חיי חברה לאברך

[נחמן פופר]

אני מרגיש שאין לי אף חבר שאוכל לשוחח איתו שחנ"שים. וזה חסר לי!
מה שכן הצלחתי למצוץ מאברכים מבוגרים יותר, שעם השנים זה רק מחמיר.
זה נכון?
יש פתרונות?
למי אני יוכל לספר ולשתף שאני כועס? שעצבנו אותי?
המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות. אז תכלס תכלס עם מי מדברים על החסרונות?

 

[עמך]

כאן בפורום, יאללה, מי עצבן אותך היום?, :)

האמת שלדעתי דווקא זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,
זה נכון שביסודו של קשר, ובמיוחד בבית ובזוגיות, יש חובה גדולה לחפש את הטוב, להעריך, ולהאיר את המעלות, בלי בסיס חזק של הערכה הדדית שום קשר לא יכול לשרוד, אבל מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

 

[עוזי ומגני]

כאן בפורום, יאללה, מי עצבן אותך היום?, :)

האמת שלדעתי דווקא זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,
זה נכון שביסודו של קשר, ובמיוחד בבית ובזוגיות, יש חובה גדולה לחפש את הטוב, להעריך, ולהאיר את המעלות, בלי בסיס חזק של הערכה הדדית שום קשר לא יכול לשרוד, אבל מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי שניכם צודקים
המדריך דיבר על השנים הראשונות עד שהקשר הזוגי נבנה, והאימון ביניהם עדין לא מבוסס,
שעד אז כל סיפור יכול לחרוט סיטגמה על הצד השני, במודע או בלא מודע,
אבל אחר שהקשר נבנה, האימון בניהם מוחלט וחזק, אין בכך סיפור כזה או אחר לערר אותו.

 

[אברך מעמיק]

המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות.

לחץ כדי לכווץ...

יש כאן הגדרה קשה וכדאי לשים לב אליה, כי כתבו כאן כמה דברים נכונים, ואנסה לעשות סדר.
ברור כי מצד אחד:

זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,

לחץ כדי לכווץ...

מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

לחץ כדי לכווץ...

כי אכן, ברור שקשר טוב מחייב כי שום דבר לא יודחק וייעלם, וקשר טוב זה קשר בו אפשר לדבר ה-כ-ל...

ואם כי ישנה אמת מסוימת במה שהזכירו כי:

המדריך דיבר על השנים הראשונות עד שהקשר הזוגי נבנה, והאימון ביניהם עדין לא מבוסס,
שעד אז כל סיפור יכול לחרוט סיטגמה על הצד השני, במודע או בלא מודע,
אבל אחר שהקשר נבנה, האימון בניהם מוחלט וחזק, אין בכך סיפור כזה או אחר לערר אותו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל אחרי הכל, לדעתי גם אחרי שהקשר נבנה במלוא עצמתו, צריך להיזהר מאוד לא לעמוד בדמות ה'חלש' הצריך עזרה מול ה'אשה', מישהו שצריך 'הכלה' לצפות להבנה והכלה כשמתוסכלים, זה לא טוב לא לאשה ולא לבעל, האשה נצרכת למקום של בעל חזק, ולבעל לא טוב להיות זקוק להרגעה נפשית דרך האשה.

בקיצור שיתוף עניני, שכלי, ולא ניסיון למצוא אוזן קשבת והכלה אצל האשה, ולהישפך בפניה, באופן שהוא נעשה לזקוק לה בפן הרגשי. [וגם אם באופן חד פעמי אין מזה נזק גדול, בודאי לא רצוי לעשות כך באופן קבוע].

בלי קשר, אני חושב שזה שייך לענין רחב, איך אמור להיות היחס של גבר לרגשות שלו, ואיך הוא אמור להתמודד איתם. בשונה מהאשה.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אני מרגיש שאין לי אף חבר שאוכל לשוחח איתו שחנ"שים. וזה חסר לי!

לחץ כדי לכווץ...

כבר אמרו חז''ל וקנה לך חבר