שהזהירנו מחילול השם והוא היפך קידוש השם שנצטוינו בו, שקדם ביאורו בתשיעית ממצוות עשה (
מצוה ט), והוא אמרו יתברך "ולא תחללו את שם קדשי"
(ויקרא כב, לב). והעוון הזה יחלק לשלושה חלקים: שניים כוללים והאחד מיוחד.
א.
ואולם החלק האחד הכולל:
- כל מי שביקשו ממנו לעבור על דבר ממצוות בשעת השמד, והיה האונס מתכוון להעביר בין מצוות קלות בין חמורות.
- או מי שיבוקש ממנו שיעבור על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד.
הנה הוא חייב להתיר נפשו ויהרג ואל יעבור, כמו שבארנו בט' ממצוות עשה. ואם עבר ולא נהרג, כבר חילל את השם ועבר על לאו זה. ואם היה העובר במקום הרבים, כלומר בעשרה מישראל, כבר חילל את השם ברבים ועובר על לאו "ולא תחללו את שם קדשי" וחטאו גדול מאוד. אבל אינו לוקה, בעבור שהוא אנוס, כי אין לבית דין לקיים גדר מלקות או מיתה אלא במזיד ברצון ועדים והתראה. ולשון ספרא בנותן מזרעו למולך ונתתי את פני באיש ההוא ואמרו ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. הנה כבר התבאר לך שעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת וכל שכן מיתת בית דין, אבל עבר על חילול השם.
ב.
והחלק השני הכולל גם כן כשיעשה האדם עבירה, אין תאווה בה ולא הנאה, אבל כיוון בפעולתו המרד ופריקת עול מלכות שמים. הנה זה מחלל גם כן ולוקה. ולפיכך אמר "וחללת את שם אלהיך"
(ויקרא יט, יב) כי זה מכוון להכעיס בזה העניין ואין הנאה גשמית בזה.
ג.
והחלק המיוחד הוא שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת
נראה בעיני ההמון שהוא עבירה, ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא. אף על פי שהפועל מותר, הנה הוא חילל את השם. והוא אמרם (
יומא פו.) היכי דמי חילול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין.
וכבר נכפל זה הציווי ואמר "לא תחלל את שם ה'"
(ויקרא יח, כא). וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפסחים וסוכה ויומא.
