ראה חיוב סקילה באנשי עיר הנדחת (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב (יג טז)

בבבא מציעא לא: ילפינן דבאנשי עיר הנידחת אם אי אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן [דהיינו סייף] אתה רשאי להוכתן בכל מיתה שאתה יכול, מדכתיב "הכה תכה". וקשה, למה לי קרא לזה, הרי אנשי עיר הנדחת הם עובדי עבודה זרה, וא"כ תיפוק ליה מצד שבעובד עבודה זרה אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו אתה רשאי להמיתו בכל מיתה. וכמבואר בתוס' בסנהדרין מה: דכל הנסקלים אם אי אתה יכול להמיתן במיתה הכתובה בהן אתה רשאי להמיתו בכל מיתה, ועבוד עבודה זרה הוא מן הנסקלין. א"כ למה לי ילפותא מיוחדת לעיר הנדחת דאם אי אתה יכול וכו', תיפו"ל משום עובד ע"ז.

ואע"פ שאנשי עיר הנידחת יש בהם דין מיוחד שהם נהרגים בסייף, מכל מקום לכאורה לא פקע מהם לגמרי דין וחיוב מיתה של עובד ע"ז, אלא דקיום דין עיר הנידחת עדיף ומקיימין בהם דין עיר הידחת ולא דין עובד ע"ז, אך לכאורה היכא דאי אתה יכול לקיים בו מיתת עיר הנדחת, צריך לקיים בו עכ"פ דין סקילה דיחידים. וממילא היכא דאי אתה יכול לקיים לא דין עיר הנידחת ולא דין סקילה, פשיטא דאתה רשאי להרגו בכל מיתה מדין חיוב המיתה של סקילה דעובד ע"ז, דאית ביה דין "בכל מיתה שאתה יכול" דנסקלים, ואם כן למה לי ילפותא מיוחדת לעיר הנדחת שאם אי אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן תמיתם בכל הכאה שאתה יכול.
​

◆ ◆ ◆​

ולכאורה צריך לומר שאנשי עיר הנדחת יצאו מכלל עובד עבודה זרה דיחידים ושוב אין בהם כלל דין סקילה. אמנם יש להוכיח דלא פקע מהם דין סקילה דיחידים, דהנה בסנהדרין קיב. מבואר לגבי דין עיר הנדחת, שצריך עדים והתראה על כל אחד ואחד מאנשי העיר שעבד עבודה זרה, ונחלקו איך עושים באנשי העיר הראשונים שנידונו, לפני שהגיעו לרוב העיר, שהרי בינתיים הדבר ספק האם לבסוף יתברר שיש רוב ואז דינם בסייף, או שיתברר שיש רק מיעוט ודינם בסקילה כיחידים. ודעת רב יהודה שם, שדנין וחובשין אותם עד שיתברר הדבר, ועולא אמר דאסור להמתין משום עינוי הדין, אלא דנין וסוקלין דנין וסוקלים עד שמגיעים לרוב העיר, ורק מי שנגמר דינו לאחר רוב העיר דינו בסייף כאנשי עיר הנידחת.

וצריך ביאור למ"ד דנין וסוקלין איך יתכן שמשום עינוי הדין הורגין אותן בסקילה, דשמא אין זה המיתה שלהן וזו מיתה חמורה מעיקר דינן שהוא בסייף. ומבואר דכיון דכל אחד מאנשי עיר הנדחת הוי ג"כ עובד עבודה זרה, א"כ אם הורגין אותו בסקילה הוי שפיר קיום דינו ואין זו רציחה, רק דמצוותו לדון אותו בדין עיר הנדחת בסייף, אבל אם אי אפשר לעשות כן משום עינוי הדין, שפיר דינו בסקילה דלא ניתק דינו לקולא מסקילה, רק שלא מתקיים מצות עיר הנידחת כאשר יכולים לקיים אותה.

ולפי זה ניחא מה שפסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"ד ה"ב שעיר שהודחו מאליהן [בלי מדיחין] אינה נעשית עיר הנדחת ודינם בסקילה, והקשה הלח"מ דכיון דהוי בעיא דלא איפשיטא בגמ' א"כ איך מוציאין דינן לסקילה שהיא לחומרא. ולהנ"ל אתי שפיר, דבעצמותו איכא בהם דין עובדי ע"ז בתורת ודאי, וגם אם הם עיר הנדחת לא נפטרו מזה לגמרי, אלא שכאשר יכולים לקיים דין עיר הנדחת דינן בסייף, אבל הכא כיון שמספק אי אפשר ליתן להם דין עיר הנדחת נשארים בדינן של עובדי ע"ז בעלמא.
​

◆ ◆ ◆​

ומעתה שוב קשה מה שהקשינו לעיל, דא"כ דין כל מיתה שאתה יכול דנסקלין שייך גם בעיה"נ, דהרי לא ניתקו לגמרי למיתה קלה, רק שמצוותן בסייף, אבל אם אי אפשר לקיים דין עיה"נ דינן בסקילה וכנ"ל, א"כ כיון שאי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו של עיה"נ ממילא הוי בדין עובד ע"ז בסקילה, ובסקילה איכא דין בכל מיתה, וצ"ע.

ויש לומר דכל מה שנשאר בו דין סקילה היינו היכא דלא נגמר דינו לדין עיר הנידחת, אז הוא נשאר בדין עובד ע"ז, כי המעשה עבירה של ע"ז דידיה שפיר מחייב סקילה, וגם אם עבדו במרובין אין חסרון במעשה העבירה. אך מ"מ אם נגמר דינו לעיר הנידחת, אזי הגמ"ד של עיר הנידחת מנתקו ממיתה החמורה למיתה קלה ושוב אין דינו בסקילה כלל. וכל מה שנתבאר לעיל דדנין וסוקלין, היינו קודם שנגמר דינם לעיה"נ, וכן בהודחו מאליהן מספק אין גומרין דינם כלל לעיה"נ, אבל היכא שנגמר דינו לעיה"נ אין בו דין סקילה. ובזה שפיר בעינן ילפותא שאם אי אתה יכול להורגו במיתה האמורה בו, תהרגנו בכל מיתה שאתה יכול.

אמנם באמת יש לומר דאף אם נגמר דינו לסקילה ואח"כ נגמר דינו לסייף כדין עיר הנדחת לא ניתק לגמרי לדין עיר הנידחת בסייף ועדיין אם אי אפשר לקיים דין עיה"נ מקיימין דין סקילה, ומכל מקום לא קשה כלל הקושיא הנ"ל למה לי קרא, דהנה באותן שדנין מתחילה קודם שיש רוב, באמת נגמר דינן מתחילה לסקילה, ואח"כ כשיש רוב דנים אותן לדין עיה"נ בסייף, אכן אותן שנגמר דינן לאחר שכבר היה רוב, גומרין דינן מתחילה לסייף ואין גומרין כלל את דינן לסקילה, א"כ יש ב' מיני אנשים בעיר הנדחת, דאותן שקודם הרוב גמרו דינן לסקילה תחילה ואח"כ לסייף, ובהם יש גם דין סקילה, אך אותן שגמרו דינן לאחר הרוב, נגמר מיד בדין עיה"נ ואין בהם דין סקילה כלל, דנהי שהמעשה העבירה שלהם מחייב ג"כ סקילה וכנ"ל, אך על זה לא נגמר דינן והו"ל קודם גמ"ד לגבי מיתת סקילה. ואם כן שפיר איצטריך קרא דבכל מיתה לגבי אלו שבאו לאחר הרוב שמעולם לא נגמר דינן לסקילה, וק"ל.​

 

[גרינפלד]

ולפי זה ניחא מה שפסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"ד ה"ב שעיר שהודחו מאליהן [בלי מדיחין] אינה נעשית עיר הנדחת ודינם בסקילה, והקשה הלח"מ דכיון דהוי בעיא דלא איפשיטא בגמ' א"כ איך מוציאין דינן לסקילה שהיא לחומרא. ולהנ"ל אתי שפיר, דבעצמותו איכא בהם דין עובדי ע"ז בתורת ודאי, וגם אם הם עיר הנדחת לא נפטרו מזה לגמרי, אלא שכאשר יכולים לקיים דין עיר הנדחת דינן בסייף, אבל הכא כיון שמספק אי אפשר ליתן להם דין עיר הנדחת נשארים בדינן של עובדי ע"ז בעלמא.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' במנ"ח מצוה תס"ד שכתב שלרבי שמעון דהטעם שאין עושין עיר הנדחת בספר הוא כדי שלא יחריבו הגוים את ארץ ישראל, אבל בעצמותן הם בדין עיר הנדחת רק אי אפשר לקיים בהם את הדין כדי שלא ישמעו גוים ויבואו, אי אפשר להורגן בסקילה כיון שאין זה דינן אע"פ שאינן בדין עיר הנדחת, ולהנ"ל יש לדון בזה דכיון דא"א לדונן בדין עיה"נ שפיר הורגין אותן בסקילה כנ"ל, דכאשר א"א לקיים דין עיה"נ דינם בסקילה.​