שיעור הגר''ד כהן שליט''א על גדר חיוב תפילה מהתורה [בשיטת הרמב''ם] (1 צופה)

[לחושבי שמו]

שיעור ממורינו הגר''ד כהן שליט''א -בבית הכנסת רמב''ם בבני ברק.

נכתב על ידי ואינו מוגה כלל וכלל וכלל, רק משום חביבותא דשמעתתא כתבתי זאת.

בביאור החילוק בין מצות ק''ש למצות תפילה אליבא דהרמב''ם דתפילה דאורי'.

שיטת הרמב''ם בריש הלכות תפילה דתפילה היא דאורי' וז''ל מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר (שמות כג כה) ״ועבדתם את ה׳‎ אלהיכם״. מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר (דברים יא יג) ״ולעבדו בכל לבבכם״ אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. ואין מנין התפלות מן התורה. ואין משנה התפלה הזאת מן התורה. ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה.

ובספר המצות מצוה ה' כתב להתפלל לו, שנאמר: "ועבדתם, את ה' אלהיכם" (שמות כג, כה) – עבודה זו תפלה,

והק' הרמב''ן בספר המצות ב' קו' על שי' הרמב''ם, א' מברכות יט' ב' דמבואר דבעל קרי קורא ק''ש ולא מתפלל וביארו בגמ' החילוק משום דק''ש דאורי' לעומת תפילה דזה דרבנן, ועוד הק' מכ' א' דמבואר דספק ק''ש חוזר וקורא משום ספק דאורי' לחומרא משא''כ ספק תפילה דדרבנן לקולא,

ובכס''מ כ' לתרץ וז''ל מה שאמרו בבעל קרי שאינו מתפלל היינו שאינו מתפלל תפלה זו בנוסח זה שלש פעמים ביום אבל אומר הוא לעצמו תפלה קצרה פעם אחת ביום. א"נ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה. ועל תי' א' הק' השאג''א דגם ק''ש הרי רק פסוק ראשון דאורי' וודאי שצריך לקרוא הכל א''כ מ''ש ק''ש שצריך הכל מתפילה שמספיק תפילה קצרה, ועוד הק' מה התי' בלעקור דבר מן התורה שיעקרו גם ק''ש ומ''ש,

ותי' מורינו הגר''ד שליט''א דבתפילה המצוה ''להתפלל'' דהינו על הגברא [כמו מצוה להשתחוות] וכמו שכ' הרמב''ם ''להתפלל'', משא''כ ק''ש דזה דין לקרוא את הק''ש דהינו לקיים את החפצא של המילים האלו בדיבור,

ממילא בק''ש שרבנן תיקנו הם תיקנו את הגדרת החפצא של ק''ש, וממילא שהוא קרי עדיין הוא צריך לקיים את הדאורי' אז הוא קורא ק''ש וככל הדין שרבנן קבעו דהינו ג' פרשיות, משא''כ בתפילה דיש דין דרבנן של חפצא של תפילה שזה לא קשור לדין דאורי' של מתפלל [בהמשך נקט שגם אם רבנן תיקנו בעצם הדין של מתפלל עדיין הם לא תיקנו בעצם הגדרת הדין,]

וכן לגבי התי' השני דלעקור דבר מן התורה, י''ל דרבנן לא עוקרים מצוה דאורי' בידים, והנה ק''ש אז רבנן עוקרים את הק''ש של היום אבל תפילה יש מצוה כללית על אדם להתפלל ואת זה רבנן לא עוקרים ואפילו אם צריך כל יום עדיין זה מצוה תמידית להתפלל שגדרה כל יום משא''כ ק''ש שזה החפצא של הק''ש הזאת.

המשיך הכס''מ אפשר לומר דלא אמרו ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל היינו דוקא כשלא נסתפק לו בכל תפלות היום ההוא אבל אם נסתפק לו כן חוזר ומתפלל ואפילו אם נאמר דבנסתפק בכל תפלות היום נמי פטור י"ל דמתפלל תפלה קצרה, הגר''ד עמד גם כאן לבאר את החילוק מדוע כאן נזכר הכס''מ להגיד שאפשר להתפלל תפילה קצרה ואיני זוכר כעת,



אשמח לשמוע מחברי הפורום שליט''א הערות הארות וביקורת.

 

[נדיב לב]

וכן לגבי התי' השני דלעקור דבר מן התורה, י''ל דרבנן לא עוקרים מצוה דאורי' בידים, והנה ק''ש אז רבנן עוקרים את הק''ש של היום אבל תפילה יש מצוה כללית על אדם להתפלל ואת זה רבנן לא עוקרים ואפילו אם צריך כל יום עדיין זה מצוה תמידית להתפלל שגדרה כל יום משא''כ ק''ש שזה החפצא של הק''ש הזאת.

לחץ כדי לכווץ...

למעשה במקרה של בעל קרי שלא הזדמן לו כל היום לטבול, לגביו יוצא שחז"ל עקרו את התפילה באותו יום. ומה שהתפילה היא מצווה תמידית זה מסביר במצב שהוא בעל קרי בזמן קצוב ביום.

וזה מזכיר לי מה ששאלתי לפני שנים כמדומני על החזקוני או מפרש אחר שכותב הטעם שליתא לא תעשה במצוות עשה, במה שלא קיימה, (כלומר אל תעשה משהו אחר מלבד המצווה) משום שכל רגע ורגע יכול לקיים בעתיד ונמצא שבאותו רגע שלא התעסק בקיום המצוה לא עבר על 'אי קיום המצוה'.
וצ"ב למה לא יעבור ברגע האחרון ממש. שמוטל עליו חיוב לקיים את המצווה ולא לעשות דבר אחר.

בכ"מ צ"ל שההבדל בין ק"ש לתפילה, תלוי במושג 'יום', שאינו מוגדר כיחידה אחת אלא כל רגע עומד בפני עצמו, ומה שחז"ל הגבילו אותו מלהתפלל באותו רגע אין זה נחשב שהפקיעו ממנו את התפילה אלא זו דחייה באותו רגע קצוב שאינו עוקר את התפילה. בשונה מק"ש שזמנה קצוב למספר שעות ביום שנחשב ליחידה אחת וממילא נחשב לעקירה ולא דחייה. ועדיין צ"ב.

 

[לחושבי שמו]

למעשה במקרה של בעל קרי שלא הזדמן לו כל היום לטבול, לגביו יוצא שחז"ל עקרו את התפילה באותו יום. ומה שהתפילה היא מצווה תמידית זה מסביר במצב שהוא בעל קרי בזמן קצוב ביום.

לחץ כדי לכווץ...

יש''כ. אבל הכונה היתה שיש מצוה תמידית שהשיעור שלה הוא כל יום אבל בודאי אין זה מצוה של היום ועוד מצוה של מחר.

 

[ללמוד וללמד]

אם הבנתי נכון לכו"ע כל החיוב מדאו' הוא כתלמוד תורה אשר אינו מוגדר לזמן מסוים ואין על הגברא חיוב על כל תפילה מדאו' (שחרית, מעריב..)? אלא הגדר של התפילות הוא רק מדרבנן.

 

[מחכה]

אם הבנתי נכון לכו"ע כל החיוב מדאו' הוא כתלמוד תורה אשר אינו מוגדר לזמן מסוים ואין על הגברא חיוב על כל תפילה מדאו' (שחרית, מעריב..)

לחץ כדי לכווץ...

הקדמת שורש מצוות התפלה לצמח צדק:
בשרש מצות התפלה. יש מחלוקת בין הפוסקים אם הוא מ"ע מדאורייתא או מדרבנן וכמו שהובא בס' החינוך מצוה תל"ג, והנה רוב מוני המצות כמו הסמ"ק והרשב"ץ (וכ"ד הרמב"ן בחינוך שם) העלו דהתפלה בכל יום והנוסח התפלה הוא מצוה מדרבנן, אך מדאורייתא הוא המצוה שיתפלל האדם ויבקש בעת מן העתים אשר יצטרך לדבר מן הדברים כמו בעת צרה וכיוצא, אז היא מ"ע מדאורייתא שציונו הש"י בזה שיבקש האדם זה ממנו ית' לבד שיושיעו ע"ז, וזהו משרשי האמונה והוא לפי שעי"ז ידע ויבין שהש"י הוא לבדו המנהיג עולמו ומשגיח בכל פרטי בריותיו וכי לו לבדו היכולת להושיע כו' וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות בסנהדרין במשנת כל ישראל יש להם חלק כו' בעיקר החמישי מן הי"ג עיקרים שלו ע"ש, ועפ"ז פשוט הוא שמצות התפלה אינה מיוחדת דייקא לכל אשר הוא מקורב ועומד לפני ה' כצדיקים וכיוצא, אלא גם לכל מי שצריך לבקשה מ"ע שיבקש בקשתו מהש"י ופעמים יקובל וימולא בקשתו ופעמים לא, וה"ז כמו עד"מ המוסר בקשה למלך ב"ו שיוכל כל איש למסור לו בקשה אף מפחותי הערך מאד ואפשר שימלא המלך משאלותיו כי מטבע הטוב והחסד של המלך לשמוע דייקא אל השפלים כו', ואין לייחס זאת אל ענין ההתקרבות והריחוק כלל כ"א בבקשה כלליות בדבר גדול כו' אבל לא לפרטי צרכי האדם כו' וכמו כן הוא ית' בענין התפלה שמתפללים אליו ומבקשים ממנו הוא שומע תפלת כל פה כו':

 

[לחושבי שמו]

הקדמת שורש מצוות התפלה לצמח צדק:
בשרש מצות התפלה. יש מחלוקת בין הפוסקים אם הוא מ"ע מדאורייתא או מדרבנן וכמו שהובא בס' החינוך מצוה תל"ג, והנה רוב מוני המצות כמו הסמ"ק והרשב"ץ (וכ"ד הרמב"ן בחינוך שם) העלו דהתפלה בכל יום והנוסח התפלה הוא מצוה מדרבנן, אך מדאורייתא הוא המצוה שיתפלל האדם ויבקש בעת מן העתים אשר יצטרך לדבר מן הדברים כמו בעת צרה וכיוצא, אז היא מ"ע מדאורייתא שציונו הש"י בזה שיבקש האדם זה ממנו ית' לבד שיושיעו ע"ז, וזהו משרשי האמונה והוא לפי שעי"ז ידע ויבין שהש"י הוא לבדו המנהיג עולמו ומשגיח בכל פרטי בריותיו וכי לו לבדו היכולת להושיע כו' וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות בסנהדרין במשנת כל ישראל יש להם חלק כו' בעיקר החמישי מן הי"ג עיקרים שלו ע"ש, ועפ"ז פשוט הוא שמצות התפלה אינה מיוחדת דייקא לכל אשר הוא מקורב ועומד לפני ה' כצדיקים וכיוצא, אלא גם לכל מי שצריך לבקשה מ"ע שיבקש בקשתו מהש"י ופעמים יקובל וימולא בקשתו ופעמים לא, וה"ז כמו עד"מ המוסר בקשה למלך ב"ו שיוכל כל איש למסור לו בקשה אף מפחותי הערך מאד ואפשר שימלא המלך משאלותיו כי מטבע הטוב והחסד של המלך לשמוע דייקא אל השפלים כו', ואין לייחס זאת אל ענין ההתקרבות והריחוק כלל כ"א בבקשה כלליות בדבר גדול כו' אבל לא לפרטי צרכי האדם כו' וכמו כן הוא ית' בענין התפלה שמתפללים אליו ומבקשים ממנו הוא שומע תפלת כל פה כו':

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי להבין מה זה מתרץ\שואל\מסביר לנידון דידן, אך עכ''פ זה מחזק מאוד,

 

[לחושבי שמו]

אם הבנתי נכון לכו"ע כל החיוב מדאו' הוא כתלמוד תורה אשר אינו מוגדר לזמן מסוים ואין על הגברא חיוב על כל תפילה מדאו' (שחרית, מעריב..)? אלא הגדר של התפילות הוא רק מדרבנן.

לחץ כדי לכווץ...

הכונה של ר''ד כהן שליט''א היתה לכאורה שאתרוג ש מצוה ביום א' וביום ב' וביום ג' וכו', וכן ק''ש יש מצוה כל יום, כמו ששופר זה בר''ה,
משא''כ תפילה זה מצוה תמידית כאילו כמו ציצית שגדרה הוא כל יום,
כמו שכל אחד מבין שתפילין גם אם מדאורי' חייבים כל יום זה לא באמת מצוה יומית אלא עיקר הדבר זה גדר,
כדומני שהדברים ברורים.