בתחלת פרק ד' של 'שער הבטחון' מביא רבינו בחיי את ענייני התועלת שהיהודי פועל בעולם הבא.
הוא מחלק אותם לשני חלקים, ''חובות הלבבות והאברים שהוא מתייחד בהם לבדו''
ו''חובות אברים אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עימו''
ובתוך אלו שנעשים יחד עם הזולת הוא מונה את מצוות לימוד תורה,
האם לא יתכן לימוד תורה בלא חברותא?
הוא מחלק אותם לשני חלקים, ''חובות הלבבות והאברים שהוא מתייחד בהם לבדו''
ו''חובות אברים אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עימו''
ובתוך אלו שנעשים יחד עם הזולת הוא מונה את מצוות לימוד תורה,
האם לא יתכן לימוד תורה בלא חברותא?