אם אין השגחה פרטית על אדם מסוים והוא מושלך למקרים - משמעות הדבר היא שהקב"ה לא גזר עליו משהו מוחלט לחיוב או לשלילה, אלא השליך אותו למקרים ולחוקי הטבע, כל פעם שאין נס והקב"ה סוטה מחוקי הטבע - הדברים שמתרחשים הם מכוח חוקי הטבע.
הדברים הללו מפורשים בספרות חז"ל ובראשונים במקומות רבים, למשל - בב"מ קז ע"ב אמר רב "תשעים ותשע מתים בעין הרע ואחד בידי שמים", ופרש"י שם שאותם 99 מתים קודם הזמן שנגזר להם, וכ"כ הראשונים - הרמב"ם במו"נ ח"ג פי"ז, רמב"ן באיוב לו פ"ז ור"ן בדרשות דרוש שמיני - שהשגח"פ יש רק על צדיקים גמורים ושאר כל האדם נתונים למקרים.