כבר הק' כן בחדושי ר' שמואל רוזובסקי ב"ב סי' ג'
וז"ל
ואמנם בברכת שמואל סי' י"ז כתב דחלוק דין מטמא מבישל בשר בחלב של חבירו או חימץ עיסתו של חבירו, ובב"ח וחמץ ודאי דלא חשיב מזיק בידים כי אם גרמי, ואפי' לדעת הרמב"ן, ומשום דבמטמא האיסור חל מחמת מגע הטומאה וכל מה שאסור אח"כ הוא מחמת המגע שקדם, וכן בתקרובת עכו"ם האיסור חל מחמת מעשה ההקרבה, ונמצא דבתרווייהו האיסור דאח"כ הוי מחמת מעשה התהוות הטומאה ותקרובת ע"ז, משא"כ בבב"ח ובחמץ בפסח אין התהוות החמץ או התהוות הבב"ח אוסרת אח"כ, כי אם מה דאח"כ הוי חמץ ומה דאח"כ הוי בב"ח, ולכן חלוק מטמא ומנסך מבב"ח וחמץ בפסח, דכל היכא דהאיסור דאח"כ הוי לא משום שאח"כ יש בו דבר שהוא הגורם לאיסור כי אם משום דבתחילת איסורו הי' בו דבר האוסרו וכמו בתקרובת ע"ז ובטומאה, בזה חשיב מזיק בידים שהמעשה בידים דתקרובת ע"ז או מה שטימאו בידים זה עצמו אוסרו כל הזמן, אבל בחמץ בפסח ובבישל בב"ח דאין האיסור מחמת התהוות החימוץ והתהוות הבב"ח כי אם מחמת דאח"כ הוי חמץ ואח"כ הוי בב"ח, נמצא דאין מעשהו אוסר כי אם שמעשהו גורם שאח"כ יהא בו סיבה שתאסרהו וזה הוי רק גרמי, ולפי"ז כתב לבאר פלוגתת הרמב"ן והי"מ דפליגי ביסוד איסור כלאים אם התהוות העירוב של התבואה והגפנים הוא האוסר או דהחפצא דהתערובות דאח"כ היא האוסרת, דהרמב"ן ס"ל דהאיסור בכלאים הוא מחמת התהוות התערובת ולהכי ס"ל דהוי מזיק גמור וכמטמא ומנסך, אולם הי"מ ס"ל דאין מעשה העירוב עצמו אוסר את הכלאים דאח"כ, כי אם מה דהם מעורבים אח"כ זהו האוסר, והו"ל כמבשל בב"ח וכמחמץ עיסה בפסח דהוי רק גרמא.
ואולם דברי הברכ"ש צ"ע טובא, דהרי כיון דחזינן גבי מטמא ומנסך דאף דאין מעשהו עצמו אוסר כי אם דהתורה אוסרת, מ"מ אמרי' דכיון שעשה מעשה כזה שמחמתו התורה מטילה איסור על החפץ יש לו דין מזיק בידים, א"כ אין מקום כלל לסברת הברכ"ש, דמאי נפק"מ אי עשה מעשה שעצם המעשה גורם שהתורה תאסור, או שעשה את החפץ לחפצא כזה שהתורה תאסרו, והרי בשניהם עשה מעשה בידים הפועל שגוף החפץ יהי' חפץ כזה שהתורה תאסרהו, וכיון דחזינן במטמא ומנסך שלעשות מצב בחפץ שיהא חפץ כזה שהתורה אוסרתו יש לזה דין מזיק, א"כ פשוט דה"ה ליצור שיהא החפץ חפצא דחמץ בפסח או בב"ח ודאי דיש לו דין מזיק בידים וכמו מטמא ומנסך [והרי פשוט שלו יצוייר שהי' אדם הופך בשר שור לבשר חזיר ודאי דהי' מזיק], שהרי שינה את החפץ והפכו לחפץ שיש עליו איסור תורה, ובאמת דדברי הברכ"ש תמוהים מהא דבמדמע נמי מבואר דיש לו דין מזיק בידים, [אי לאו דינא דהיזק שאינו ניכר], ובמדמע הא הוי ממש כבב"ח ומחמץ בפסח דאין האיסור במדמע מחמת מעשה התהוות התערובת דתרומה בחולין, כי אם מחמת דעכשיו הוא מעורב וכבב"ח וחמץ, וא"כ הרי מוכרח דגם היכא דעושה במעשהו את החפצא של האיסור נמי יש לו דין מזיק בידים, ואכן אף בלא הראי' ממדמע תמוה עיקר סברת הברכ"שא), ולכן נראה ברור דבישל בשר בחלב של חבירו או חימץ עיסתו של חבירו יש לו דין מזיק בידים, ומעתה הרי שוב צ"ע בדעת הי"מ שהביא הרמב"ן שכ' דבכלאים אין לגפן דין מזיק בידים כי אם דין גרמי, וצ"ב מ"ש מכל מי שעושה את חפצו של חבירו לחתיכה דאיסורא דודאי יש לו דין מזיק וכמש"נ.
