וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן - אימתי נאסרו האשרות?

[הצעיר שבחבורה]

מעיר המלבי"ם "זה כבר הזהיר בפ' משפטים, ופה הוסיף את אשריו תכרתון שלא נזכר שם"

ומביא את דברי הגמרא
עבודה זרה נג, ב
מנלן דאסרה? א"ר אלעזר: כתחילה של א"י, דאמר רחמנא: ואשריהם תשרפון באש, מכדי ירושה היא להם מאבותיהם, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו! ואי משום הנך דמעיקרא, בביטולא בעלמא סגי להו! אלא מדפלחו ישראל לעגל, גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים, וכי אתו עובדי כוכבים, שליחותא דידהו עבדי; ה"נ ישראל שזקף לבינה, גליא דעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים, וכי אתא עובד כוכבים ופלח לה, שליחותא דידיה קעביד. ודלמא בעגל הוא דניחא להו, במידי אחרינא לא! אמר קרא: אלה אלהיך ישראל, מלמד שאיוו לאלוהות הרבה. אימא: כל דבהדי עגל ניתסרו, מכאן ואילך נישתרי! מאן מוכח.

ועפ"ז מבאר המלבי"ם

לכן בצווי שבפרשת משפטים שהיה קודם מעשה העגל לא הוצרכו לבער האשרות, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ובצווי זאת שהיה אחר מעשה העגל נאסרו האשרות לכן הוסיף שרפת האשרות​