הרב סיפר כי פעם פגש ר' פנחס הירשפרונג [שהיה גאון נודע ובקי עצום בש"ס] חסיד חב"ד, ותוך כדי דיבורם שאל ר' פנחס, אמור נא לי היכן כתוב חב"ד בש"ס? ההוא תמה והמתין לתשובה, ענה ר"פ: בבא קמא דף פ' ע"ב - שם מובא בגמרא כמה מימרות של בני דרב פפא, ובסימן הגמרא לשמותיהם כתבו "חב"ד בי"ח בח"ן סימן" [והוא ראשי תיבות של רבי אחא רבי אבא ורבי אדא].
אגב דאיירינן בר' פנחס הירשפרונג על אף שאין זה המקום, מכל מקום לא מנעתי מלהביא מעשה נפלא שסיפרו עליו. פעם ישב ר' פנחס בסעודת מצווה כמובן בשולחן המזרח, ועל ידו התיישב ראש ישיבה והחל לשוחח עמו, ר' פנחס פנה לאותו ראש ישיבה ושאלו: אמור נא לי, מהו המקור לכך שצריך לשבת בשעת ברכת המזון? אותו ראש ישיבה היה מעט נבוך והשיב כנראה בשולחן ערוך או בטור. אמר ר"פ: יהודי בשם ר' משה אלברט אמר כי הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" אשר כידוע נאמר על ברכת המזון, התיבה 'שבעת' הוא נוטריקון 'שב עת' - דהיינו שב עת הנך 'וברכת'. ראש הישיבה גיחך למשמע הנוטריקון המוזר, ומיהו אותו יהודי משה אלברט שחשב על הווארט 'הנחמד' הזה. ר' פנחס שנוכח לתגובתו של ראש הישיבה, אמר: הרי זה תוספות מפורש! וציטט את לשון התוספות במסכת ברכות (נ"א ע"ב ד"ה והלכתא): "לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בה להיות יושב ומברך שהרי עשרה דברים נאמרו בו, משא"כ בשאר ברכות. והוא נוטריקון 'ואכלת ושבעת' - שב עת 'וברכת' לברכת המזון, מפי רבי משה אלברט".