חברותא - עיצות וטיפים להגיע לניצול המירבי בלימוד עם חברותא בסדרי עיון

[חכמה לחכימין]

מתוך ניסיון אישי בתחלופות חברותות,
אשמח לשתף את הציבור עם כמה נקודות שעלו בראשי בנוגע לבחירת חברותא, והמעלות של לימוד משותף,
הכלל הראשון בחברותא הוא - הרמוניה, פשוט שיהיה נעים לשני הלומדים לשהות אחד במחיצת חבירו,
לולא זה אין שום דרך להגיע למעלות הרבות שבחברותא, מה שגורם להרגשה נעימה בין היתר הוא,
הרגשה שהוא אוחז ממני, אני / הדעה שלי תופסת אצלו מקום, זה מביא הרגשה של ביחד ושותפות.
וההיפך - הרגשה לא נעימה - נגרם מכך שאני מרגיש שאני לא כ"כ אובייקטיבי, הורס את השותפות,
וגורם שכל אחד מנסה להוכיח את עצמו כמה הוא מוצלח וחריף, וזה מביא לדחות באינסטיניקט את החברותא,
והאמת היא שלכל אחד הרי יש את המעלות שלו, ואם בחרת בו כחברותא שלך,
זאת אומרת שאיכשהו אחרי קיזוז מעלות וחסרונות, מבחינת המכלול אתה די מרוצה ממנו,
אז תתן לו הרגשה של חשיבות במעלות שלו, תעריך את היכולות שלו,
אל תתעסק בלהבליט את הכישורים שיש לך ולו אין את זה, זה רק דוחה,
ברגע שאחד נותן הרגשה לשני שהוא לא מתלהב מהמעלות שלו,
זה גורם לו להרגיש לא מקובל, וזה מאבד את תחושת השותפות,
שזהו עיקר היסודות בחברותא - לחשוב ביחד, שהסוגיא תהיה האתגר המשותף לשני השותפים.


אשמח לשמוע מהשותפים עוד תובנות בענין החברותא,
ובע"ה אעלה עוד כמה לבטים והרהורים בהמשך.

 

[אוקימתא]

ובינתיים - לא לתת לזה לזרום אלא לחפש ולחפש עד שמוצאים את הדבר הנכון.

 

[בן הגולה]

התובנה שלי: ההרמוניה אכן חשובה אך היא בעיקר משמשת ל'סור מרע' ומגנה מפני 'תאונות אגו' שעלולות להגדיר את הלימוד כקינטור מתחילתו ועד סופו.

אכן יש להעמיק בקיום 'עשה טוב' בסוגיא זו ואולי תעלה תועלת גדולה אם חו"ר הפורום יציעו עצות מנסיונם בכך.

וכמדומה שעיקר חשוב הוא להקפיד על התקדמות משותפת, שלא יווצר מצב שכל אחד מגבש את הסוגיא שלו בפנ"ע והחברותא משמש ל'דיבור בלימוד' מקומי אלא שכל הסוגיא תיבנה יחד. [ובכה"ג יתכן שממילא יתמעטו ההתנגחויות ודו"ק].
ואולי יהיו שיחלקו ע"כ בטענה שכ"א צריך ללמוד ולגבש 'תורה דיליה' ואסור שהחברותא תגרום לביטול ולו חלקי של היצירה העצמית וכו'.

 

[חכמה לחכימין]

שלא יווצר מצב שכל אחד מגבש את הסוגיא שלו בפנ"ע והחברותא משמש ל'דיבור בלימוד' מקומי אלא שכל הסוגיא תיבנה יחד.

לחץ כדי לכווץ...

זהו אכן יסוד חשוב מאד, שהרי כל הרעיון של חברותא הוא לימוד סוגיא בצורה משותפת, שאז כל אחד תורם לשני את החלקים שלו,
אבל אם כל אחד נמצא במגרש שלו, ומדבר עם החברותא באופן שכל אחד משתמש עם החבר שלו לדברים מסוימים, זה בהחלט לא חברותא, חברותא המכוון שכל המהלך של הלימוד הוא משותף. ולא שמשוחחים בלימוד בין איש לרעהו.
אבל עם כל זה, עדיין אני אוחז שזה לא סותר שאחד ילמד עם מישהו שהוא פחות בעל כישרון ממנו, ורק ידאג כל הזמן שיהא איזה שטח מסוים ששם הם שולטים 'ביחד', שהחברותא לא תהפוך לדיבור בלימוד, אבל במה שהוא מצליח בסוגיא יותר ויותר זה לא גריעותא ובשביל זה לא קריטי חברותא, רק שיהיה לו כל הזמן לדבר בלימוד ברמות שלו, החברותא תשמש לו עד איזה רמה מסוימת בסוגיא, כמובן שאם הוא כישרוני ממנו בכמה רמות לא יהיה להם שטח מסוים להתעכב שם כל הסדר, שמה שלוקח לאחד לתפוס חצי סדר השני לא חשב אחרת, אבל כל זמן שיש שטח משותף זה עדיין נחשב חברותא.

ובנקודה הזאת אני תמיד מסתפק, מה יותר חשוב ללמוד עם מישהו באותו רמה כישרונות, ואז כל הלימוד הוא משותף, או אדרבה יש איזה רמה מסוימת של התבוננות מעמיקה שחברותא שעוקב אחריך רק מפריע. אין לי הכרעה בענין. אשמח לשמוע חו"ד חברי הפורום.