ויקרא חידוש ב'תולדות אהרן' על התורה על הפסוק וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ

[געגועים]

עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' (פרשת ויקרא א, ט)

בספר תולדות אהרן [שנת שמ"ג המצו"ב] מציין על הפסוק בפרשת נח (ח, כא) וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ: זבחים פ"ד דף מו עמוד ב



אני מדגיש בכוונה את שנת ההדפסה, כי בדפוס זה נשמר עדיין צורת הכתיבה האוטנטית של בעל המחבר, שכותב על איזה תיבות הוא מציין את המקור, בדפוסים שלאחר מכן עירבבו את כל המראה מקומות על אותו הפסוק מבלי לציין על איזה תיבות נסובו הציונים, ובכך הפסדנו את כל הרעיון שבדבר, שהוא לדעת איזה מאמר חז"ל יש על תיבות אלו [ועל זאת יבורכו מהדורת עוז והדר שהחזירו עטרה ליושנה] ובנוסף לזה חשוב מאוד להיצמד ללשונו ככתבו, היות שאפשר ללמוד ממנו דברים מעניינים, עד כדי כך שהש"ך ז"ל (יו"ד סי' קצ"ח ס"ק ס"א) פסק הלכה על פי ציונו של בעל תולדות אהרן. [עוד על אודות התולדות אהרן כדאי לעיין בקובץ המעיין חלק נז-ב (עמוד 84)].

נחזור לעניינינו, בזבחים הנ"ל מובא במשנה: לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחוח.
וברש"י: לשם אשים לשם ריח. בגמרא מפרש לאפוקי מאי, ויליף לה מקרא.

ומאיזה פסוק יליף לה? בפשטות הכוונה לפעם הראשונה שמוזכר "ריח ניחוח" בפרשת הקרבנות (א, ט) עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' [וכמו שמשמע לכאורה ברש"י ד"ה עולה לשם עולה].

והנה מגיע אלינו רבי אהרן מפיסארו ז"ל עם תגלית מרעישה, ומגלה לנו שהכוונה לפעם הראשונה שמוזכר "ריח ניחוח" בתורה - והוא בפרשת נח.​