ויגש אליו יהודה
באור החיים מבאר מה יהודה עשה כדי שיוסף יקבל תוכחתו, ואומר בזה"ל, "בדרך דרש יתבאר אומרו ע"ד הכתוב 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', לזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו",
ללמדנו שתוכחה מתקבלת רק כשהיא באה מתוך אהבה, וכדברים היוצאים מן הלב.
כי עבדך ערב את הנער
מדוע יעקב קיבל את ערבותו של יהודה שיהיה מנודה בשתי עולמות, יותר מעצתו של ראובן שימית את שני בניו?
י"ל שראובן אכן הסכים לשלם את כל היקר לו, אבל הוא לא לקח אחריות, יעקב לא חיפש הבטחות, הוא חיפש מי שייקח את כל האחריות על הכתפיים שלו, שהעניין נעשה חשוב לו כאילו זהו צורכו שלו, ולכן יהודה גם זכה למלכות, מלך הוא מי שיודע לקחת אחריות, לא מפחד ונשאר על הגדר בתקווה שאכשהוא הזמן יעשה את שלו.
איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי
אמר ע"כ הבית ישראל, איך אפשר לעלות לאבא שבשמיים והנער – שנות הנערות אינם איתי,
כל שניה שמקרי דרדקי מלמד טעות ה"ז פסידא דלא הדר, (ב"ב כ"א)
ללמדנו, כי הזמן עומד כמכונה לייצור חיים, אפשר לשתק את המכונה ולהרוג את הזמן, ואפשר לקנות בו חיים אמיתיים.
ונפשו קשורה בנפשו
בבעל הטורים: "קשורה' בגימטריא 'תורה' - שלמד מפיו תורה",
הקשר האמיתי איפוא אינו נבנה בנייעס ומשחקים, אלא בחיים האמיתיים שהיא התורה הקדושה, זה קשר אמיתי ונצחי שלעולם לא ינתק,
כמו"כ כאשר יעקב רואה את העגלות, - ותחי רוחו, הוא ראה את האהבה ליוסף בדרך שהיא הגיעה.
על הנפרד מחברו כתוב שייפרד ממנו בדבר הלכה, כי נפשות מתחברים באמת רק ע"י התורה.
אני יוסף
אחרי בלבול כה גדול, מצב שנראה הולך ומחמיר, לאן עוד אפשר ליפול, וכאן, דווקא כאן, באים שני מילים, שנותנים הסבר על הכל, - אני יוסף!,
כך גם בעוה"ז, לא מבינים מה המטרה המסלול והתוכנית, אבל זה כי אנחנו עומדים על בלטה קטנה, כשייאמר 'אני ה', ברגע אחד נבין הכל.
גשו נא אלי
ברש"י -הראה להם שהוא מהול,
וקשה הרי הוא ציוה על כל המצרים שימולו כמו שאומר רש"י עה"פ "אשר יאמר לכם תעשו - לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו",
י"ל שהוא לא רק הראה להם את עצם זה שהוא מהול אלא בעיקר את זה שהוא שומר על הברית ומעמיד אותה כחותם המלך,
יש שהיו מושכין עורלתן כדי לא להיראות מהולין, וכשיוסף מראה אותה זה סימן שהוא מחזיק בה, וכפירוש הזוה''ק הראה להם שהוא 'נוטר ברית', והשבטים הכירו בו שהוא נוטר ברית,
מבואר באר''י הק' שמי שלא פוגם בבריתו נרשם אצלו שם הוי''ה על האבר והם יכלו לראות את זה כי תוקף הקדושה ניכר במי שאינו פוגם, בכלי יקר כ', "רצה בזה להראות צדקתו שהיה בין שטופי זימה ולא נכשל בעריות כי הבועל ארמית משכה ערלתו".
ולא יכלו אחיו לענות אותו
במדרש "יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה",
הבית הלוי מבאר כי באותו טענה שרצו שאביהם לא ידאג על בנימין כי הייתה נפשו קשורה בנפשו, כך גם היו צריכים לחשוב על יעקב במכירתו של יוסף, במעשיכם גופא תוכלו להבין כי מכרתם אותי לחינם, זהו תוכחה שהיא מלשון הוכחה שמראה את האמת,
בעוד מדרש (א"ר ג) איתא, "יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי וקאים לצלאה והוא לעי יתיב ומשתעי כל יומא הוא לעי יתיב למיתנא ולעי",
בתוך הנייעס הוא חי, ובלימוד הוא מנמנם, לטיול הוא מהחלוצים, ובלימוד הוא מהנחשלים,
ללמדנו כי לא חסר תירוצים לכל דבר, אבל אם נרצה נגיע לכל מקום, מה שעד היום היה נראה המונע, מהיום יכול להוות המנוע.
כל נפש
ברש"י, "עשיו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן נפשות ביתו, לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה, יעקב שבעים היו לו והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדים לאל אחד",
ללמדנו שכאשר כולם מכוונים ורוצים לעשות את רצון ה' – חיים תמיד באחדות, הפירוד מגיעה כשיש עוד מטרות בחיים.
ואת יהודה שלח לפניו
אומר המדרש - "חד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו",
מדוע נצרך למקום מיוחד הלא די בכך שילמדו בביתם ועכ"פ מה הדחיפות, [כך הק' שם באילת השחר "והיכן שיהיו הם ישבו ללמוד ומה צריך הכנת מקום"],
אלא שתורה צריך ללמוד מתוך ישיבה וקביעות, מה הכוונה ישיבה, שקוראים לישיבה 'ישיבה' למה מתכוונים?, ישיבה אומר הרמב"ם במורה, שהוא דבר קבוע ועומד ולא יתכן בו שינוי, וזה הכוונה שכתוב "אתה ה' לעולם תשב" הפירוש הוא 'הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאפני השנוי'.
ותחי רוח יעקב אביהם
שרח בת אשר שרה ליעקב כי עוד יוסף חי, ולכן זכתה לאריכות ימים ושנים,
היה בזה מידה כנגד מידה, היא החיית את יעקב, ולכן זכתה לקבל גם היא חיים ארוכים,
ללמדנו, שלפעמים די במילים בודדות כדי לתת חיים, ל"צ דווקא לתרום כליה, להציל ולתת תקווה לחיים של אחרים זה לתת חיים לא פחות ואף יותר.
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי
במד"ר (פ' צ"ד) "רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו, הרבה ממני שחטאתי שאמרתי נסתרה דרכי מה'",
מי באמת גילה ליעקב שיוסף לא הרהר ואמר נסתרה דרכי?
אלא אומר השם משמואל שאם יוסף עומד בצדקו ע"כ הוא גם לא הרהר אחר מידותיו של ה' יתברך, כי אם כן לא היה לו כח להישאר צדיק עם כל הנסיונות שעבר,
ללמדנו, סמא דיסורין קבולי, אם מקבלים אותם באהבה ויודעים שאבא אף פעם לא הלך לשום מקום כך מחזיקים מעמד בכל מצב.
והאנשים רועי צאן
רבנו בחיי כותב, וכן מצינו אצל רוב הצדיקים שהיו רועי צאן, כמו הבל משה שמואל שאול ודוד,
ומדוע?,
"הטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב לפי שהרבה עברות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון: רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וגלוי עריות וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העברות, וכל מה שהוא מתרחק מן הישוב הוא מתרחק מן העון ומן הגזל והחמס ושאר העברות, ועוד ששם מקום התבודדות לנבואה ואין אדם רואה שם דבר שיטריד מחשבתו מן המחשבה בהש"י".
באור החיים מבאר מה יהודה עשה כדי שיוסף יקבל תוכחתו, ואומר בזה"ל, "בדרך דרש יתבאר אומרו ע"ד הכתוב 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', לזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו",
ללמדנו שתוכחה מתקבלת רק כשהיא באה מתוך אהבה, וכדברים היוצאים מן הלב.
כי עבדך ערב את הנער
מדוע יעקב קיבל את ערבותו של יהודה שיהיה מנודה בשתי עולמות, יותר מעצתו של ראובן שימית את שני בניו?
י"ל שראובן אכן הסכים לשלם את כל היקר לו, אבל הוא לא לקח אחריות, יעקב לא חיפש הבטחות, הוא חיפש מי שייקח את כל האחריות על הכתפיים שלו, שהעניין נעשה חשוב לו כאילו זהו צורכו שלו, ולכן יהודה גם זכה למלכות, מלך הוא מי שיודע לקחת אחריות, לא מפחד ונשאר על הגדר בתקווה שאכשהוא הזמן יעשה את שלו.
איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי
אמר ע"כ הבית ישראל, איך אפשר לעלות לאבא שבשמיים והנער – שנות הנערות אינם איתי,
כל שניה שמקרי דרדקי מלמד טעות ה"ז פסידא דלא הדר, (ב"ב כ"א)
ללמדנו, כי הזמן עומד כמכונה לייצור חיים, אפשר לשתק את המכונה ולהרוג את הזמן, ואפשר לקנות בו חיים אמיתיים.
ונפשו קשורה בנפשו
בבעל הטורים: "קשורה' בגימטריא 'תורה' - שלמד מפיו תורה",
הקשר האמיתי איפוא אינו נבנה בנייעס ומשחקים, אלא בחיים האמיתיים שהיא התורה הקדושה, זה קשר אמיתי ונצחי שלעולם לא ינתק,
כמו"כ כאשר יעקב רואה את העגלות, - ותחי רוחו, הוא ראה את האהבה ליוסף בדרך שהיא הגיעה.
על הנפרד מחברו כתוב שייפרד ממנו בדבר הלכה, כי נפשות מתחברים באמת רק ע"י התורה.
אני יוסף
אחרי בלבול כה גדול, מצב שנראה הולך ומחמיר, לאן עוד אפשר ליפול, וכאן, דווקא כאן, באים שני מילים, שנותנים הסבר על הכל, - אני יוסף!,
כך גם בעוה"ז, לא מבינים מה המטרה המסלול והתוכנית, אבל זה כי אנחנו עומדים על בלטה קטנה, כשייאמר 'אני ה', ברגע אחד נבין הכל.
גשו נא אלי
ברש"י -הראה להם שהוא מהול,
וקשה הרי הוא ציוה על כל המצרים שימולו כמו שאומר רש"י עה"פ "אשר יאמר לכם תעשו - לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו",
י"ל שהוא לא רק הראה להם את עצם זה שהוא מהול אלא בעיקר את זה שהוא שומר על הברית ומעמיד אותה כחותם המלך,
יש שהיו מושכין עורלתן כדי לא להיראות מהולין, וכשיוסף מראה אותה זה סימן שהוא מחזיק בה, וכפירוש הזוה''ק הראה להם שהוא 'נוטר ברית', והשבטים הכירו בו שהוא נוטר ברית,
מבואר באר''י הק' שמי שלא פוגם בבריתו נרשם אצלו שם הוי''ה על האבר והם יכלו לראות את זה כי תוקף הקדושה ניכר במי שאינו פוגם, בכלי יקר כ', "רצה בזה להראות צדקתו שהיה בין שטופי זימה ולא נכשל בעריות כי הבועל ארמית משכה ערלתו".
ולא יכלו אחיו לענות אותו
במדרש "יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה",
הבית הלוי מבאר כי באותו טענה שרצו שאביהם לא ידאג על בנימין כי הייתה נפשו קשורה בנפשו, כך גם היו צריכים לחשוב על יעקב במכירתו של יוסף, במעשיכם גופא תוכלו להבין כי מכרתם אותי לחינם, זהו תוכחה שהיא מלשון הוכחה שמראה את האמת,
בעוד מדרש (א"ר ג) איתא, "יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי וקאים לצלאה והוא לעי יתיב ומשתעי כל יומא הוא לעי יתיב למיתנא ולעי",
בתוך הנייעס הוא חי, ובלימוד הוא מנמנם, לטיול הוא מהחלוצים, ובלימוד הוא מהנחשלים,
ללמדנו כי לא חסר תירוצים לכל דבר, אבל אם נרצה נגיע לכל מקום, מה שעד היום היה נראה המונע, מהיום יכול להוות המנוע.
כל נפש
ברש"י, "עשיו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן נפשות ביתו, לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה, יעקב שבעים היו לו והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדים לאל אחד",
ללמדנו שכאשר כולם מכוונים ורוצים לעשות את רצון ה' – חיים תמיד באחדות, הפירוד מגיעה כשיש עוד מטרות בחיים.
ואת יהודה שלח לפניו
אומר המדרש - "חד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו",
מדוע נצרך למקום מיוחד הלא די בכך שילמדו בביתם ועכ"פ מה הדחיפות, [כך הק' שם באילת השחר "והיכן שיהיו הם ישבו ללמוד ומה צריך הכנת מקום"],
אלא שתורה צריך ללמוד מתוך ישיבה וקביעות, מה הכוונה ישיבה, שקוראים לישיבה 'ישיבה' למה מתכוונים?, ישיבה אומר הרמב"ם במורה, שהוא דבר קבוע ועומד ולא יתכן בו שינוי, וזה הכוונה שכתוב "אתה ה' לעולם תשב" הפירוש הוא 'הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאפני השנוי'.
ותחי רוח יעקב אביהם
שרח בת אשר שרה ליעקב כי עוד יוסף חי, ולכן זכתה לאריכות ימים ושנים,
היה בזה מידה כנגד מידה, היא החיית את יעקב, ולכן זכתה לקבל גם היא חיים ארוכים,
ללמדנו, שלפעמים די במילים בודדות כדי לתת חיים, ל"צ דווקא לתרום כליה, להציל ולתת תקווה לחיים של אחרים זה לתת חיים לא פחות ואף יותר.
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי
במד"ר (פ' צ"ד) "רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו, הרבה ממני שחטאתי שאמרתי נסתרה דרכי מה'",
מי באמת גילה ליעקב שיוסף לא הרהר ואמר נסתרה דרכי?
אלא אומר השם משמואל שאם יוסף עומד בצדקו ע"כ הוא גם לא הרהר אחר מידותיו של ה' יתברך, כי אם כן לא היה לו כח להישאר צדיק עם כל הנסיונות שעבר,
ללמדנו, סמא דיסורין קבולי, אם מקבלים אותם באהבה ויודעים שאבא אף פעם לא הלך לשום מקום כך מחזיקים מעמד בכל מצב.
והאנשים רועי צאן
רבנו בחיי כותב, וכן מצינו אצל רוב הצדיקים שהיו רועי צאן, כמו הבל משה שמואל שאול ודוד,
ומדוע?,
"הטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב לפי שהרבה עברות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון: רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וגלוי עריות וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העברות, וכל מה שהוא מתרחק מן הישוב הוא מתרחק מן העון ומן הגזל והחמס ושאר העברות, ועוד ששם מקום התבודדות לנבואה ואין אדם רואה שם דבר שיטריד מחשבתו מן המחשבה בהש"י".
