הצטווינו בזכירת יצ"מ כמש"כ למען תזכור את יום צאתך וגו', ואע"פ שאינו במניין המצוות מ"מ כ"כ הרמב"ם (הלכות ק"ש א ג), וכן בסיפור יצ"מ כמש"כ והגדת לבנך וגו' וכן זכור את היום הזה וגו' (רמב"ם חו"מ ז א).
בפשטות תכלית זכירה זו היא חיזוק האמונה כמו שנאמר במעמד הר סיני בדיברה הראשונה, אך מצאנו בתורה כמה פעמים שהוזכרה יצ"מ לחיזוק המצוות במשמעויות שונות, ולהלן כמה דוגמאות:
היותנו מחוייבים בעבודת השם
בסוף פרשת שבוע הבא (שמיני): כי אני יְיָ המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלקים והייתם קדשים כי קדוש אני. ופרש"י: כי אני ה' המעלה אתכם. על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם.
וכן בפרשת ציצית: אני יְיָ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני יְיָ אלקיכם. ופרש"י: אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם, שתקבלו עליכם גזרותי.
הכרת טובה לקב"ה
בפרשת ראה (יג ו): והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על יְיָ אלקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך יְיָ אלקיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך.
עוד שם (יא): וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל יְיָ אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
אהבת השם אותנו
בפרשת יתרו (יט ד): אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי. ובפרש"י : ... אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם ...
ומפורש בפרשת ואתחנן (ז ח): כי מאהבת יְיָ אתכם ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יְיָ אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. (רובם של הדברים ראיתי בהגדש"פ 'להבין בהגדה').
ואולי יש לפרש בזה את הכפילות בהזכרת יצ"מ בפרשת ציצית וגם בברכה אחרונה של ק"ש, שבפרשת ציצית הרי"ז לחיזוק האמונה וקבלת עול מצוות ואילו בברכה מזכירים גם מכת בכורות, הצלת בכורי ישראל וקריעת ים סוף ונראה שזה בא לחיזוק אהבת השם.
בפשטות תכלית זכירה זו היא חיזוק האמונה כמו שנאמר במעמד הר סיני בדיברה הראשונה, אך מצאנו בתורה כמה פעמים שהוזכרה יצ"מ לחיזוק המצוות במשמעויות שונות, ולהלן כמה דוגמאות:
היותנו מחוייבים בעבודת השם
בסוף פרשת שבוע הבא (שמיני): כי אני יְיָ המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלקים והייתם קדשים כי קדוש אני. ופרש"י: כי אני ה' המעלה אתכם. על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם.
וכן בפרשת ציצית: אני יְיָ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני יְיָ אלקיכם. ופרש"י: אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם, שתקבלו עליכם גזרותי.
הכרת טובה לקב"ה
בפרשת ראה (יג ו): והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על יְיָ אלקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך יְיָ אלקיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך.
עוד שם (יא): וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל יְיָ אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
אהבת השם אותנו
בפרשת יתרו (יט ד): אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי. ובפרש"י : ... אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם ...
ומפורש בפרשת ואתחנן (ז ח): כי מאהבת יְיָ אתכם ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יְיָ אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. (רובם של הדברים ראיתי בהגדש"פ 'להבין בהגדה').
ואולי יש לפרש בזה את הכפילות בהזכרת יצ"מ בפרשת ציצית וגם בברכה אחרונה של ק"ש, שבפרשת ציצית הרי"ז לחיזוק האמונה וקבלת עול מצוות ואילו בברכה מזכירים גם מכת בכורות, הצלת בכורי ישראל וקריעת ים סוף ונראה שזה בא לחיזוק אהבת השם.
