חידה בתלמוד וחז"ל חידה ברמב"ם (2 צופים)

[עובדיה יאיר]

בשלושה מקומות לפחות הזכיר הרמב"ם בחיבורו משנה תורה, מסכת מן הש"ס איפה הם?

 

[נפקא מינא]

הלכות דעות (פ"ה ה"ח): הרמב"ם מצטט את "מסכת דרך ארץ".
הלכות יום הכיפורים (פ"ה ה"ט): הרמב"ם מזכיר שוב "מסכת דרך ארץ".
הלכות תענית (פ"א ה"ה): הרמב"ם מתייחס גם כאן ל"מסכת דרך ארץ"

 

[עובדיה יאיר]

הלכות דעות (פ"ה ה"ח): הרמב"ם מצטט את "מסכת דרך ארץ".
הלכות יום הכיפורים (פ"ה ה"ט): הרמב"ם מזכיר שוב "מסכת דרך ארץ".
הלכות תענית (פ"א ה"ה): הרמב"ם מתייחס גם כאן ל"מסכת דרך ארץ"

לחץ כדי לכווץ...

זה מהמסכתות הקטנות, החידה היא על כל התלמוד בלי המסכתות הקטנות.

 

[מראה מקום]

שבת זבחים בכורות נדה חגיגה גיטין
בהשגות

 

[עובדיה יאיר]

שבת זבחים בכורות נדה חגיגה גיטין

לחץ כדי לכווץ...

אשמח למקורות ברמב"ם, איזה הלכות? איזה פרק? איזה הלכה? הוא הזכיר את המסכתות שהזכרת.

 

[קלונימוס הכהן]

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י הלכה ד
דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו, וזה מפורש במסכת שבת, הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר, שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יד הלכה יג
במה דברים אמורים בתלמיד ותיק שאינו משנה בדבורו כלל אלא בדברי שלום או במסכתא או במטה או בבית שהוא מתארח בו. כיצד, היה עוסק במסכת נדה ואמר במקואות אני שונה כדי שלא ישאלו אותו שאלות בענין נדה, או שישן במטה זו ואמר בזו אני ישן שמא ימצא שם קרי, או שנתארח אצל שמעון ואמר אצל ראובן אני מתארח כדי שלא יטריחו על זה שנתארח אצלו, או שהביא שלום בין אדם לחבירו והוסיף וגרע כדי לחבבן זה לזה הרי זה מותר, אבל אם באו עדים ששנה בדבורו חוץ מדברים אלו אין מחזירין לו את האבידה בטביעות עין.