אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
655
תודות
2,380
נקודות
246
האם חרטה צריכה תמיד להיות דרך - אני לא טוב, הייתי רע, אני עדיין רע, יש בי עדיין רע, אני שייך עדיין לרע הזה של החטא שחטאתי, - ככה שנים תפסתי את מושג חרטה - שנאה עצמית כזאת, שמובילה לשינוי...
או שמא היא יכולה להיות עם תחושה שאני טוב, היום אני מצויין, צדיק, טהור, וזו תחושה שלא צריכה להיפגם כהוא זה, אלא מה פעם עשיתי כך וכך, וזה היה לא טוב, רע מוחלט, וזה מאוד מצער אותי שעשיתי את זה כי ... ( הסיבות למטה) - אבל הכל היה פעם, והיום אני לא צריך לחזור להרגיש אדם רע כדי להתחרט.
- ה' נפגע מזה
- זה יגרום לי רק - עונשים וכו'
- הרסתי לה' תוכניות ועולמות - וזה מאוד הכעיס אותו.
- זה לכלך אותי, ומונע ממני להרגיש את קירבת ה'. - אני (נשמתי) מלוכך.
- ה' נפגע מזה - כי הוא החיה אותי באותו הרגע של החטא, ואם הכח שלו חטאתי מולו. ( כמו אם מישהו ישאיל לי פטיש, בתנאים מסוימים שעשה ככה וככה..., ואני לוקח את הפטיש שלו, ודופק לו את זה על הראש, איזה לא נעים זה, כמה בושה יש בי שאני מבין את זה.)
- ואולי תעזרו לי למלאות עוד סיבות לחרטה - לצער שלנו על החטא. - יועיל יותר מילים שלנו מאשר ציטוטים... מילים פשוטות.
 
נערך לאחרונה:
יועיל יותר מילים שלנו מאשר ציטוטים... מילים פשוטות.
אני לא יודע אם זה ציטוט או מילים
אבל אין כמו החרטה של הוודוי
"ולא שווה לנו"
מה שרצינו להשיג, לא היה שווה את העבירה...
 
האם חרטה צריכה תמיד להיות דרך - אני לא טוב, הייתי רע, אני עדיין רע, יש בי עדיין רע, אני שייך עדיין לרע הזה של החטא שחטאתי, - ככה שנים תפסתי את מושג חרטה - שנאה עצמית כזאת, שמובילה לשינוי...
או שמא היא יכולה להיות עם תחושה שאני טוב, היום אני מצויין, צדיק, טהור, וזו תחושה שלא צריכה להיפגם כהוא זה, אלא מה פעם עשיתי כך וכך, וזה היה לא טוב, רע מוחלט, וזה מאוד מצער אותי שעשיתי את זה כי ... ( הסיבות למטה) - אבל הכל היה פעם, והיום אני לא צריך לחזור להרגיש אדם רע כדי להתחרט.
- ה' נפגע מזה
- זה יגרום לי רק - עונשים וכו'
- הרסתי לה' תוכניות ועולמות - וזה מאוד הכעיס אותו.
- זה לכלך אותי, ומונע ממני להרגיש את קירבת ה'. - אני (נשמתי) מלוכך.
- ה' נפגע מזה - כי הוא החיה אותי באותו הרגע של החטא, ואם הכח שלו חטאתי מולו. ( כמו אם מישהו ישאיל לי פטיש, בתנאים מסוימים שעשה ככה וככה..., ואני לוקח את הפטיש שלו, ודופק לו את זה על הראש, איזה לא נעים זה, כמה בושה יש בי שאני מבין את זה.)
- ואולי תעזרו לי למלאות עוד סיבות לחרטה - לצער שלנו על החטא. - יועיל יותר מילים שלנו מאשר ציטוטים... מילים פשוטות.
חרטה זה אני לא הייתי טוב.
והביאור דאין הכוונה בחרטה להתבצר בחרטה ולשאר כאדם גרוע, אלא יש לידע, דשעצם הידיעה שהוא לא היה טוב זה כבר תחילת התשובה, וזה מה שמרומם אותו לדרך טוב.
מסקנה חרטה זה לא אני לא טוב, אלא לא הייתי טוב, ועכשיו אני בדרך חזרה להיות טוב.
 
חרטה זה אני לא הייתי טוב.
אני חושב שזה לא כ"כ מדוייק ושפותהא"ש התכוון כך:
'אני לא הייתי טוב' זה משפט גדול עם משמעות גדולה, אין בחטא אחד די כדי למחוק את כל הטוב שיש באדם, כשמדובר כאן באנשים ירא"ש שכל חפצם בתורה ובמצוות, ולא באנשים שהיו בדיוטא תחתונה ושבים ויכולים לומר שאכן היו רע לגמרי.
המשפט היותר נכון הוא 'הייתי ועודני טוב אך מעשים רעים עשיתי', אפשר גם לומר 'הייתי טוב אך לא לגמרי ואני חפץ להיות עוד יותר טוב'.
אך לומר באופן כללי 'אני הייתי לא טוב' זה ב"ה פשוט לא נכון. (אלא א"כ מדבר מראש ביחס להתנהגות מסויימת שיכול לומר שבזה אכן לא היה טוב.
 
נערך לאחרונה:
האם חרטה צריכה תמיד להיות דרך - אני לא טוב, הייתי רע, אני עדיין רע, יש בי עדיין רע, אני שייך עדיין לרע הזה של החטא שחטאתי, - ככה שנים תפסתי את מושג חרטה - שנאה עצמית כזאת, שמובילה לשינוי...
או שמא היא יכולה להיות עם תחושה שאני טוב, היום אני מצויין, צדיק, טהור, וזו תחושה שלא צריכה להיפגם כהוא זה, אלא מה פעם עשיתי כך וכך, וזה היה לא טוב, רע מוחלט, וזה מאוד מצער אותי שעשיתי את זה כי ... ( הסיבות למטה) - אבל הכל היה פעם, והיום אני לא צריך לחזור להרגיש אדם רע כדי להתחרט.
- ה' נפגע מזה
- זה יגרום לי רק - עונשים וכו'
- הרסתי לה' תוכניות ועולמות - וזה מאוד הכעיס אותו.
להבנתי באמת כל ההתעסקות עם ה'אני' היא התעסקות שאין לה קשר לעבודת ה'.
הקב"ה לא מעוניין שנרגיש ש'אנחנו' רעים, זה בכלל בכלל לא הנקודה של תשובה.

תשובה זה אמור להיות רגש נורא טבעי, כאשר הזקתי למישהו ושרפתי לו את הבית, הוא אינו מצפה ש'אני' ירגיש כישלון, רע, וכיו"ב. הוא פשוט רוצה שאני אכאב על כך שהבית שלו נשרף, אקח אחריות, ואנסה לתקן את הנזק ככל יכולתי.

גם בתשובה כלפי הקב"ה, כל חטא מרחיק את השכינה מהארץ וכביכול מגרש את הקב"ה מעולמו, וזה אמור להיות מקרה מעציב, גם בלי קשר לזה ש'אני' עשיתי את זה, רק שעל הגוף שלי יש לי אחריות יותר מאשר על גופים של אחרים, לכן עיקר התשובה היא על הגוף שלי, והצער הוא על כך שבמעשיי גרמתי לנזק, והאחריות עליי, אבל בלי קשר להגדרת האישיות שלי.

כל ההתעסקות עם ה'דימוי האישי' לדעתי אין לזה שום קשר לעבודת ה', וכל שכן לא לעבודת התשובה. ואדרבה זה דבר שהאדם צריך לעבוד עליו כדי להתרחק מ'אנוכיות' הקיימת בו באופן טבעי ורק מרחיקה אותו מבוראו, גורמת לו להיכנס ל'עצבות' לא בגלל הקב"ה אלא בגלל 'עצמו'.​
 
אני מאוד מבין ומתחבר למה שאתה אומר - דרך המשל הבא
כמו למשל ילד שרח''ל בגיל חמש שרף את בית הוריו ע''י משחק באש, וע''י הם לא הצליחו עד היום בגדלותו להשתקם כלכלית, והוא לא ידע מכך שסיבת העוני היא בגללו, כשהוא מגלה את זה....
אין לו תחושה של אני ואני - אלא צער איום ונורא שקרה כזה נזק וצער עצום להוריו אהוביו, ועוד ע''י שהוא היה הגורם.
והוא בא ומגלה להם שהוא התוודע למה שקרה, למה שהם כ''כ הסתירו, ופתאום הוא מגלה את הכאב העצום שקיים בעיני הוריו.
וכולו צער ובקשת סליחה, על הצער שנגרם להם בעטיו, אפי' שאין בו רע או טוב, שהרי היה ילד קטן,

אבל זה מאוד לא דומה, למקרה שמישהו פגע במישהו, והעליב אותו, הסליחה היא בצורה אחרת לגמרי ולא רק נטילת אחריות, יש פה גם תחושה של אני הרע ואתה הטוב, אני לא הייתי בסדר, הנפגע מתנחם בחרטה של הפוגע, שהוא רואה שהפוגע לקח את מעשהו ללב. ולא רק מצד הנעשה אלא מצד העושה.
 
קבלתי מגדולי המחנכים מדורינו שליט"א
לעולם יהודי הוא טוב
להורים לדעת לעולם לא להאשים את נפש הילד, לומר: אתה רע, אתה חוטא, משוגע אתה, אתה בעל מדות רעות.
לעולם ידברו מהפעולה ולא מהפועל, ויאמרו תמיד בדברם דברי מוסר: עשית רע, עברת על מה שכתוב בתורה, אבל לא לחתמו בתור ילד רע.
ועל דרך זה האדם צריך לחשוב לעצמו: לא שאני רע, יהודי הוא טהור וקדוש, אלא החרטה הוא על המעשה.
אשמתי - אני אשם על המעשים שעשיתי.
בגדתי - עשיתי מעשה בגידה
ולא שאני בוגד
כמדומה שכבר קדמו חבירי כל אחד בלשונו ועכ"ז חייב אדם לומר בלשון רבו, מסרתי מה שקבלתי בלשונם
 
ידועים דברי ההכשרת אברכים, שמתאונן על הרגל האנשים שכשחוטאים מתמרמרים על מצבם ברגגשי חרטה עצומים, ולאחר כמה ימים כשנרגע להם רגש החרטה מדמים בנפשם שהנה הגיעו לתשובה הנצרכת ושב ורפא לו, ואינם קולטים שסה"כ היה להם רגש שלילי של שנאה עצמית על כישלון ולא יוצלח ובאופן טבעי הרגש כהה לאחר כמה ימים של הדשדשות בזה, ולא נגעו כלל במושג תשובה וחרטה. שהאמת שיש לו להתמרמר על שחטא לפני ה' ושדחק רגלי השכינה. כמובן שלא ציטטתי לשונו המדוייק שאינו תח"י, אבל המכוון ברור מדבריו.
 
אבל זה מאוד לא דומה, למקרה שמישהו פגע במישהו, והעליב אותו, הסליחה היא בצורה אחרת לגמרי ולא רק נטילת אחריות, יש פה גם תחושה של אני הרע ואתה הטוב, אני לא הייתי בסדר, הנפגע מתנחם בחרטה של הפוגע, שהוא רואה שהפוגע לקח את מעשהו ללב. ולא רק מצד הנעשה אלא מצד העושה.
רק עכשיו ראיתי את תגובתך שמייחסת כנראה להודעתי שלפניה, ולגופו של ענין:
אני לא מסכים, כי אם לדוגמא מישהו יפגע בי לא יהיה לי שום ענין שהוא יקח את זה באופן אישי ושהוא ירגיש 'כישלון' זה לא יועיל לי בחיים, ואני ממש לא יחשיב את זה כחרטה, אסתכל על זה כמישהו שבוחן את ה'מוצלחות האישית' שלו דרך המעשים שהוא עשה לי...

אכן, אני מעוניין שהוא יכאב מהמעשה שהוא יצר, מהפעולה שהוא היה אחראי לה ויביע חרטה שמעידה על רצון לקירבה מחודשת ויחס הגון ביננו, שזו היא מהות התשובה, אבל הצער העצמי שלו מכך ש'הוא' רע לא מועילה לי בחיים, ואין בה שום דבר שגורם לקירבה ביננו. (אלא אם כן הוא בכלל לא התנצל בפני, ואז רק תהיה לי ראיה שלפחות שהוא מכיר בכך שזה לא היה בסדר, אבל שוב, אין מטרה בזה שהוא מייסר את עצמו).

ויישר כח להרב @חכמה לחכימין על דבריו שהביא בשם בעל הכשרת האברכים:​
ואינם קולטים שסה"כ היה להם רגש שלילי של שנאה עצמית על כישלון ולא יוצלח ובאופן טבעי הרגש כהה לאחר כמה ימים של הדשדשות בזה, ולא נגעו כלל במושג תשובה וחרטה. שהאמת שיש לו להתמרמר על שחטא לפני ה' ושדחק רגלי השכינה.
 
ידועים דברי ההכשרת אברכים, שמתאונן על הרגל האנשים שכשחוטאים מתמרמרים על מצבם ברגגשי חרטה עצומים, ולאחר כמה ימים כשנרגע להם רגש החרטה מדמים בנפשם שהנה הגיעו לתשובה הנצרכת ושב ורפא לו, ואינם קולטים שסה"כ היה להם רגש שלילי של שנאה עצמית על כישלון ולא יוצלח ובאופן טבעי הרגש כהה לאחר כמה ימים של הדשדשות בזה, ולא נגעו כלל במושג תשובה וחרטה. שהאמת שיש לו להתמרמר על שחטא לפני ה' ושדחק רגלי השכינה. כמובן שלא ציטטתי לשונו המדוייק שאינו תח"י, אבל המכוון ברור מדבריו.
יפה מאוד
האם תוכל למצוא את המקור המדוייק?
 
קבלתי מגדולי המחנכים מדורינו שליט"א
לעולם יהודי הוא טוב
להורים לדעת לעולם לא להאשים את נפש הילד, לומר: אתה רע, אתה חוטא, משוגע אתה, אתה בעל מדות רעות.
לעולם ידברו מהפעולה ולא מהפועל, ויאמרו תמיד בדברם דברי מוסר: עשית רע, עברת על מה שכתוב בתורה, אבל לא לחתמו בתור ילד רע.
ועל דרך זה האדם צריך לחשוב לעצמו: לא שאני רע, יהודי הוא טהור וקדוש, אלא החרטה הוא על המעשה.
אשמתי - אני אשם על המעשים שעשיתי.
בגדתי - עשיתי מעשה בגידה
ולא שאני בוגד
כמדומה שכבר קדמו חבירי כל אחד בלשונו ועכ"ז חייב אדם לומר בלשון רבו, מסרתי מה שקבלתי בלשונם
הרב שלמה הופמן כותב על זה באריכות, ומבאר שאין לומר כן כי הילד אין בכוחו לסנן את מה ששומע, והוא מאמין לכל מה שמאשימים אתו, עד שזה גורם לו להתנהג בהתאם לזה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון