אלול ו' אלול - יומא דהילולא של הייטב לב מסיגעט (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים.

האדמו"ר הראשון מסיגעט.

נפטר בו' אלול תרמ"ג.

הערך עליו במכלול:

רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (ייטב לב) – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

רבינו ה'ייטב לב' זצ"ל נודע ביותר בשפלות רוחו ושברון לבו. מסופר, שכשהיה רואה ילד עם תנועה של יראת שמים, היה אומר: "הלוואי ואהיה ירא שמים כמותו". כמו כן כשהיה רואה איזה איש פשוט מקיים מצווה בתמימות, היה אומר: "הלוואי אהיה תמים עם ה' כמותו". כשהיה רואה איש מגושם מברך 'המוציא' על השולחן, היה מורה עליו באצבע ואומר: "כך צריך לברך, לא כפי שאני מברך".

 

[אחד יחיד]

נכדו הרה"ק רבי יקותיאל יהודה מקלויזנבורג זיע"א סיפר בשיעוריו על חומש רש"י, שמטעם זה רצה צדיק זה שכל בניו יהיו רבנים ובעלי הוראה, וזאת מפני שלא החזיק את עצמו לכלום, וחשב שאולי על-ידי שיורו בניו הוראה לבני ישראל וירביצו תורה ברבים, ייטיבו בעבור כך לנשמתו בעולם האמת. והוסיף, שמהאי טעמא החזיק ישיבה והתמסר כל כולו לתלמידיה, באמרו: אולי ייטיבו לי בעבורם. ומהאי טעמא גם צווה שיכתבו על מצבתו שהעמיד תלמידים הגונים.

 

[אחד יחיד]

סיפר הגאון רבי שאול בראך זצ"ל: בהיותי בן י"ג, הגעתי לבית מדרשו של ה'ייטב לב' בשעת התפילה. ברצותי לזכות להסתכל בפניו, עליתי למזרח אל עמוד התפילה, שם עמד ה'ייטב לב' והתפלל את תפילת הלחש, והמתנתי לו שיעקור את רגליו כדי שאוכל לראות את פניו.

למעשה, ראה אותי ה'ייטב לב' טרם שעקר את רגליו, בירכני בברכת שלום עליכם ושאלני מהיכן הגעתי. משאמרתי לו שהגעתי מהעיר חוסט, שאל לי: "חיים, הבן של משה אריה (הגביר הנודע ר' משה אריה פריינד ז"ל) גם הגיע אתך?"

לא ידעתי מה להשיב. שאל אותי שוב: "חיים, הבן של משה אריה גם הגיע אתך?" כך שאל אותי כמה פעמים ואני איני משיב. בסוף פרצתי בבכי…

אמר לי ה'ייטב לב': "אני אומר לך מדוע חיים לא הגיע אתך, כי הוא מכיר אותי כבר ולכן אינו בא אלי יותר. אתה עדיין אינך מכירני"… בתום דבריו, חזר ה'ייטב לב' שלוש פסיעות לאחוריו, התקרב אל העמוד והתחיל בחזרת הש"ץ.

 

[אחד יחיד]

בשנת תר"מ, אותיות תמר, נולד עוד נכד במשפחת התמרים. כידוע, משפחת טייטלבוים צאצאי הרבי ה'ישמח משה' מכונים בשם 'משפחת התמרים', שכן 'טייטלבוים' פירושו עצי תמר. ובשנת 'תרמ' שזה אותיות תמר, נולד אחד מהמיוחדים בצאצאים של משפחה גדולה ואצילית זו, הלוא הוא העצי חיים אביו של הברך משה מסאטמאר. הסבא הגדול, הייטב לב, נסע לעיר טעטש, שם היה גר בנו הקדושת יום טוב, אבי הילד, כדי להשתתף בשמחה גדולה זו.

בשמחת ה'שלום זכר' שנערכה בשבת לפני הברית, פתח הסבא ואמר רעיון נפלא על הפסוק הפותח את פרשת השבוע, פרשת תולדות, (בראשית כה יט): 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'. והשאלה ידועה: מה פשר הכפילות? מדוע נאמר פעמיים שיצחק הוא בנו של אברהם?

אלא אמר הייטב לב: אצל יצחק אבינו הבן של אברהם אבינו היה ייחוס כפול. ליצחק היה ייחוס שהוא הבן של אברהם אבינו! ולאברהם היה ייחוס שיש לו כזה בן מיוחד כמו יצחק אבינו!

הייחוס של יצחק זה החלק הראשון של הפסוק 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם' והייחוס של אברהם, זה החלק השני של הפסוק 'אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'.

סיים הייטב לב ואמר: גם אני, תפילתי שגורה בפי, שאזכה לכך שהנכד הזה הנולד יהא בדרגה גבוהה כזו, עד שזה יהיה הייחוס שלי לומר: אני הסבא שלו!

מעניין להשלים את הסיפור ולציין שהעצי חיים, אותו ילד שאצלו נאמר הרעיון הזה, עלה וגדל ונהיה לאחד מגדולי הדור, ובספרו, בפרשת נשא, הוא מביא את הרעיון הזה של הסבא שלו, הייטב לב, אבל בגודל מידת הענווה שלו הוא לא מספר כלפי מי הייטב לב אמר את הרעיון הזה.

 

[אחד יחיד]

הרה"ק מרוזבדוב רבי משה הורביץ, חתנו של ה'ייטב לב' מסיגעט, כשהיה אברך צעיר הירבה בתעניות, ועדיין היה הישמח משה זקנו של הייטב לב בין החיים, וביקש הייטב לב להשפיע על חתנו שיפסיק עם התעניות ולא הצליח, ויבקש מזקנו הישמח משה שישפיע עליו, וקרא לו הישמח משה לביתו, ועמד הייטב לב בחוץ כדי לשאול אותו אח"כ מה אמרו לו הסבא, כאילו אינו יודע כלום מה שדיבר עמו.

ואמר לו הישמח משה על הפסוק 'חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו', על פי המבואר בגמ' שבועות כי להרע או להיטיב היינו להרע שבועה שלא אוכל ולהיטיב שבועה שאוכל. ולכן פירשו חכמים המה להרע לא לאכול ולהיטיב כן לאכול, לא ידעו. מה לך להתענות האם אין לך חכמה להטיב, לדעת איך לאכול בטוב בקדושה בעוה"ז. כשיצא שאל אותו חמיו, מה אמר לך הסבא? ענה לו רבי משה בחכמה גליציאנית 'חכמי"ם המה…. ר"ת י'תרו ח'ותן מ'שה כ'הן מדין'… כמרמז על חותנו הק' שבישל קדירת תוכחה זאת.

(הרה"ג ר' מנשה ישראל רייזמאן שליט"א)

 

[אחד יחיד]

עובדא שסיפר הרה"ק מסאטמאר זי"ע, מזקנו בעל הייטב לב זי"ע. פעם אחת שבת הייטב לב בצלו של הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימנוב זי"ע, באותה שבת בעת השלחן הטהור, אמר הרבי ר' הירש דברי תורה על הפסוק [תהילים מ, י] 'בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא, ה' אַתָּה יָדָעְתָּ' וכך אמר בלשון קדשו, בשרתי צדק – יש בכחי להבטיח ולבשר צדק, דהיינו בשורות טובות. בקהל רב – אף לקהל רב מאוד, ולפעול ישועות רבות לכל בני ישראל.

ואם תאמרו היאך אני מובטח שיתמלאו בקשותי, כי הנה שפתי לא אכלא – לא אמנע שפתי מלהתפלל עוד ועוד, עד שיקויים המשך הפסוק ה' אתה ידעת – שיהיו מוכרחים לקיים בקשותי מן השמים. וכאשר חזר הייטב לב לביתו, חזר דיבור זה לפני זקינו הק' בעל ישמח משה זי"ע, ונתפעל הישמח משה מאוד מזה, ואמר כי בזה נתחוור לו מנהגו של הרבי ר' הירש, שהיה תובע סכומים אדירים מאנשים כדי להבטיח להם ישועה, אשר מנהג זה היה לפלא בעיני הצדיקים, אבל עתה כאשר שמע היאך מעיד על עצמו כי יש בכחו לפעול ישועות לכל מבקש, ולא ימנע שפתיו מלהתפלל עד שבעל כרחך ימלאו בקשותיו מן השמים, וודאי יש בכחו וברשותו לתבוע ממון מבני ישראל בעבור הישועות.

(האדמו"ר מתולדות משה)