וראה מ"ש החתם סופר (בהקדמתו ליו"ד פתוחי חותם) ''לא מצינו באברהם אבינו ע''ה שנזדכך עפרוריותו כ''כ, אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, כי אם א''א היה עושה כאשר עשה חנוך, להתבודד עצמו מחברת בני האדם, התעלה גם הוא להיות ממלאכי קל, ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים וחטאים ומכעיסי השם, כמקרה אשר קרה לדורו של חנוך ודור המבול, הניסיון הזה לימד אותו כי טוב לו לאדם למעט בהשלמת נפשו למען רבות כבוד ה', למעט את מורדיו ולהרבות את עבדיו ויודעיו, כי מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי מעלה, הלא ה' בורא וממציא כהנה וכהנה חדשים לבקרים, ואם כה יעשו יחידי סגולה בכל דור ודור, ימצא אחד מיני אלף קודש לה' ורוב העולם מקולקל... לא תושלם חפץ הבריאה אם ישלים האדם את נפשו לבדו ולא ישלים את נפש זולתו...''.
וראה מנורת המאור (פ"ג תשובה): ''ואחר שיעשה אדם תשובה צריך לעשות לחבירו לעשות תשובה. ואם אינו עושה בכל יכלתו עד שיחזירנו למוטב, חבירו חוטא ושניהם מתים באותו חטא, שנא' שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון השליכו מעליכם את כל פשעיכם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל. הרי אמ' שובו והשיבו ולמה תמותו. וגדול המעשה מן העושה''.