשרה לו לכתוב בו זמנית שתי תשובות שונות, האחת ביד ימין והשניה ביד שמאל.

סיפר מרן הגרמי"ל זצ"ל שליד רבי חיים עוזר עמדה אשה בוכייה על כך שבעלה חולה ואין לה אפשרות להכניסו לביה"ח, וגם אותה שמע באותו זמן וענה לה בסבלנות גדולה, והיא במר ליבה המשיכה לטעון לו שוב ושוב, עד שאחד הגבאים רצה לדרוש ממנה שתצא מהמקום, כשהבחין בזה רבי חיים עוזר מנע ממנו בתוקף באומרו "הרי אשה שבורה היא!".

 

[אחד יחיד]

הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר שכשברחו לוילנא בזמן מלחמת העולם הראשונה, רצה מאוד להיכנס לרבי חיים עוזר. הוא ביקש מהממונה על הבית, רבה של קריניק הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל, שהורה לו לבא למחרת בשעה 11 בבוקר. מיד התיישב רבי יעקב ללמוד היטב את הסוגיא הראשונה של מסכת יבמות, חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהם…. עם הראשונים, ברור היה לו שרבי חיים עוזר ישאל אותו על תלמודו וחייב הוא להיות בקי היטב בנלמד…

כשנכנס לגרח"ע שאל אותו שלוש שאלות א. האם יש לו איפה לאכול. ב. האם יש לו שמיכה לישון [איפה לישון לא שאל כי לאף אחד לא היה, הם היו ישנים על הספסלים בביהמ"ד אבל ללא שמיכה היה זה פיקוח נפש] ג. האם נעליו שלימות, משלא ענה על השאלה האחרונה ביקש שיראה לו את נעליו והוא התבייש להראות לו. בנובהרדוק אמר רבי יענקל'ה, היו אומרים על הנעלים "כולם אהובים כולם ברורים… וכולם פותחים את פיהם!…".

כשראה רבי חיים עוזר את מצב נעליו של הגר"י גלינסקי, הוציא כסף מכיסו ונתן לו שיקנה נעלים חדשות, אמר לו שדלתו פתוחה בפניו בכל עת לכל מחסורו ונפרד ממנו לשלום.

אמר רבי יענקל'ה: אני הכנתי את עצמי שישאל אותי על חמש עשה נשים הפוטרות צרותיהם, אבל רבי חיים עוזר לא שאל אותי על חמש עשרה הצרות שבמשנה. אלא על הצרות הפרטיות שלי!!!

 

[אחד יחיד]

ה' באב- רבי חיים עוזר גרודזינסקי

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אחד יחיד]

הדבר אירע ביום א' בשבת, ז' באב, תש" (11 באוגוסט 1940), יומיים לפני כן נפטר רבה של וילנה, רבי חיים עוזר גרודזנסקי, שהיה רבם של כל בני הגולה וידוע ומקובל בקהילות רבות. מכל קצווי תבל היו פונים אליו בשאלות בענייני קודש וחול, ושואלים לדעתו ולחכמתו, כי רבה היא. רבי חיים עוזר היה מה שקראו בימים ההם "א וועלט חכם", כלומר, אדם שחכמתו מספקת לכדי עולם שלם. ואכן היה דמות מרכזית ביהדות אירופה במשך שנים רבות. ולא רק גדול בתורה היה האיש, אלא בקי בהוויות העולם. עם זאת, היה צנוע ועניו ונוהג לסייע לכל אדם ובכל עניין שפנו אליו. שמו היה ידוע כרבי חיים עוזר ללא תארים ותוספות, כמקובל בדורות הראשונים של חכמי בית שני.

בשנות חייו האחרונות חלה רבי חיים עוזר במחלה קשה, אך המשיך לעסוק בענייני ציבור. היה מקבל אנשים בביתו, כותב מכתבים רבים, ועם כל ייסוריו הקשים היה מטפל בענייני הכלל והפרט. כשפרצה מלחמת העולם השנייה ווילנה נכבשה בידי הצבא האדום, שמסר אותה למדינת ליטא, באו לווילנה פליטים רבים מפולין. ביניהם היו ראשי ישיבות ורבנים ותלמידי חכמים, שהתקיימו, דוגמת כל הפליטים, על כספי ה"ג'וינט", אך עיקר משענתם היה רבי חיים עוזר. דירתו שבפינת הרחובות זאוואלנה ופוהולנקה הגדולה הפכה למרכז הפעילות הגשמית והרוחנית. עוד שנים רבות לפני כן היה רבי חיים עוזר מטפל בעזרה וסיוע לרבנים וליהודים דתיים ברוסיה הסובייטית. פעולותיו בתחום מיוחד ועדין זה טרם נתפרסמו ברבים, ואולי יתגלו הדברים בידי יהודים, שהיו מעורבים בכך ונשארו בחיים.

לאחר שהתחילה הסובייטיזציה של וילנה ביוני 1940, התעוררה חרדה גדולה בקרב ציבור הפליטים בווילנה. הם השתדלו לצאת מרוסיה הסובייטית, מתוך ידיעה, שאם לא ימהרו לעזוב את הארץ יישארו בה לצמיתות, כיוון שכידוע לא היתה כל יציאה מברית המועצות עד מלחמת העולם השנייה. היו ביניהם רבים, אשר חזרו לפולין ולבירתה ורשה, כדי לעבור איך שהוא את ימי הכיבוש הגרמני. באותם הימים היו קשרים בין הגטאות בפולין הכבושה לבין וילנה, ושליחים רבים של תנועות הנוער והמפלגות היו הולכים וחוזרים ומביאים איתם ידיעות על המתרחש. השאלה שעמדה לפני פליטים רבים נוסחה בצורה חריפה: "סטאלין או היטלר". כלומר, האם להישאר בארצו של סטאלין, או לחזור לפולין הכבושה בידי היטלר. במועדונים ובמטבחים, שהוקמו על ידי ה"ג'וינט", היו מתווכחים ומתלבטים בשאלה זו.

רבנים וראשי ישיבות פנו לרבי חיים עוזר באותה שאלה, ותשובתו היתה: יש להישאר ברוסיה ולא לחזור לארצו של היטלר. וכשאמרו לו כי בברית המועצות אין "יידישקייט", הסביר, כי במקום שיהיו יהודים תהיה גם "יידישקייט", במקום שלא יהיו יהודים לא תהיה גם "יידישקייט"...

מחלתו של רבי חיים עוזר גברה, ובקיץ של 1940 נפוצו מספר פעמים שמועות על מותו. ביום שישי ה' באב, ת"ש, נפטר רבי חיים עוזר בעיר הקייט וואלאקומפיה שעל גדות הוויליה, וגופתו הובאה לבית שברחוב זאוואלנה 17.

בחיים היהודיים בליטא השתלטו, בימיה הראשונים של הסובייטיזציה, קומוניסטים יהודים-ליטאיים. הם הוציאו את העיתון היהודי היחיד "ווילנער עמעס" במקום ה"ווילנער טאגבלאט", שהחל להופיע בתקופה הקצרה של סיפוח וילנה לליטא העצמאית. ה"ווילנער עמעס" נדפס על טהרת הכתיב היידי-סובייטי, כאשר המילים העבריות בלשון יידיש נכתבו בתחביר של יידיש וללא האותיות הסופיות של כמנפ"ץ. העיתון לא הקדיש, כמובן, אפילו שורה אחת למותו של רבי חיים עוזר, אך יהודי וילנה ביקשו כל מיני דרכים להודיע על מותו ברבים, ופנו לעורכי העיתון לפרסם מודעה בתשלום. העורכים הסכימו בתנאי ששם הנפטר ייכתב בלשון שלהם, היינו: כאים אויזער גראדזענסקי…

יהודי וילנה ויתרו על חילול שמו של רבם הגדול והסתפקו במודעות צנועות של ועד הרבנים בווילנה שלמעשה כבר לא היה קיים. ועד הרבנים הודיע על מותו של רבי חיים עוזר, ששימש ברבנות בווילנה למעלה מחמישים שנה וקרא להשתתף בלוויתו.

בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, ז' באב, החלו המונים של יהודי וילנה וליטא לנהור אל ביתו של המנוח. הם מילאו את כל הרחובות הסמוכים, שהוליכו לבית הכנסת הגדול ול"שול-הויף". כל המלווים ידעו יפה שלווייתו של רבי חיים עוזר היא הפגנה יהודית ראשונה ואחרונה במשטר הליטאי-סובייטי, שהלך והחמיר מיום ליום. כל אחד ראה, איפוא, חובה מוסרית לעצמו שלא להיעדר מתהלוכה יהודית רבתי זו, ולהביע בדרך זו את הזדהותו עם כלל ישראל. מי לא השתתף במצעד אחרון זה של קהילת וילנה?! רבנים, תלמידי ישיבות, חברי מועצת העיר והקהילה ובראשם ד"ר יעקב ויגודסקי, ראש הקהל האחרון של וילנה, כל הארגונים והמוסדות היהודיים, שעוד המשיכו, לכאורה, בקיומם העלוב, הואיל ולפי הוראות השלטונות היה עליהם להמשיך להתקיים, רופאים, עורכי דין, פועלים ובעלי מלאכה, והמונים רבים של יהודים מכל הפרברים: עסקני היווא (YIVO) וה"בונד", שכל ימיהם היו להם דין ודברים עם רבי חיים עוזר, ה"פוליקיסטים" והציונים על כל פלגותיהם.

מי לא נפקד ביום הזה ובמפגן הזה?! כל יהודי ידע והרגיש בנפשו, כי אין זו לוויתו של רבי חיים עוזר בלבד. כל אחד חש בתודעתו, כי וילנה היהודית, ירושלים ד'ליטא, מובלת אלי קבר. יהודים ימשיכו בקיומם (איש לא העלה על דעתו את "הפתרון הסופי" של הגרמנים), אך יהדות ליטא סיימה את קיומה.

הרגשת היתמות, השכול והאלמנות נתעמקה עוד יותר כאשר העלו במחשבה את עברה הרחוק והקרוב של וילנה ואת תפארתה ומקומה בהיסטוריה היהודית. די היה לסקור את ה"רכוש" של הדורות האחרונים: את בתי הכנסת והמדרשות, שמספרם היה יותר ממאה: את הישיבות ותלמודי התורה: את רשת בתי הספר העבריים והיידישאיים: את בתי הספר התיכוניים והסמינר למורים: את ספריית שטראשון והמוזיאון על שם אנ-סקי: את המכון המדעי היהודי (יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט. יווא): את העיתונות היהודית: את בתי הדפוס המפורסמים בכל תפוצות הגולה של האחים והאלמנה ראם, רוזנקראנץ ושריפטזצר ואחרים: את הסטודנטים היהודים של האוניברסיטה על שם סטיפאן באטורי, שעמדו במלחמה קשה על זכות לימודם, את התנועה ציונית על זרמיה ומפלגת ה"בונד", שנוסדה בווילנה: ואת מאות המוסדות והארגונים, אשר קיימו חיים יהודים פעילים. בווילנה, היו אומרים לפני המלחמה, שואבים "יידישקייט" מן האוויר. לא צריך לעשות משהו לשם כך…

ביטוי להרגשות אלה נתן ד"ר יעקב ויגודסקי, מנהיגם הדגול של יהודי וילנה, בהספדו לרבי חיים עוזר, בבית הכנסת הגדול, לאחר שערכו הקפות של ארון המת, מסביב לבימה העתיקה:

"...אנו ניצבים היום מסביב לארונו של רבנו הגדול וסותמים את הגולל על החיים היהודיים המפוארים והעשירים בעירנו. מותו של רבי חיים עוזר מסמל את קץ המאבקים הפנימיים, שהתקיימו שנים רבות בתוככי וילנה בין הגאון לחסידים, בין החרדים למשכילים, בין המתבוללים לציונים, בין הציונים ל"בונד" ובין עברית ליידייש. כל המאבקים האלה היוו את מלחמתה של היהדות בינה לבין עצמה ובינה לבין הגויים ואיפשרו לה את המלחמה הממושכת על קיומה ועל נפשה. כיום מסתיימת מלחמה זו, ועל כל אחד להמשיך בקיומו ולשאוף לכך, שלא יאבד "צלם אלוהים" שלנו בימים הבאים…"

כך דיבר ד"ר ויגודסקי ולא ידע, כי באותה שעה כבר הונף הגרזן על יהודי וילנה, וכי לא הרחק מן העיר עמדו הנאצים והכינו את המאכלת לשחיטתם של יהודי וילנה. בתוך השמד וההרג הכללי של בית ישראל באירופה, בשנים הגורליות ת"ש-תש"ה (1939-1945). (יוסף פרידלנדר)

 

[אחד יחיד]

בשעה שהגיעה אליו הבשורה המרה על מות בתו היחידה, לפני הלוויה, אץ רץ מהר לחדרו וכתב תשובות לשאלות שנערמו על שולחנו, משום שבימי השבעה ייבצר ממנו לכתוב תשובות הלכתיות, ולא רצה שאלו הממתינים לתשובתו יצטערו…

 

[אחד יחיד]

ובימים הקשים בווילנא עיר רבתי עם, בראשית סיפוחה לליטא, בהיות העיר חרבה ושוממה, אין נכנס ואין יוצא, והחנויות סגורות היו והמסחר שובת, הצליחו שני עסקנים לקבל אישור להיכנס לווילנא ולהיפגש עם רבי חיים עוזר כדי לקבל ממנו הוראות הנוגעות להנהגת הכלל והפרט. סיימו העסקנים ללבן את העניינים ושאלו את רבי חיים עוזר אם הוא צריך דבר-מה מהעולם שמחוץ לווילנא, שם חנויות פתוחות ויש מסחר, אולי יצליחו להגניב לו מה שנצרך לו.

אמר להם רבי חיים עוזר:

נערה יהודיה יש כאן והיא עוזרת בביתי, ונעליה קרועות, ועכשיו בימי הגשמים קשה לה. אם תוכלו להשיג לה נעליים זה ישמח אותי מאוד. אכן, גם הנעליים שלי כבר אינם תקינות, אבל אני יושב אהל ואין זה כל כך מפריע לי, אבל היא הרי צריכה ללכת ברחוב, וקר, וגשום! עד הראייה שנכח באותה שיחה סיפר לאחר מכן שימים אחר שנפרדו ממנו שני העסקנים רבי חיים עוזר עוד התעסק כמה פעמים בעניין נעליה של העוזרת. זאת בעודו נושא על כתפו את כל משא העם ואת סבלותיו.

 

[אחד יחיד]

ידוע המעשה על ראש ישיבת "ראמליס" הגאון רבי ישראל זאב גוטסמן זצ"ל. ששימש בצעירותו כדיין בוילנא. יום אחד כשהלך עם מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל ביערות בפאתי וילנא, הראה לו ר' חיים עוזר מערה ואמר לו שבמערה זו אפשר לגור. כמו כן הראה לו עלים ופטריות, והסביר אילו מהן רעילות ואילו ראויות למאכלי אדם. ברבות הימים, במהלך מלחמת העולם השניה, ברח הגרי"ז גוטסמן לאותם יערות ושכן באותה מערה, ולקיומו אכל מאותם העלים והפטריות שעל אודותיהם הדריכו ר' חיים עוזר.

הסביר רבינו את משמעות הסיפור: "ר' חיים עוזר היה כולו חסד, תמיד חיפש לעשות חסד, לכן מן השמים סובבו שיכול לעשות עוד מעשה חסד, שהכין רפואה למכה".