שאלה:
בני לומד בשיעור א' בישיבה קטנה. עד השנה היה מספר בבית על הלימודים ועל החברים, ואילו כעת כמעט אי אפשר לשמוע ממנו דבר. כששואלים איך היה, הוא עונה "בסדר". אם מוסיפים לשאול, הוא מתרגז: "למה צריך לדעת הכל?"
אינני רוצה להכביד עליו, אבל כיצד אדע מה עובר עליו אם לא אשאל?
תשובה:
לא כל בחור שממעט לספר מסתיר קושי. יש בחורים שבגיל הזה נעשים מופנמים יותר, ויש שחוזרים מיום עמוס וזקוקים לזמן לעצמם. תחילה כדאי לבדוק אם מלבד מיעוט השיתוף חל שינוי נוסף: במצב רוחו, ברצונו ללכת לישיבה או בקשריו עם חברים.
כדאי גם להתבונן כיצד נראות השיחות בבית. אם כל סיפור גורר מיד עצה, הערה או סדרת שאלות, הבחור עשוי להעדיף שלא להתחיל. לפעמים הוא מבקש לספר דבר קטן, ואנו ממהרים להפוך אותו לשיחה חינוכית.
אפשר להתעניין בשאלה מסוימת: "המשכתם היום את הקושיה שסיפרת עליה?" או "איך הסתדר הסדר עם החברותא?" שאלה כזו מראה שהקשבנו וזכרנו. אם אינו רוצה להרחיב, אין צורך ללחוץ באותו רגע.
חשוב שיהיה בינינו קשר גם בעניינים שאינם בירור מצבו. הליכה משותפת, עזרה בבית או שיחה על דבר שמעניין אותו מאפשרות להיות יחד בלי שירגיש שבודקים אותו.
וכשהוא כבר מספר, כדאי לשמוע עד הסוף. לפני שמציעים פתרון אפשר לשאול: "אתה רוצה שנחשוב יחד מה לעשות?" כך הוא לומד שאפשר לשתף גם בלי לוותר מיד על שיקול דעתו.
אם ההסתגרות מלווה בשינוי ניכר ומתמשך, אין להסתפק בהמתנה. יש לפנות אליו בעדינות ולברר עם אדם מתאים בצוות הישיבה.
בני לומד בשיעור א' בישיבה קטנה. עד השנה היה מספר בבית על הלימודים ועל החברים, ואילו כעת כמעט אי אפשר לשמוע ממנו דבר. כששואלים איך היה, הוא עונה "בסדר". אם מוסיפים לשאול, הוא מתרגז: "למה צריך לדעת הכל?"
אינני רוצה להכביד עליו, אבל כיצד אדע מה עובר עליו אם לא אשאל?
תשובה:
לא כל בחור שממעט לספר מסתיר קושי. יש בחורים שבגיל הזה נעשים מופנמים יותר, ויש שחוזרים מיום עמוס וזקוקים לזמן לעצמם. תחילה כדאי לבדוק אם מלבד מיעוט השיתוף חל שינוי נוסף: במצב רוחו, ברצונו ללכת לישיבה או בקשריו עם חברים.
כדאי גם להתבונן כיצד נראות השיחות בבית. אם כל סיפור גורר מיד עצה, הערה או סדרת שאלות, הבחור עשוי להעדיף שלא להתחיל. לפעמים הוא מבקש לספר דבר קטן, ואנו ממהרים להפוך אותו לשיחה חינוכית.
אפשר להתעניין בשאלה מסוימת: "המשכתם היום את הקושיה שסיפרת עליה?" או "איך הסתדר הסדר עם החברותא?" שאלה כזו מראה שהקשבנו וזכרנו. אם אינו רוצה להרחיב, אין צורך ללחוץ באותו רגע.
חשוב שיהיה בינינו קשר גם בעניינים שאינם בירור מצבו. הליכה משותפת, עזרה בבית או שיחה על דבר שמעניין אותו מאפשרות להיות יחד בלי שירגיש שבודקים אותו.
וכשהוא כבר מספר, כדאי לשמוע עד הסוף. לפני שמציעים פתרון אפשר לשאול: "אתה רוצה שנחשוב יחד מה לעשות?" כך הוא לומד שאפשר לשתף גם בלי לוותר מיד על שיקול דעתו.
אם ההסתגרות מלווה בשינוי ניכר ומתמשך, אין להסתפק בהמתנה. יש לפנות אליו בעדינות ולברר עם אדם מתאים בצוות הישיבה.