• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

אורי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
384
תודות
947
נקודות
76
הנה באתי בשאלה להבין בסברא אמיתית.
הנה ידוע הנידון האם יש מצוה בחצי שיעור במצוה כמו אכילת חצי כזית מצה.
ולכאורה זה תליא בנידון. אם המקור היחדי הוא פסוק כל חלב, אם כן מנלן גם במצוות.
אך אם באנו מצד חזי לאיצטרופי. הנה מעתה זה תליא באם הגדר הוא דהוי סיבה לאיסור, היינו דהויי סייג והרחקה מאיסור השלם של כזית. אם כן זה לא שייך במצוות. ואדרבה להיפך הוא, אם הי' בזה מצוה שוב לא יבוא לקיים בשיעור כזית כפי הדין כמו שבאיסור זה מונע ממנו לעבור על איסור בכזית.
אך אם הגדר הוא דהוי סימן שגם חצי הוא אסור כי אחרת למה בכזית יש מלקות, בחצי ועוד חצי. אם כן נימא הכי גם במצוות, שהרי גם התם חזינן שחצי ועוד חצי מצטרף לשיעור של מצוה בכזית.
שו''ר כן להדיא באור לציון לחכם בן ציון אבא שאול זצ''ל.
ברם ראיתי שהדברי חיים נוקט לא כן, ואף לצד זה השני דהוי סימן אין מצוה בחצי שיעור.
והשאלה נשאלת מה היא הסברא לומר לא כן. הרי מוכרח שיש מצוה בחצי מהא דבכזית יש מצוה.
 
גדר האיסור של חצי שיעור הוא שמתחיל לעבור עבירה, שכיון שיש ציווי לא לאכול כזית חזיר - הרי אכילת חצי כזית חזיר היא התחלת העבירה*,
ואם כן, הנידון בחצי מצוה היא האם הציווי דורש מהאדם להתחיל את קיום המצוה, שכמו שאי אפשר לעבור עבירה בלי לאכול חצי שיעור בתחילתה, ולכן אכילת חצ"ש היא כתחילת עבירה, כמו"כ גם אי אפשר לקיים מצות אכילה מצה בלי לאכול חצי שיעור מצה, וא"כ יש עליו ציווי לקיים מצות אכילת מצה ע"י שיתחיל את קיומה באמצעות חצי שיעור,
אך לפי"ז כ"ז שייך רק היכן שיש אפשרות שיסיים את המצוה כולה, אך בספירת העומר (למשל) - הרי כבר ודאי לא יקיים את המצוה בשלמותה, וא"כ לא שייך שיהיה מחויב לקיים חצי מצוה**.

*שהרי בשביל לעבור על האיסור צריך לאכול חצי כזית ועוד חצי כזית, וכאשר יאכל חצי כזית שני יהא החצי הראשון איסור למפרע, שהאיסור הוא על אכילת כזית, וא"כ נמצא שאכילת כזית מתחילה כבר בחצי כזית, ואף שאם לא יסיים את העבירה לא יהא חצי כזית הראשון תחילת עבירה, מ"מ כיון שבאכילת חצי הזית הראשון היה אפשר שימשיך לאכול עוד חצי כזית - מ"מ הרי בזה גופא היה מעשה אכילת חצי כזית הראשון כהתחלת עבירה, [ובאמת, היכן שאכילת חצי הזית הראשון מעיקרא לא יכולה להגיע לכלל איסור - אין איסור חצי שיעור, וכנודע מד' האחרונים באכילת חצי שיעור ברגע האחרון של יו"כ], ובזה נחלקו ר"י ור"ל, אם דנים שכיון שאם היה גומר היה זה התחלת איסור הרי"ז כבר כעת כהתחלת איסור, או שכל עוד ולא נגמר האיסור הרי"ז בכלל אכילת היתר, ואזלו לטעמייהו בפלו' בחולין כט ע"ב אם ישנה לשחיטה מתחילה וע"ס, ואכ"מ.
**כלומר, שהחיוב על חצי מצוה אינו חיוב חדש, דהא מנא לן שיהיה חייב לקיים חצי מצוה, אלא שמחויב לקיים את המצוה כולה, רק שכחלק מחיובו לקיים את המצוה כולה נדרש גם להתחיל את המצוה ע"י חצי שיעור, אך היכן שכבר ודאי אינו מחויב במצוה לכאו' ל"ש שיהיה חייב לקיים חצי מצוה, וצ"ע.
 
גדר האיסור של חצי שיעור הוא שמתחיל לעבור עבירה, שכיון שיש ציווי לא לאכול כזית חזיר - הרי אכילת חצי כזית חזיר היא התחלת העבירה*,
ואם כן, הנידון בחצי מצוה היא האם הציווי דורש מהאדם להתחיל את קיום המצוה, שכמו שאי אפשר לעבור עבירה בלי לאכול חצי שיעור בתחילתה, ולכן אכילת חצ"ש היא כתחילת עבירה, כמו"כ גם אי אפשר לקיים מצות אכילה מצה בלי לאכול חצי שיעור מצה, וא"כ יש עליו ציווי לקיים מצות אכילת מצה ע"י שיתחיל את קיומה באמצעות חצי שיעור,
אך לפי"ז כ"ז שייך רק היכן שיש אפשרות שיסיים את המצוה כולה, אך בספירת העומר (למשל) - הרי כבר ודאי לא יקיים את המצוה בשלמותה, וא"כ לא שייך שיהיה מחויב לקיים חצי מצוה**.

*שהרי בשביל לעבור על האיסור צריך לאכול חצי כזית ועוד חצי כזית, וכאשר יאכל חצי כזית שני יהא החצי הראשון איסור למפרע, שהאיסור הוא על אכילת כזית, וא"כ נמצא שאכילת כזית מתחילה כבר בחצי כזית, ואף שאם לא יסיים את העבירה לא יהא חצי כזית הראשון תחילת עבירה, מ"מ כיון שבאכילת חצי הזית הראשון היה אפשר שימשיך לאכול עוד חצי כזית - מ"מ הרי בזה גופא היה מעשה אכילת חצי כזית הראשון כהתחלת עבירה, [ובאמת, היכן שאכילת חצי הזית הראשון מעיקרא לא יכולה להגיע לכלל איסור - אין איסור חצי שיעור, וכנודע מד' האחרונים באכילת חצי שיעור ברגע האחרון של יו"כ], ובזה נחלקו ר"י ור"ל, אם דנים שכיון שאם היה גומר היה זה התחלת איסור הרי"ז כבר כעת כהתחלת איסור, או שכל עוד ולא נגמר האיסור הרי"ז בכלל אכילת היתר, ואזלו לטעמייהו בפלו' בחולין כט ע"ב אם ישנה לשחיטה מתחילה וע"ס, ואכ"מ.
**כלומר, שהחיוב על חצי מצוה אינו חיוב חדש, דהא מנא לן שיהיה חייב לקיים חצי מצוה, אלא שמחויב לקיים את המצוה כולה, רק שכחלק מחיובו לקיים את המצוה כולה נדרש גם להתחיל את המצוה ע"י חצי שיעור, אך היכן שכבר ודאי אינו מחויב במצוה לכאו' ל"ש שיהיה חייב לקיים חצי מצוה, וצ"ע.
מחילה מכת''ר שלי'.
ברור בדבריי שהנידון הוא באם חייב על חצי שיעור גם בסוף יום כיפור. כי זה בגדר סימן ולא סיבה.
ואם כן מה ההבדל בין מצה לחלב או שאר איסורים. בשניהם עתה מיירי שאין לו רק חצי כזית בלבד ומ''מ אסור א''כ יהי' בזה גם מצוה, לא יתכן שלא שהרי לו יצוייר ויביאו עתה לפניו עוד חצי יעבור איסור שלם וילקה וכן יקיים המצוה בשלמותה. אז למה שלא יהי' חייב עתה בחצי מצה, עשה תחילת מצוה.
 
ברם ראיתי שהדברי חיים נוקט לא כן, ואף לצד זה השני דהוי סימן אין מצוה בחצי שיעור.
והשאלה נשאלת מה היא הסברא לומר לא כן. הרי מוכרח שיש מצוה בחצי מהא דבכזית יש מצוה.​
אלו שנוקטים שחצי שיעור הוא מחמת סימן - היינו שכיון שאסרה תורה מאכל מסוים חזי' שיש בו פגם וקלקול, וממילא גם בפחות משיעור שלם - מסתמא יש בכך איזה קלקול,
אך יתכן שכל זה רק באיסורים, אך במצוות - גם אם יש מעלה ועניין בחצי שיעור, אך מ"מ עדיין לא קיים את המצוה, שהרי הדרישה היא לאכול שיעור שלם, וחלוק מאיסורים, שהרי יתכן שכבר איסור קלוש מונע ממנו לאכול חצי שיעור, אך לא יתכן שכבר במעלה קלושה מקיים מצוה.​
 
שהרי יתכן שכבר איסור קלוש מונע ממנו לאכול חצי שיעור, אך לא יתכן שכבר במעלה קלושה מקיים מצוה.
היא גופה שאלתי, כותב שרק יתכן, אבל הם נוקטים שזה ברור בלי ספק שיש איסור בחצי שיעור, ואני שואל למה מוכרח וברור הרי יתכן שזה כמו במצוות, רק לאחר שאכל כזית מתברר למפרע שהחצי הראשון הוא חלק מהאיסור והמצוה שהרי הכל חלק מהשיעור השלם וזה בלי זה אין כלום. אך מנלן שגם אם לא השלים ברור שיש כבר איסור בחצי, למה ומדוע, אולי רק כשהוא חלק משיעור שלם אז הוא חלק מהאיסור ולא קודם לכן.
 
היא גופה שאלתי, כותב שרק יתכן, אבל הם נוקטים שזה ברור בלי ספק שיש איסור בחצי שיעור, ואני שואל למה מוכרח וברור הרי יתכן שזה כמו במצוות​
אני לא מבין מה השאלה, ברור שיתכן לומר לא כך, אך לפי השיטה הזו - הסברא כנראה אומרת שזאת כן האמת,
ויש בכך היגיון פשוט, אם אני אוסר עליך לשפוך כוס קפה על השולחן - אז אולי גם חצי כוס אסורה, אך אם אני מחייב אותך להביא לי כוס קפה - בחצי כוס לא קיימת את הציווי שלי, אולי אפשר להתווכח על כך, אך זוהי סברא פשוטה וברורה.
אני לא רואה בכך שום בעיה.​
 
חצי שיעור במצוות כתבו שאין זה כלום [משל"מ חמץ ומצה א, ז; מחזיק ברכה תעה, ד; שו"ת שבות יעקב ב, יח;] ומוכח כן א. איתא בשו"ע [או"ח תפה, א;] שהנשבע שלא לאכול מצה כל השנה, אסור לו לאכול מצה בפסח, ואילו גם בחצ"ש איקיים ביה מקצת מצוות מצה – מדוע לא עשה כן [שהלא הנשבע שלא לאכול – מותר לאכול פחות מכזית] ומוכח שכשאוכל חצ"ש – אין כאן קיום מצווה כלל ב. במשנה מבואר [סוכה כו, ב;] שרב צדוק אכל פחות מכביצה חוץ לסוכה, וחזינן דאין חצ"ש במצוות עשה [ואולי זהו מאי דפליגי רבנן עלה] ג. מבו' באו"ח [תקצג] דאילו יודע לתקוע תקיעה ולא שברים ותרועה – עדיף שלא יתקע כלל, ולכ' שיתקע התקיעה כדינא דחצ"ש – וחזינן שאין משמעות לחצ"ש במצוות, שכיון שבהכי נתקנה המצווה – עליו לעשותה בכזה האופן.
 
מבו' באו"ח [תקצג] דאילו יודע לתקוע תקיעה ולא שברים ותרועה – עדיף שלא יתקע כלל, ולכ' שיתקע התקיעה כדינא דחצ"ש – וחזינן שאין משמעות לחצ"ש במצוות, שכיון שבהכי נתקנה המצווה – עליו לעשותה בכזה האופן.
אמנם, אפשר לפקפק בראיה זו משום שניתן לומר שאכן הדין הוא שחצי שעור חשיב מצווה, אולם בכי האי חסר בעצם 'צורת המצוה' שצורת קיום מצות התקיעה היא באופן של תקיעה - שברים - תרועה, ובלא"ה חסר בעצם החפצא דמצוה.
 
הנה באתי בשאלה להבין בסברא אמיתית.
הנה ידוע הנידון האם יש מצוה בחצי שיעור במצוה כמו אכילת חצי כזית מצה.
ולכאורה זה תליא בנידון. אם המקור היחדי הוא פסוק כל חלב, אם כן מנלן גם במצוות.
אך אם באנו מצד חזי לאיצטרופי. הנה מעתה זה תליא באם הגדר הוא דהוי סיבה לאיסור, היינו דהויי סייג והרחקה מאיסור השלם של כזית. אם כן זה לא שייך במצוות. ואדרבה להיפך הוא, אם הי' בזה מצוה שוב לא יבוא לקיים בשיעור כזית כפי הדין כמו שבאיסור זה מונע ממנו לעבור על איסור בכזית.
אך אם הגדר הוא דהוי סימן שגם חצי הוא אסור כי אחרת למה בכזית יש מלקות, בחצי ועוד חצי. אם כן נימא הכי גם במצוות, שהרי גם התם חזינן שחצי ועוד חצי מצטרף לשיעור של מצוה בכזית.
שו''ר כן להדיא באור לציון לחכם בן ציון אבא שאול זצ''ל.
ברם ראיתי שהדברי חיים נוקט לא כן, ואף לצד זה השני דהוי סימן אין מצוה בחצי שיעור.
והשאלה נשאלת מה היא הסברא לומר לא כן. הרי מוכרח שיש מצוה בחצי מהא דבכזית יש מצוה.
יש"כ
לענ"ד יש לברר עניין חשוב, דלמ"ד חצי"ש אסור מן התורה עניינו של כזית הא שיעור בלבד, והיינו דהמצוה או האיסור אינם מסורים לשיעורים כלל אלא דהאיסור לאכול חלב הוא מוחלט גם על משהו וכן המצוה לאכול מצה היא אף על פחות מכזית, וקבעה הלכה למשה מסיני את ענייני השיעורים שלעולם לא יהיה קיום דבר העבירה אלא במקום שהתמשכה העבירה על כזית שלם וכן במצוות קבעה הלל"מ דשיעור הקיום הוא בכזית. אך מ"מ עיקר הוראת החובה או הוראת האיסור בודאי מכוונות הם אף לפחות מכשיעור. ומשו"ה אין חילוק בין איסור למצוה.
 
אני לא מבין מה השאלה, ברור שיתכן לומר לא כך, אך לפי השיטה הזו - הסברא כנראה אומרת שזאת כן האמת,
ויש בכך היגיון פשוט, אם אני אוסר עליך לשפוך כוס קפה על השולחן - אז אולי גם חצי כוס אסורה, אך אם אני מחייב אותך להביא לי כוס קפה - בחצי כוס לא קיימת את הציווי שלי, אולי אפשר להתווכח על כך, אך זוהי סברא פשוטה וברורה.
אני לא רואה בכך שום בעיה.​
לא מבין למה אתה לא מבין. דין חצי שיעור לרבי יוחנן זה לא ספק איסור ולא אולי כמו שאתה חוזר ומדגיש אולי ואולי, אלא זה דין ברור בלי ספק ודאי אסור, כי הסברא היא בודאי שאסור ולא אולי. וההוכחה היא ברורה כשמש, ועל זה אני שואל מה כל כך ברור כשמש. ואם כן אז גם במצוה. דו''ק היטב. אם כי היום עלה ברעיוני ליישב את השאלה הזאת בס''ד.
 
יש דעה מחודשת של האבני נזר או"ח סי' שעו בהג"ה דח"ש הוא חצי דווקא ולא רבע​
כ"ה כבר במהר"ם חלוואה בר"פ יוה"כ, עיי"ש.
חצי שיעור במצוות כתבו שאין זה כלום​
כבר הסברתי לעיל שאין שום שיטה שחצי שיעור במצוות הוא מקצת מצוה,
הספק הוא שאולי הציווי לאכול מצה (למשל) תובע ממך כעת לאכול גם חצי כזית ולא רק כזית שלם, שהרי בשביל לקיים את הציווי אתה כן צריך לאכול חצי כזית ועוד חצי כזית, אז גם אם יש לך רק חצי כזית - בינתיים הציווי דורש ממך לאכול אותו,
שזהו גם שורש הדין של חצי שיעור באיסורים, שכיון שהאדם מצווה שלא לאכול חזיר - ממילא נאסר עליו גם חצי כזית, שהרי אם יאכל עוד חצי כזית - יעבור למפרע כבר בחצי הראשון, והרי שמעיקרא הציווי תובע ממנו שלא יאכל גם את החצי הראשון,
(וכמובן, שאין כאן איסור חדש של חצי שיעור, אלא שצורת הקיום של תביעה לא לאכול כמות מסוימת היא רק ע"י חצי ועוד חצי, ולכן כאשר יש איסור שלא לאכול כזית - ממילא ברגע זה הציווי דורש ממך שלא לאכול גם חצי כזית),
ולכן חלק מהראיות שלך אינם ראיות, למשל - הראיה מהנשבע שלא לאכול מצה כל השנה שאסור לו לאכול מצה בפסח - אינה ראיה, כיון ששם יודע שאינו יכול לסיים ולאכול שיעור שלם, ובכה"ג מעיקרא אינו מצווה גם באכילת חצי שיעור.​
 
ומוכח כן א. איתא בשו"ע [או"ח תפה, א;] שהנשבע שלא לאכול מצה כל השנה, אסור לו לאכול מצה בפסח, ואילו גם בחצ"ש איקיים ביה מקצת מצוות מצה – מדוע לא עשה כן [שהלא הנשבע שלא לאכול – מותר לאכול פחות מכזית] ומוכח שכשאוכל חצ"ש – אין כאן קיום מצווה כלל
פלא על דבריך, הרי נפסק להלכה ברמב''ם שאסור בשבועה גם בחצי שיעור, אם כן מעתה מבואר מדוע נאסר גם בחצי זית מצה, ונפלה הראי' שאין מצוה בחצי שיעור.
 
ולכן חלק מהראיות שלך אינם ראיות, למשל - הראיה מהנשבע שלא לאכול מצה כל השנה שאסור לו לאכול מצה בפסח - אינה ראיה, כיון ששם יודע שאינו יכול לסיים ולאכול שיעור שלם, ובכה"ג מעיקרא אינו מצווה גם באכילת חצי שיעור.
כבר ביארנו שכל הצד לומר שיש מצוה בחצי שיעור זה רק על הצד שחזי לאיצטרופי הוא בגדר סימן שגם חצי הוי איסור וממלא גם הוי מצוה. ולצד זה לא בעינן בפועל ממש עתה שיכול להיצטרף לעוד חצי אחר. ואשר לפי זה לכאורה שוב חוזרת הראי' הנ''ל. אלא שקשה מה ששאלתי לעיל שהרי יש איסור גם בחצי שיעור בשבועה לשיטת הרמב''ם והטור ושו''ע להלכה, אם כי יש בקמאי רמב''ן ועוד שליא בזה איסור. ודו''ק. ברם הדברי חיים מיישב שאלה זו באופן מחוכם להפליא בגאונותו כדרכו בקודש.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון