אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
655
תודות
2,388
נקודות
246
כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כׇּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר׃
התורה מדגישה את דבר כזבי
מה היה מיוחד במעשה זמרי יותר משאר העם ?
למה דווקא החרון אף קם וגם ירד על מעשה זמרי?
ומה היתה אשמה יותר גדולה במדיין ששלחו את כזבי?
האם הם התכוונו בכוונה להכשיל את נשיא השבט ?
או שהוא זה שבא ולקח וא''כ היא היתה יכולה להחטיא מישהו בדרגה נמוכה יותר ?
 
למה דווקא החרון אף קם וגם ירד על מעשה זמרי?
חרון האף בישראל היה קודם מעשה זמרי
וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה' בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כׇּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַה' נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־ה' מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃ וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה
ומה היתה אשמה יותר גדולה במדיין ששלחו את כזבי?
א. כ' רש"י "להודיעך שנאתן של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישראל".
ב. כ' רש"י ""מאת המדינים" - ולא מאת המואבים שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם שלא נאמר אלא (דברים ב) אל תתגר בם מלחמה אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם ד"א מפני ב' פרידות טובות שיש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית"
האם הם התכוונו בכוונה להכשיל את נשיא השבט ?
או שהוא זה שבא ולקח וא''כ היא היתה יכולה להחטיא מישהו בדרגה נמוכה יותר ?
איתא בספרי "עמד וכינס כ"ד אלף משבטו ובא לו אצל כזבי, אמר לה: השמעי לי! אמרה לו: איני נשמעת אלא לגדול שבכם, כיוצא כמשה רבך. אמר לה: אף אני רב השבט כמו כן, ונשמעה לו, ולא עוד אלא שאני גדול משבטו, שאני לשני והוא לשלישי."
מה היה מיוחד במעשה זמרי יותר משאר העם ?
לכאו' הרי בא לקנטר כנגד משה
 
חרון האף בישראל היה קודם מעשה זמרי
וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה' בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כׇּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַה' נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־ה' מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃ וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה

א. כ' רש"י "להודיעך שנאתן של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישראל".
ב. כ' רש"י ""מאת המדינים" - ולא מאת המואבים שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם שלא נאמר אלא (דברים ב) אל תתגר בם מלחמה אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם ד"א מפני ב' פרידות טובות שיש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית"

איתא בספרי "עמד וכינס כ"ד אלף משבטו ובא לו אצל כזבי, אמר לה: השמעי לי! אמרה לו: איני נשמעת אלא לגדול שבכם, כיוצא כמשה רבך. אמר לה: אף אני רב השבט כמו כן, ונשמעה לו, ולא עוד אלא שאני גדול משבטו, שאני לשני והוא לשלישי."

לכאו' הרי בא לקנטר כנגד משה
יפה מאוד תשובה ממש יפה וברמה !!!
יש''כ
עוד שאלה למה חרון האף שכך ע''י פנחס בזמרי, הרי החרון אף היה על עוד מישראל ?
 
עוד שאלה למה חרון האף שכך ע''י פנחס בזמרי, הרי החרון אף היה על עוד מישראל ?​
לכאו' עצם ההתעוררות מצד איש ישראל לקנא את קנאת ה', היא ששככה את חרון האף, וכמאמר הכתוב "הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם"

והרי לאחר שחרה אף ה' בישראל אמר משה לשופטי ישראל "הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר" וכאשר אמר ה' למשה "קַ֚ח אֶת־כׇּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַה' נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־ה' מִיִּשְׂרָאֵֽל".​

דברים פשוטים. ואפרש יותר

הרי הפסוק בא להסביר מדוע על בני ישראל ל"צרור" את המדינים, ולהכותם.
ועל זה נסוב ההסבר שהובא בפסוק​
כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כׇּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר׃​
ואם כך, הרי זה שהוכתה בת נשיא מדין אחותם, היא סיבה נוספת שיהיו בני מדין צוררים לבני ישראל, וששנאתם לא תשכך במהרה, ועל כן מצוה אותנו ה' "צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם".

וראה לדוג' את שכתב המלבי"ם "וגם הוא טעם למה שא"א שתתנו להם פלטה בעתיד כי מעתה הם שומרים עליכם משטמה בעבור בת נשיא מדין והם מוכנים תמיד לנקום מכם בעבור זה, והבא להרגך השכם להרגו:"​
 
יפה מאוד אתה כותב יפה [ הייתי ממליץ למערכת לחלק תו של כותב על רמה !!] [ בין שלל המדליות :)]
אתה מתכווין שכוונת הפסוק שהם יצררו אתכם
אני חשבתי שהכל נסוב על הניסיון להחטיא וזהו ושהם ניסו להחטיא עם בת מלך וכו'
יש לך עוד הוכחות לזה ?
 
יש לך עוד הוכחות לזה ?​
כ"כ הראב"ע "ועוד כי יחשבו לעשות לכם רע בעבור כזבי אחותם".
וכ"כ הרלב"ג "ועתה נוספה שנאתם בעבור כזבי שנהרגה, שהיתה בת מלך אחד ממלכי מדין. ולזה הוא מבואר שאם לא תמהרו להכותם ישתדלו בצדדים אחרים להגיע נזק לישראל"
וכ"כ הכלי יקר "ועל מ״ש והכיתם אותם נתן טעם ואמר על דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם המכה ביום המגפה על דבר פעור, לפי שאחותם היא המכה יחשבו גם המה להנקם ולהכות אתכם ע״כ השכימו להכות אותם כי הבא להרגך השכם להרגו."
וכ"כ הרש"ר הירש "איבתם המוכחת כלפיכם, ניזונת בנוסף מתאוותם לנקמה. שכן בת נשיאם לא מתה במגפה, אלא נהרגה בידי אדם מישראל; לפיכך הם חשים שעליהם לנקום את דם ״אחותם״. מאחר שאביהם הוא ״ראש אמות״, הרי שכזבי ההרוגה נחשבת אחות לכולם."​

וכ"ה פשט הפסוק שהדגיש את "הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר".
אני חשבתי שהכל נסוב על הניסיון להחטיא וזהו ושהם ניסו להחטיא עם בת מלך וכו'
אמנם
הרמב"ן כתב "ועוד ששלחו להם בת מלכם לזנות עמהם. וזה טעם: ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם".
 
נראה לעניות דעתי שמעשה זמרי אכן חמור יותר (לא שזה סותר את פשט הפסוק הנל שכנכתב)
שכן מעשה זמרי נעשה על מנת "להציל" את בני שבטו ממיתה על ידי משה וכדאיתא במדרש שאמרו לו אנו מוצאים להורג ואתה שותק מיד אמר לה כו' ולכן דווקא מצד זמרי מעשהו חמור יותר שכן התכוון להתריס כנגד משה ואמר לו 'משה זו מה דינה? מדינית שלקחת מי התירה לך?'
ולכן עיקר החרון אף שהיה לפני כן על העבודה זרה היה, "על דבר פעור". שזה שלא עמדו בנסיון זה אמנם דבר חמור אבל זה עוד לא חרון אף, אך כשעובדים עבודה זרה שזה היה דבר פעור, אזי נהיה חרון אף. אבל כשבא 'נשיא שבט מישראל' והופך את הכשלון של בני שבטו לדרך, ומשתמש בזה כדי להחציף פנים ולמרוד בדרך התורה, ולומר שמותר, (שזה ממש כמו העובד עבודה זרה, שכופר בעיקר גם הוא בהכרזתו זו כפר בתורה, והכריז שאין תורת משה אמת,) כי זו מי התירה לך. זה דווקא גורם לחרון אף.
ולכן דווקא אז המה בוכים פתח אוהל מועד, ודווקא בהריגתו סר החרון אף.
 
נראה לעניות דעתי שמעשה זמרי אכן חמור יותר (לא שזה סותר את פשט הפסוק הנל שכנכתב)
שכן מעשה זמרי נעשה על מנת "להציל" את בני שבטו ממיתה על ידי משה וכדאיתא במדרש שאמרו לו אנו מוצאים להורג ואתה שותק מיד אמר לה כו' ולכן דווקא מצד זמרי מעשהו חמור יותר שכן התכוון להתריס כנגד משה ואמר לו 'משה זו מה דינה? מדינית שלקחת מי התירה לך?'
ולכן עיקר החרון אף שהיה לפני כן על העבודה זרה היה, "על דבר פעור". שזה שלא עמדו בנסיון זה אמנם דבר חמור אבל זה עוד לא חרון אף, אך כשעובדים עבודה זרה שזה היה דבר פעור, אזי נהיה חרון אף. אבל כשבא 'נשיא שבט מישראל' והופך את הכשלון של בני שבטו לדרך, ומשתמש בזה כדי להחציף פנים ולמרוד בדרך התורה, ולומר שמותר, (שזה ממש כמו העובד עבודה זרה, שכופר בעיקר גם הוא בהכרזתו זו כפר בתורה, והכריז שאין תורת משה אמת,) כי זו מי התירה לך. זה דווקא גורם לחרון אף.
ולכן דווקא אז המה בוכים פתח אוהל מועד, ודווקא בהריגתו סר החרון אף.
רעיון ממש יפה !!
כי בדרך כלל לוקחים את מה שאמרת ללמד זכות עליו ...
ואתה לוקח את זה לחלק מהעוון, זה נשמע הגיוני אבל הפוך ממש שרגילים לומר ?!
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון